באת ושינית את כל החוקים – פרק שמונה

אידור:

פקחתי את עיניי, שוב ישנתי על הספה. אין מצב שאני אמשיך עם זה בקצב הזה. אני אבקש ממנו שיעביר אותנו לדירה שיש שניי חדרים, אני לא מתכוון לשבור את הגב שלי.

קמתי מהספה והתקדמתי לעבר המקלחת. הבטתי על עצמי במראה, עיניי היו נפוחות, לא ישנתי כל הלילה. בגללה, בגלל הבכי שלה, לא הצלחתי לישון עם היללות הקולניות שלה. "סעמק" מלמלתי לעצמי ופתחתי את הברז. השפרצתי על פניי מים קרים מרעננים והרגשתי איך זה עורר אותי בשנייה.

אחרי שצחצחתי את השיניים וסיימתי את המקלחת, כרכתי סביב פלג גופי התחתון מגבת והלכתי לחדרי, היכן שברית ישנה על המיטה הזוגית הנוחה שלי. ואני כמו מניאק על הספה. פתחתי את הארון והוצאתי ג'ינס כחול כהה וחולצה שחורה חלקה של "בוס" הוצאתי מהמגירה התחתונה בוקסר לבן צמוד ויצאתי מהחדר.

אחרי שהתלבשתי, הכנתי לעצמי כוס קפה חזק במיוחד, אחרי לילה חסר שינה, אני חייב משהו שיעורר אותי כמו שצריך.

שמעתי את צעדיה השקטים של ברית. היא נכנסה במהירות למקלחת, מפחדת שאביט על פניה. אתמול אני חושב שהיא לא ציפתה לזה, לא ציפתה שאתנהג אליה בצורה כזאת קרה ותקיפה, שאביט בה במבט מבשר איום ולא אהבה. כמו שהייתה לראות פעם. היא לא ציפתה שאני החוטף שלה. מי היה מאמין שהחיים משתנים מקצה לקצה. היום העבודה היא כל החיים שלי, זה כל מה שיש לי, אילני והמשימות שלו. לא פוזל הצידה. רק את הדרך הזאת אני מכיר.

"בוקר טו..ב", היא גמגמה, חששה מהתגובה שלי. סובבתי את ראשי לכיוונה, היא לבשה את השמלה מיום החטיפה. פניה נראו כה עייפות, ועיניה נפוחות. היא לא ישנה ולא מפסיקה לבכות.
"בוקר טוב", אמרתי בטון קשוח וסובבתי בחזרה את ראשי, הרמתי את הכוס קפה מהשולחן והבטתי על התוכנית ששידרו בערוץ הספורט. היא הדליקה את הקומקום וחיכתה שירתח. הנייד שלי החל לרטוט, נטלתי אותו מהשולחן, זה אילני. "בוקר טוב בוס"
"נו, עושה בעיות?"
"לא, בינתיים לא"
"טוב, אם אתה צריך משהו, תגיד"
"כן, אני רוצה שתעביר אותנו לבית שיש שם שני חדרים, אני לא מתכוון לישון על הספה כמו מניאק"
"אין בעיה אידור, תקבל"
"תודה בוס"
הוא ניתק את השיחה והמשכתי בשלי. שמתי לב למבטים של ברית, כשדיברתי עם אילני. "מה את מסתכלת?",היא נבהלה והסיטה את מבטה לכיוון כוס הקפה שלה. היא נטלה את הכוס מהשיש והתקרבה לסלון. היא התיישבה על ידי בספה בשיא האומץ וצפתה בטלויזיה, איתי ביחד.
"מתי?", היא לפתע שאלה, לא הבנתי מה כוונתה. "מתי מה?", שאלתי ועדיין שמרתי על קרירות.
"מתי נהפכת ל…לרוצח?", היא הפנתה את מבטה לכיווני ועיניה נראו עצובות ואכזבה מילתה אותן.
"אמרתי לך כבר משהו אני חושב, אני זה ששואל את השאלות, עוד פעם אחת", תפסתי את ידה בחוזקה והפחד שב לגופה. היא רעדה. "עוד פעם אחת את שואלת שאלה כזאת, את תסבלי, אל תתעסקי איתי ברית", היא בלעה את רוקה לנגד דמותי המאיימת והנהנה בראשה באיטיות. "יופי, עכשיו…אני הולך, ואם תנסי לברוח, תדעי שיש משמחכה לך בחוץ, והם לא עדינים כמוני", יידעתי אותה ועכשיו היא נראתה עוד יותר מפוחדת.

