באת ושינית את כל החוקים – פרק 25

הבטתי באלירן מזרחי, יד ימינו של טום אבוטבול. מבטנו הצטלבו וכל אחד הביט בשנאה אחד בשני. שנאה נוטפת ושקופה, לא מסתירים את העובדה שבכל רגע אחד מאיתנו עלול לאבד שליטה והשלוף את האקדח. לו מת החבר הכי טוב, לי מת החבר היחידי שהיה לי, האמיתי היחידי. זה יכול להיות קטלני.
"תפסיק, אנחנו באמצע בית קפה. אחי תשלוט על עצמך."קובי החליט להתיישב לי על הווריד ולהתחשב במקום בו אנו נמצאים, הוא לא מבין שכולם על הזין שלי ואם ארצה להוריד אותו פה מול כולם, אני אוריד.
שתקתי והדלקתי סיגריה כשאני עדיין משדר את שנאתי הרבה לאלירן.
"נו איפה החמור הזה?" קובי נתעצבן, לידור החליט לקחת את הזמן שלו, אבל לי זה לא מזיז. כלום כבר לא מזיז לי, חוץ מברית.
הקפה הגיע, נועה הניחה אותו על ידי. מבטה היה רציני וקצת עצוב. לא יודע למה, זה עניין אותי.
היא באה ללכת אך תפסתי בחוזקה בידה. היא הביטה בי במבט מבולבל ואני במבט רציני.
היא שוב נשכה את שפתייה, רומזת שעדיים חושקת בי.
קמתי מהכיסא והוצאתי אותה מהבית קפה, נכנסנו לרכב שלי, היא התיישבה על ידי והשפילה את המבט, שיחקה עם ציפורנייה החדות.
הנחתי את ידיי על ההגה והבטתי בה.
"דברי." פקדתי עליה, היא הרימה מבטה אליי כשדמעות זולגות מעיניה.
"למה את בוכה?" שאלתי ברצינות. היא משכה את אפה מעלה, ניגבה עם ידיה את הדמעות.
"רומי החליטה להעיף אותי מהבית, היא השאירה אותי כמו כלבה ברחוב." הפעם הבכי יצא החוצה, לא רק הדמעות. התעצבנתי, רומי עשתה זאת מהקנאה שיש לה ליופי שלה, שכולם רוצים את נועה ולא אותה. סעמק.
הוצאתי מכיסי את המפתחות של הדירה שלי והושטתי לעברה. היא הביטה בי במבט אבוד ולא מבין.
"אלה המפתחות של הדירה שלי, אני…" "לא, מפתאום." אמרה נחושה בדעתה.
"אל תתווכחי, קחי." פקדתי עליה, היא הביטה במפתחות ואז בי ולאחר התלבטות קצרה עם עצמה היא לקחה. חסרת ברירות.
"אני אשלם לך, אני מבטיחה." היא אמרה, גרמה לצחוק לפלוט החוצה מגרוני.
"את מצחיקה לפעמים, את יודעת?" שאלתי ברטוריות והבטתי בפניה שהזכירו לי את ברית.
"תודה על הכל, אני מבטיחה להחזיר לך על הטובה הזאת." היא חייכה חיוך קטן.
"מספיק לי החיוך הזה." אמרתי בשקט ומבטה גרם לי לחשק לנשק אותה.
"אני…צריכה לחזור לעבוד." היא אמרה מובכת וסמוקה.
"לכי על זה." אמרתי והיא פתחה את הדלת של הרכב. פתחתי גם אני ושנינו יצאנו ממנו.
התקדמנו לעבר הבית קפה בשתיקה, אבל שתיקה נעימה.

