בא לי לדבר – פרולוג

~אתן יכולות להפעיל את השיר במהלך הפרק או שלא, פשוט השיר מלווה את הפרולוג כי הוא ממש חלק מהטקסט פה, בשינויים קטנים שלי אבל כן, הוא חלק מזה. טוב חפרתי פה מספיק קריאה מהנה ^^~

"זה לא היה הזמן ללכת לשכוח מהכל"
–
אני גוזרת את הראש שלו מהתמונה הראשונה שלנו, כשהיינו בני 11.
–
"כבר שנים אני לא יודע איך לשאול"
–
כבר שנתיים שאני שומרת את כל הזכרונות האלה וסוף סוף יש לי אומץ לזרוק אותם למקום אליו הם שייכים, הפח.
–
"אם לא חשבת שאולי אפשר היה אחרת
לתת לה יד ללטף כשהיא פוחדת"
–
זו התמונה האחרונה, מהטיול עם חברים בצפון.
"חברים".
עלק.
–
"זה לא הזמן שלך ללכת זה הזמן שלי לחזור
מתוך כאב רואים סדקים של אור"
–
אספתי את כל התמונות לתוך שקית, נאנחת, ספק מעצב, ספק מהקלה.
–
"לחשת שאת אוהבת עזבת לי את היד אל תפחד עכשיו אתה לבד"
–
תמונות מהפרידה עלו בזיכרוני, למרות שעבר כל כך הרבה זמן הן עדיין צרבו בליבי. דמעות בוגדניות זולגות על פניי.
–
"רצות רצות הן באויר
מחכות שמישהו יסביר
איך בסוף תמיד אני נשאר לבד"
–
מצחיק אותי שהיא בגדה בו בסוף. שהוא טעם גם את הטעם המריר והבודד של הבגידה.
–
"אני לבד כבר יותר מדי זמן עכשיו
יותר מדי זמן עכשיו"
–
זרקתי את השקית לפח, ואחריה גם גפרור דולק, שורפת את הכל. את הטקס הזה עשיתי לבד. חא, טקס. עשיתי את זה לבד מתוך בחירה, כי גם במערכת יחסים שלנו, נשארתי לבד.

"עכשיו הזמן שלי לסלוח לשכוח את הכל
גם בלעדייך למדתי איך לגדול
לא נשאר בי עוד הרגש, רק הזיכרונות
איך שתי דמויות הפכו פתאום שתיקות"

שרתי את המילים שכתבתי עוד בפרידה, ידעתי שרק שבאמת התכוון אליהן אדע שהתגברתי ורק אז אוכל לשיר אותן.
שנתיים זה יותר מדי זמן לחכות בשביל לשיר משהו, אז הייתי חייבת לחרוג מההבטחה.
כן כן, תתפלא, למרות הכל אני עדיין אוהבת אותך.
–
"מה זה מה אתה שר?"
"שיר שאני כותב על חברה לשעבר, אני רוצה ששיר אותו בהופעה."
"סבבה אחי. הוא נשמע מעולה בינתיים."
"כן אבל חסר לי בית אחרון…"
"מה קרה ביניכם?"
"אני, זה מה שקרה בינינו."
"זה לא הזמן להפוך למלודרמטי, תסביר מה קרה."
"עזוב, לא רוצה להיכנס לזה."
"אוקיי… תנסה.. אני יודע? לכתוב מהנקודת מבט שלה של עכשיו?"
"גאוני! אחי, תודה!"
"בכיף נשמה, מתי שתצטרך."
–
"אלי תגבירי את הרדיו אני אוהבת את השיר הזה!" צועקת לי שרון מהקופה. המטורפת הזאת לא מבינה שהיא תבריח לנו את הלקוחות עם הצעקות שלה?
"אני מגבירה אבל תפסיקי לצעוק! אנחנו רוצות שאנשים יכנסו לא יברחו!" אני נוזפת בה בשעה שאני מגבירה את המוזיקה.

"זה לא היה הזמן ללכת לשכוח מהכל
כבר שני-"
לא.