***

"איפה הבן זונה?הוא חושב שאני לא מחכה לרגע שבו אני אחורר לו את כל הגוף?", התעצבנתי, יניב, הבדיחה הכי גדולה שקיימת עלי האדמות חושב שהוא יכול להוריד אותי?אני רק מחכה לרגע שיגיע, אני אשפוך את כל המוח שלו על הריצפה. "הוא אמור להגיע לכאן, מת כבר שיגיע, אני חותך אותו", אימרי החל להתעצבן, כמו תמיד. הוא מתעצבן על כל דבר. אבל הפעם אני זה שאגמור עם הבן אדם. לי ולו יש חשבון לא סגור. אני לא שכחתי את היום בבית קפה, הוא ימות קודם כל על זה, אחר כך על כל השאר. "לא, אני זה שיחתוך לו את הגרון היום, הוא לא יצא מפה חי הזין הזה", הייתי כל כך נחוש להוריד לו את הראש, כל גופי עיקצץ מהעצבים שחשתי בגללו.

נכנסנו למועדון, המוזיקה הייתה רועשת והמון אנשים קיפצו ורקדו כמו מטורפים. עיניי חיפשו אותו בנרות. התקדמנו לכיוון השירותים, נשענו על הקיר ולא הפסקנו לסרוק כאן את האנשים. "הנה הוא", יוסי צעק והחווה עם ראשו לכיוונו. הוא ישב על הבר, עם חיוך על הפנים. החיוך האחרון שייצא לו לחייך. עיניו קלטו אותי, פתאום הוא חדל לחייך, קם מהכיסא והתקדם לכיוון היציאה. אני בטוח שהוא רוצה שהכל יקרה בחוץ, יש כאן יותר מידי אנשים. רצנו לכיוון היציאה. יצאנו בזהירות מהמועדון ובדקנו אם הוא שם. הוא בטח בחנייה. התפצלנו וכל אחד הלך לכיוון אחר. ידי אחזה בסכין החדה, מוכנה לחדור את תוכו, להרוג אותו בסבל רב.

הגעתי לחנייה, ראיתי את צילו מאחורי אחד הרכבים שחנו שם. התקרבתי בצעדים איטיים ושקטים ומשכתי אותו אחורנית. הפלתי אותו על הריצפה, הוא נתן לי אגרוף בצלעות, נפלתי אחורנית. הוא קם מהריצפה, אני אחריו ונעמדנו אחד מול השני, במרחק של כמה מטרים. "י'בני זונות, התחלתם עם האנשים הלא נכונים", הוא ירק על הריצפה בזלזול ודמי כבר חצה את מוחי. "אה כן?אתם יודעים בכלל עם מי יש לך כאן עסק?אה?לא חבל על ברית?", פניו התעוותו ונראו יותר מאיימות. רגיש לשם הזה. "אתה לא יודע בכלל במה הסתבכת י'חתיכת זין", הוא איים, חשב שאני אוכל את כל האיומים המצחיקים שלו. התחלתי להתקרב אליו, בהליכה מהירה, הוא לא זז וחיכה שאגיע עד אליו. איך שהגעתי אליו הרגשתי משהו חד חודר אל בטני התחתונה. הוא הוציא את הסכין לאט לאט. בזמן שהוציא את הסכין, עם הכאבים החדים שהרגשתי הצלחתי לתפוס בשיערו ולהחדיר את הסכין אל תוך גרונו. הוא השתתק ודם החל לזלוג מפיו. הוא נפל על הריצפה ואני נשארתי עדיין עם הסכין בתוך בטני, הכאבים התגברו והתחלתי להרגיש סחרחורת. זה הולך לכאוב, אך אין לי ברירה. תפסתי את הסכין השחוזה בתוך בטני והוצאתי אותה בתנועה חדה ומהירה. גנחתי מכאב. התכופפתי לעבר יניב והוצאתי את הסכין מגרונו. צעדתי כמה צעדים קדימה, לבדוק איפה אימרי ויוסי נעלמו. כאן כבר הרגשתי שאני לא יכול יותר לעמוד על הרגליים, הוא החדיר את הסכין עמוק מידי. נפלתי על הריצפה, ראשי הוטח על החצץ ועיניי נעצמו.