בבקשה תקראו זה פרק ניסיון לסיפור אשמח לשמוע חוות דעת

מסתכלת אל תוך עיניך ומתפלא לגלות איך עולם הכאב נפתח אל מול עיניי ״אני לא אוהב אותך יותר״ שולח מבט מלא רעל, סגורה אני עם כאבי שמאיים לשבור אותי, קוראת אני את מבט עינייך רטוב מדמעותייך אדום מכאבייך איך המשפט הזה דוקר כמו סכין בלב. ליבי דומם דם נוטף ואין לרפא.. הסכין ננעצה וכואב. אני משפילה את מבטי אל האדמה דמעה משתחררת, גרוני חנוק מעוד כמה דמעות שעומדות לפרוץ החוצה.
פתאום אתה תופס בידי ומחזיק אותה חזק, מגע ידייך רך וחמים, והנה אנחנו יושבים כאן ללא ניע, כוסיות המשקה נותרו מיותמות על השולחן לפתע, החלו נושרות מעינייך דמעות . דמעה רודפת דמעה, ואנחנו מביטים זה בזה, והדמעות אינן פוסקות והשקט שלך, השקט שלך הורג. ״כואב לי בלב לומר, אך ליבי כבר אינו מחסיר פעימה, והפרפרים נעלמו, כל הקסם הזה שהיה בינינו נמוג״ הוא מסביר, ״הקשר הזה חייב להסתיים״ אני בולעת את הרוק המר שהצטבר בפי ומרימה את מבטי נועצת מבט תם בעיינך ומלמלת ״תסתכל לי בעיינים״ לוקחת נשימה עמוקה בכדי שהצליח לסיים את מה שברצוני לומר ״תסתכל לי בעיניים ותגיד״ אני שולחת יד אל עיניי ומנגבת את הדמעות שמבצבצות בעזרת שרוול חולצתי ״ותגיד.. תגיד שזה כבר לא עושה לך כלום״
שקט.
דממה של כאב שררה בינינו.
אני מתקרבת אלייך קרוב קרוב כמעט מצמידה את שפתיי אל שלך ״תסתכל לי על השפתיים ותגיד שלא לא מזכיר לך כלום!״
שקט.
״שבוע!״ דמעה יורדת במורד לחיי ומלטפת את עורפי ״שבוע עבר לי בלעדייך בלי זרועותייך
הגעגועים הציפו אותי״ אני נושמת עמודות, ״אז באתי..״ ממלמלת ידי מתחילות לרעוד ושפתי התחתונה מתחילה לרטוט דמעה קטנה משתחררת מעיני כשאני צורחת "אני אוהבת אותך!״ אתה נועץ בי את מבט עינייך הכחול ״אני כל כך אוהבת אותך״ אני לוחשת.
ופתאום ברגע אחד אתה מצמיד את
גופך לשלי ומחבק אותי, אתה מחבק אותי חזק ולא מתכוון לשחרר, מלטף את גבי, מעביר את ידייך העדינות לכל אורך גבי, נותן לי שוב את אותה הרגשת ביטחון שתמיד ריחפה מעלינו אתה משחרר אותי מהחיבוק ואני מיד פורצת בהצהרה ״אני לא יודעת אם לכעוס או …״ אך אתה קוטע את
דברי וברגע אחד מנשק אותי כמה דקות ארוכות, איני יודעת אם זה משחק או לא אך לצערי אני כל כך אוהבת שבאמת כבר לא משנה לי, הכל רק לא לומר שלום.
״אני אוהב אותך״ שוב הוא בוכה.
״אני אוהב אותך יותר מידי, כך שאני אעדיף לא״ אני מקמטת את
מצחי ומנסה להבין.
״אין לי שקט, אני רוצה כל כך לראות אותך אבל את רחוקה״
״רוצה כל כך לגעת לשמוע את הקול לראות את הקמטים שיש לך ליד העיין כשאת צוחקת את המבט המתוק שלך כשאת כועסת את קול נעלייך כשאת הולכת אבל את רחוקה!
אני לא מצליח יותר בכלום, כל מה שאני עושה נהרס, עבודת הגמר בתיאטרון.. נכשלתי המורה אמר שלא הייתי מספיק מרוכז ושבטח חשבתי על משו אחר בזמן שהייתי אמור להיות רגוע ושלוו.. הוא צדק יום לפני היית צריכה להגיע אבל הברזת, כאב לי כל כך שביליתי כל היום במיטה״
הוא החל לדבר והדמעות פשוט השתחררו מעייני אחת אחת ללא סדר ומבלי שארצה בהן כלל.
״הבגרות בתנך, המסיבה של אדם, נשף פורים, השיעורים בגיטרה גרמת לי לאבד את השפיות!״ ליבי עצב פעימה,
״אני לא רוצה לאהוב אותך יותר״
הבטתי שניות ארוכות בעיניו וניסיתי לקרוא אותן ללא הצלחה.. לא ברור אם הוא באמת מתכוון, ביד אחזתי את התיק הקטן שהבאתי איתי לכאן ויצאתי, מבלי לומר מילה פשוט יצאתי, ונפרדתי לשלום מהילד שאהבתי מהילד שאני אוהבת ואמשיך לאהוב לעד, לא משנה כמה הוא לא ירצה בי..