התיישבתי בחזרה על יד קובי, אלירן כבר לא היה שם.
"מי זאת?" קובי שאל וחייך בשובבות.
"מישהי." עניתי בקצרה וברצינות, אני מתגעגע לאימרי, לשטויות של החמום מוח הציני הזה.
"או…הנה החמור הגיע." קובי אמר כשלידור התיישב על הכיסא על ידנו.
"סתום י'זין, הפקקים הרגו אותי." הוא התעצבן והדליק סיגריה.
"מה פקקים מה?מאיפה באת?מתל אביב?" קובי התגרה.
"עזוב אותי באמא שלך." לידור אמר והתחשק לי לברוח, לא היה לי כוח לאף אחד.
"בקיצור, הבנתי שאילני רוצה שנתפוס את אליאב, אפילו שהוא יודע מה יהיו ההשלכות." אמרתי את מה שכבר ידוע לשלושתינו.
הם שתקו.
"זה מה שנעשה, נשחט את הבן זונה." אמרתי, מוכן לנקמה שעדיין בערה בתוכי.
"הפעם צריך להיות יותר זהירים." קובי אמר, הזכיר את מה שקרה לאימרי.
"אני אעשה את העבודה השחורה, אתם תגבו אותי, תדאגו שאף אחד לא יפריע לי להוריד את הבן זונה." ירקתי בזעם.
הם הנהנו בהסכמה, הגיע הזמן לעשות סדר בעיניינים. להוכיח לכולם שעדיף לקחת מרחק ממשפחת בן חמו.
***

"היי יפה שלי." אמרתי לה, נזכר בנועה ומתחשק לי להרביץ לעצמי. דאגתי לה בזמן שברית נעולה כאן, לבדה מבועתת מפחד.
"היי דורי." היא קפצה משמחה וחיבקה אותי חיבוק אוהב.
"התגעגעתי." היא הוסיפה וחיזקה את חיבוקה.
"גם אני יפה שלי." אמרתי בשקט, מביט בעיניה הירוקות שכני כל כך מכור אליהן.
"איפה היית?ממש דאגתי לך." היא אמרה ונראתה מודאגת.
"פה ושם." התחמקתי מתשובות, לא כל כך התחשק לי לדבר על העסקים איתה.
"מה זאת אומרת?תפרט." היא דרשה, מה נסגר איתה?
"ברית…אני מעדיף לא לדבר על זה." אמרתי חסר סבלנות.
"אתה מסתיר ממני משהו?היית אצל מישהי?" היא נשמעה ממש פרנוטידית. ממש לא התחשק לי את סצנות הקנאה שלה.
"ברית, את סתם מדמיינת." אמרתי ונאנחתי.
"אז למה אתה לא עונה לי?" היא התעקשה.
"הייתי בעבודה, מה הבעיות שלך?" הרמתי את קולי, איבדתי את הסבלנות.
שונא שחוקרים אותי.
"טוב…אתה לא חייב לצעוק." אמרה בשקט ובקול חנוק, התקרבתי אליה, מבין שעברתי את הגבול. היא כלואה כאן עשרים וארבע שבע, ברור שתהפוך לפרנואידית דווקא עכשיו שהכל בסדר איתנו.
"אני מצטער, לא התכוונתי." חיבקתי אותה חזק, גם היא אותי.
"סליחה, אני משתגעת פה." היא הסבירה בקול שבור.
"אני יודע." נאנחתי, אני עייף. איך אגרום לה להיות מרוצה, רגועה?התנאים לא נותנים לי.
"בא לי לראות אור יום, להרגיש את האוויר בחוץ." היא החלה לבכות, אני כל כך מבין אותה. סעמק איזה מן גבר אני?
"סליחה מלאך." אמרתי, לא עוזב אותה ומשאיר אותה בחיקי.
"אתה לא אשם דורי." היא אמרה ומשכה את אפה מעלה.
דפיקות חזקות בדלת נשמעו, ברית קפצה בבהלה. היא הביטה בי מודאגת ומפוחדת.
"תירגעי ותלכי לחדר, הכל בסדר." הסברתי במהירות והיא עשתה כדבריי.
התקדמתי לעבר הדלת והצצתי דרך העיינית.
כשראיתי את הבן אדם שעומד מאחוריי הדלת, הוצאתי את הנשק ישר והבנתי שזה הולך להיות לילה ארוך. איך לעזאזל הבן זונה מצא אותי?!

היי בנות, אני ממש מודה לכולן על התגובות והדירוגים. אתן לא מבינות כמה שזה משמח אותי לדעת ומרגש שאתן אוהבותת את הסיפור.
אוהבת ומעריכה עד אין סוף אהובות שלי!!!!
יש לי שאלה, מן סקר קטן.
את מי אתן אוהבות יותר, את ברית או נועה?
אשמח לחוות דעת:)