באת ושינית את כל החוקים – פרק שלוש

פתחתי את הדלת של הדירה שלי, נכנסתי ונעלתי אחריי. הייתי כל כך תשוש, רק רציתי להתפשט ולהימרח על המיטה הזוגית הגדולה שלי. שמתי את המפתחות והארנק על השולחן של פינת האוכל והתקדמתי לעבר המטבח. אני חושב ששליש בירה לא יזיק לי לפניי השינה. הוצאתי שליש של טובורג אדום ויצאתי למרפסת.
התיישבתי על הספה הלבנה בת שני מקומות, תחבתי סיגריה של וינסטון לייט בפי והדלקתי אותה.
אני לא נוהג לישון כאן כל לילה. אני בא לכאן כשאני זקוק לשקט שלי, לעשות סדר במחשבות אצלי בראש. כאן תמיד אני מצליח איכשהו להתאזן.
כאן גם ברית מעזה לעלות במחשבותיי, תמיד.
אני נזכר במבטה התמים והמאוכזב מאותו היום שבישרתי לה את הבשורה המרה. עינייה החלו לדמוע וליבי נקרע מבפנים. שנאתי להיות זה שגרם לה לבכות, זה ששבר לה את הלב. שנאתי את זה ואת עצמי עוד יותר.
היא האישה הכי יפה שהכרתי בחיי. שיער שחור ארוך, גולש עד גבה התחתון. עיניים ירוקות וגדולות, גוף דקיק בצורת גיטרה. מבט של מלאך והתמימות…היא כבשה אותי עם התמימות שלה. הכרנו כשהיינו עוד בבית ספר, בכיתה י"ב. התאהבתי בה מהמבט הראשון, היא כישפה אותי. זאת הייתה התקופה הכי יפה שלי בחיים. היא הצליחה לשנות אותי, הפכתי לבן אדם יותר טוב בזכותה.
תמיד תמכה בי כשהייתי במשבר בגלל ההורים שלי הבני זונות. הם שנאו אותי, שנאו את העובדה שאני קיים, לא יכלו לסלוח לעצמם שהביאו אותי לעולם.
אבא שלי תמיד נהג להרביץ לי, כמעט כל יום.
עד שיום אחד כבר לא יכולתי לשתוק, היום ששינה את כל חיי. היום שבגללו אני נמצא כאן עכשיו, בדירה הזאת, שאני שייך למשפחה של אילני בן חמו.

"איפה אתה י'אפס", שמעתי את קולו המבחיל של אבי, חמי צועק מהסלון. צעדיו הכבדים הרעידו את חדרי והבנתי שהוא שוב שיכור וצמא לזרוק את אגרופיו עליי, שוב.
קמתי מהמיטה, הכנתי את עצמי לגרוע מכל.
הוא פתח בסערה את הדלת והביט בי במבט רצחני וערמומי. "אתה", הוא התביע לכיווני אצבע מאשימה.
אני רק הבטתי בו וחיכתי שיעשה את צעדיו לכיווני וירים עליי את אגרופו.
"אתה הבן זונה שהרס לי את החיים", הוא הטיח זאת בפניי וגרם לשנאה כלפיו להתעצם עוד יותר. תמיד זה נראה שאין מכאן אפשרות לשנוא אותו יותר, אבל הוא תמיד מוכיח לי שאין לזה סוף.
הוא התקדם לכיווני ארבעה צעדים ונעמד מולי עם גופו הגדול.
שתקתי, ניסיתי להרגיע את זעמי כדי שלא אאבד שליטה ואני אהיה זה שאכה אותו.
"הכל בגללך טיפש, י'אפס. אני כל כך שונא אותך, שום דבר לא יצא מפחדן כמוך, אתה לא גבר. אני מתבייש בך", הוא ירק את כל המילים שהצליחו לצבוט לי את הלב, אחרי הכל הוא אבא שלי, זה מה שהוא חושב עליי?הוא באמת מתכוון לכל זה או שהאלכוהול מדבר במקומו?
הבטתי בו ונעלתי את לסתי, נעשתי קשיח ורציני. ניסיתי בכל הכוח להיות מאופק בפניי כל המילים החודרות שיצאו מפיו. אבל הוא החליט להמשיך.
"תסתכל על עצמך…ברית, יפה כמוהה, כמה זמן אתה חושב שהיא תצא עם אחד שאין לו עתיד אה?", הוא התגרה בי והתחלתי לאגרף את ידיי. הוא נגע בנקודה רגישה, לא היה מודע לכעס שחלחל בתוכי.
"היא יפה ואתה…סתם אפס מאופס", הרמתי את אגרופי לכיוון פניו המבחילות ופגעתי בעינו השמאלית. הוא עף ונפל וראשו נפל על קצה השידה ולאחר מכן על הריצפה. שקט, דממה. גופו הפסיק לזוז ואני עמדתי קפוא, כעוס וטעון כמו נשק באמצע מלחמה.
שמחתי לראות אותו במצב הזה, התפללתי שיפסיק לנשום, שימות לאט לאט, בסבל רב.
"אני שונא אותך, הלוואי שתמות", לחשתי מעל גופו השרוע כגופה על הריצפה של חדרי ונתתי לו בעיטה בצלעות. הוא עדיין לא זז. הרגשתי טוב עם זה, כל כך טוב, לא לשמוע את קולו הדוחה.
מאותו היום, לא חזרתי הביתה, גרתי תקופה אצל ברית. כד שיום אחד, אחד מחבריי הגיע אליי עם הצעה מפתה שהתאימה למצבי באותה התקופה.
הוא הציע לי להצטרף למשפחת פשע, לאילני בן חמו. הסכמתי, לא שאלתי למה ואיך, הייתי כל כך נואש שבאותו הרגע זה נשמע לי הדבר הכי נכון.
ברית לא קיבלה את זה ואני לא יכולתי לסרב, לא יכולתי להמשיך לגור אצלה עם המשכורת הצבאית שהייתי מקבל.
החלטתי לוותר עליה, בצער רב. זה היה הדבר הכי קשה שעשיתי בחיי. ויתרתי על האהבה הכי גדולה שהייתה לי בחיים, בעצם גם היחידה.
אחרי תקופה של חודשיים כבר הייתי חלק מאוד מכובד ונחשב אצל אילני, הרגשתי כל כך טוב וככה גם ברית יצאה מהמחשבות. הייתי כל כך עסוק בעצמי שלא שמתי לב שהיא כבר לא גרה במחשבות שלי.
תמיד היה שולח זונות בשביל להשכיח אותה…אני חושב שהוא הצליח.
***

