בגידות מזוייפות
יש משהו נורא מספק בלעשות משהו שאסור.
כמו לקחת ממתק מתינוק או כמו ילד שגונב סוכרייה מהמכולת, זה לא שהוא יכול לשלם את ה50 אגורות לסוכרייה.
זה העובדה הפשוטה שזה אסור והוא עשה את זה ושום דבר לא קרה.
זה מרגש.
כולם יכולים לקנות סוכרייה אבל לא כולם יכולים לגנוב סוכרייה בלי להיתפס.
שהייתי קטנה הייתי מסתכלת על אבא שלי ומתעצבנת, איך הוא משחק איתן!.
וידעתי שאמא יודעת, ויכולתי לראות אותה נשברת כל פעם קצת יותר.
כל פעם שאבא שלי היה נכנס מאוחר בערב עם סימנים כחלחלים על הצוואר שכולנו ידענו שנרגמו על ידי אישה אחרת יכולתי לראות איך עולמה של אמי היה נעצר ומתרסק, איך לבה נשבר כל פעם מחדש.
זה שבר גם אותי, פשוט שבר.
והיום?.
מצחיק…
היום אני בדיוק אותו דבר.
אני משקרת לו ואני אומרת לו שאני נפגשת עם חברות, אבל שנינו יודעים שזה לא נכון.
אז למה אני בכלל טורחת לשקר?, הרי אני יכולה פשוט לומר לו שאני הולכת אבל לא. אני חייבת לשקר.
זה חלק מהריגוש.
כי לרגע הלב מאיץ והזיעה על הגוף מתקררת.
לרגע השקר הוא אמת.
לרגע אני לא ב אדם נוראי.
ולרגע אני חייה.
אני הולכת לבחור האחר, מכניסה את הבטן ומשרבבת שפתיים.
הוא מחייך חיוך מזויף.
ואני מחזירה לו חיוך מזויף.
אנחנו מתנשקים נשיקה מזויפת .
והוא מעיף אותי למיטה בזריקה מזויפת תוך כדי אנחות מזויפות.
אנחנו מזייפים סקס ושנינו מזייפים אורגזמה שהדבר האמיתי היחיד זה החומר הלבן שמרוח לי על הירך, אפילו שלפעמיים אני מעמידה פנים שגם הוא מזויף.
הלב לי שוב דופק מהר והזיעה שוב קרה.
אני נאנחת. זה בדיוק מה שהייתי צריכה.
אני כבר לא מחייכת כי לפחות לזמן הקרוב אני לא צריכה לזייף שום דבר.
אם זה כל כך כיף לקחת ממתק מתינוק ולגנוב מסטיק מהמכולת, אז למה אני לא מחייכת עכשיו?
תגובות (0)