בבית אחד

שירה נחתה על הספא המזמינה, שלשם שינוי הכריות נשארו עליו מסודרות מהבוקר, לפני שיצאה לעבודה.
"הבית זה הביטחון שלי. פשוט טוב לי להיות בו, אפילו רק לראות אותו!" אמרה באנחת רווחה לבעלה שישב לידה עם ספר בידו.
"את ממש שמחה לראות אותי!" אמר מיכאל בחיוך משוויץ והמשיך לקרוא. שירה מיצמצה עיניים וניסתה לעצור את החיוך. "אישתי, אני היחיד בבית אז את מרגישה בטוחה איתי" הסביר וניסה לא להביט בפנייה המובכות, אך הוא לא התאפק ומשך אותה אליו, החזיק בידיה הקטנות ושמט את הספר על ברכיו. "זה שאתה בעלי זה לא אומר שאתה הביטחון שלי.. הכוונה הוא בבית עצמו יש בו הרגשה ש.. הכל טוב! הפוגה מהחיים שבחוץ אני פשוט מרגישה מוגנת." הסבירה שירה וצפתה בהבעת פניו המשתנות של מיכאל למשמע המשפט הראשון. "אה אוקיי.." ענה בתגובה ושיחרר במעט את אצבעותייה. שירה הידקה את ידיה לידו ולא יכלה שלא לצחוק והפעם הוא הביט בה מובך. "מה יש?" שאל.
"מיכה אהוב. אני מרגישה בטוחה איתך יותר מכל אדם אחר בעולם." הצהירה בניסיון להעצים את האגו שניפגע. היא נישקה את ידיו ואמרה "אני אוהבת אותך". הוא חיבק אותה "אני צריך לצאת ללמוד עם אלירן" אמר וניסה לקום מהספא כששירה לא מרפה מידיו. "אני מפחדת להישאר לבד" אמרה בטון מפחד. "אמרת שהבית הוא הביטחון שלך" ענה בהתרסה עם חצי חיוך אוהב. "טוב תלך" ענתה היא ידעה שזה יגרום לו להישאר וכך היה. הוא הוריד את המעיל והתיישב לידה שוב. "אין לי בעיה תגיד לאלירן שיבוא אליינו אני אכין ארוחת צהריים" הציעה בפיוס.
"אשת חייל שלי" קרא ונשק למצחה. "אני מניחה שכשאני אומרת 'הבית הוא הביטחון שלי' הכוונה הוא לאווירה שיש בבית עם האנשים שגרים בו. כי יש אנשים שבורחים מהבית למרות שיש להם מבחינה כלכלית הכל אך, האווירה לא שווה את המחיר. ואתה פשוט שווה את הביטחון שלי פה." מיכאל הביט בשירה לאחר הניאום המרגש שלה ומחא לה כפיים "עזבי את אלירן אני נשאר איתך פה היום לבד" אמר וחייך אליה "אני רעב מת בואי נכין ארוחת צהריים". שירה ידעה שאת שאהבה נפשה היא מצאה. "אישתי, את באה?!" שאל וחיכה לה בזמן שבהתה בו במילוניי עיניים מאוהבות.