נעמדתי מול המראה, סידרתי את השיער השחור הקצוץ שלי. הבטתי בעיניי השחורות שכבר מזמן לא מביעות שום רגש. לבשתי ג'ינס שחור וחולצה לבנה חלקה שחשפה את הקעקוע בזרועי השמאלית. קעקוע של דרקון שחור. משמעותו הלב שלי.
יצאתי מהבית ופתחתי את הרכב שלי עם השלט הרחוק.
העפתי מבט לכיוון התחנה, ראיתי את נועה, המלצרית האדישה וישר נדלקתי. תמיד היא מצליחה איכשהו להעיר את תשומת ליבי. היא נראית בדיוק כמו ברית. אני חושב שזו הסיבה שהיא מאתגרת אותי כל כך, לא חושב…אני בטוח.
עצרתי ליד התחנה והורדתי את החלון השחור שלי.
עינייה פגשו את שלי וישר הוסטו אל הכיוון שממנו האוטובוס אמור להגיע. שוב משחקת אותה קשה להשגה.
"תעלי, אני בדיוק נוסע לבית קפה", אמרתי והיא שוב חזרה להביט בי.
"זה בסדר, תודה. אני אחכה לאוטובוס", היא אמרה וגרמה לי לחייך עם העקשנות שלה.
"אני לא זז עד שלא תעלי", לא ויתרתי.
היא חשבה כמה רגעים ולבסוף נכנעה.
היא חגרה את עצמה וישבה באי נוחות.
"למה את מפחדת ממני כל כך?", שאלתי לאחר שתיקה של דקה בעוד העפתי מבט לכיוונה לראות מה תהיה הבעת פניה.
"אני לא", היא אמרה בשקט והביטה מבעד לחלון.
"תסתכלי עלי", פקדתי עליה בטון קצת מאיים. היא סובבה את ראשה לכיווני וחיכתה שאגיד משהו.
"את מפחדת ממני", אמרתי שוב. מבטי היה מרוכז בכביש והיא נשארה להביט בפניי.
"אני לא", היא הרימה את קולה.
"אז תוכיחי לי", אמרתי וקולי היה צרוד.
"אין לי מה להוכיח לך, אמרתי לך כבר שלא. רוצה אל תאמין", היא אמרה בטון קצת ילדותי וזה הצחיק אותי קצת.
החלטתי לא לענות, שתתבשל קצת עם עצמה. אוליי האדישות שלי תדליק אצלה משהו.
אחרי נסיעה של רבע שעה הגענו. היא הודתה לי וירדה מהרכב.
הפוזות שלה רק מגבירות את החשק להשיג אותה. בחיים אף אחת לא איתגרה אותי ככה. אבל כמו הרבה בנות שרציתי והשגתי, גם היא תבלה חוויה בלתי נשכחת אצלי במיטה.