באת ושינית את כל החוקים – פרק שלוש-עשרה

אידור:
"תקשיב לי ותקשיב לי טוב אימרי, אני לא חייב לתת לך שום הסברים. אז תקדם", התעצבנתי, אני שונא שמתייחסים אליי כאילו אני חייב למישהו משהו.
"אין בעיה אידור, ככה אתה הורס הכל, בגלל הבת של זונה הזאת. תעשו חיים ביחד" הוא החל להתקדם והסתובב שוב לכיווני.
"אל תחשוב שאני ארד מהסיפור, העיניים שלי עליכם", הוא כיוון את האצבע המורה שלו לכיווני.
"אל תאיים אימרי, אני לא הבן אדם הנכון לאיים עליו", הזהרתי אותו, חבר לא חבר, עליי לא מאיימים.
"תזכור מה שאמרתי לך", הוא אמר ויצא מהבית בטריקת דלת חזקה.
"סעמק!", צעקתי ובעטתי בקיר.
הורדתי את החולצה שחנקה אותי מהרגע שהגעתי הביתה וזרקתי אותה ברישול על הריצפה.
ברית יצאה מהחדר והתקרבה באיטיות אליי.
היא הביטה בפניי שהתקשחו מהכעס הרב שהרגשתי והשפיע על גופי.
"מה את מסתכלת?", שאלתי בזלזול ובהרמת קול.
"היא נשכה את שפתיה התחתונות, גרמה לי לבהות בהן כמה שניות אחדות.
"תודה", היא אמרה ורצה אליי, כרכה את שתי ידיה סביב גופי וחיבקה אותי בחוזקה. הזכירה לי איך המגע שלה מרגיש. עמדתי קפוא, ידיה עת עת חיממו אותי ומצאתי את עצמי מבולבל. רק בגלל ידיה הקטנות והחמות שעטפו אותי בנועם.
"ברית, תעזבי אותי", איימתי בשקט. ראשה הורם מהחזה שלי ועיניה הביטו בי כשדמעות כיסו אותן.
"למה את בוכה?", שאלתי, כמעט בלחש.
"לא יודעת, אם להיות כנה…אני מתגעגעת אליך", ליבי החסיר פעימה, אך לא הראתי לה את זה. נשארתי אדיש וחסר כל הבעה על ידה.

ברית:
הוא הביט בי שוב במבט שלא רומז על כלום. אדיש ועיניו השחורות נראו קרות ולא אנושיות.
איך בן אדם מצליח לשנות את עצמו בצורה כזאת?
"אמרתי לך לא לדבר על זה נכון?", הוא שאל בשקט, ותפס בפרקיי ידיי וניתק אותן מגופו השרירי.
"אני מרגישה בודדה", התוודאתי. הוא הביט בי שוב עם המבט הקר, מראה עד כמה זה לא מזיז לו מה אני מרגישה.
"וזה אמור לעניין אותי?עדיף שתכנסי לחדר ברית, קדימה", הוא פקד עליי ולא שם לב עד כמה שהוא מצליח לפגוע בי כל פעם מחדש.
נשארתי עומדת בזמן שהוא התקדם לעבר המקרר והוציא בירה. הוא הוציא מכיסו מצת ופתח את הבירה איתה.
"אמרתי לך משהו לא?", הוא אמר לאחר שלגם מהבירה שלו. הלוואי שהיה נחנק. רובוט חסר רגשות.
עשיתי כדבריו והלכתי לחדר בלית ברירה.
התיישבתי על המיטה והתחלתי לייבב בבכי. לא איכפת לי אם ישמע אבל הייתי חייבת להתפרק, להוציא את החנק החוצה.
פתאום הזכרונות מהעבר איתו החלו לעלות.
~~~
"אידור…", קראתי בשמו. הוא ליטף את ראשי בנעימות מצמררת והביט בעיניי באהבה.
"אתה מתגייס מחר", הוא חייך חיוך קטן בזמן שאני הייתי בכלל לא מרוצה מזה.
"יפה שלי…הכל יהיה בסדר, אני אחזור שבוע הבא ונעביר את הסופ"ש בצימר, רק אני ואת", הוא אמר וגרם לחיוך קטן להתנוסס בפניי.
"אני אוהבת אותך", אמרתי והתרוממתי לישיבה.
אני אוהב אותך יותר מכל דבר בעולם הזה", הוא אמר ונשק על שפתיי בעדינות והמון רגש.
~~~
איפה האידור הזה?איך הצליח להיעלם בכזאת קלות?
הזכרונות גרמו לי להרגיש עוד יותר רע ולגעגוע לאותו בן אדם להתעצם.
הדלת של החדר נפתחה, אידור עמד בפתח והביט בי.
"המשחה", הוא הזכיר לי וניגבתי את דמעותיי.
נטלתי את המישחה מהשידה על יד המיטה והבאתי לו.
נשכבתי על הבטן והרמתי את החולצה.
הוא בחן את גופי, הייתי כמעט עירומה מולו. לבשתי רק חולצה ובוקסר שהיו שלו.
הוא התיישב על ידי ולחץ על המישחה שהייתה קרה וגרמה לעורי לסמור.
ידיו החלו לעסות את גבי וחום ידיו חיממו אותי והעלימו לאט לאט את הקור של המשחה.
כל כך אהבתי את המגע וכעסתי בו זמנית על עצמי שאני עדיין מושפעת ממגע ידיו ומנוכחותו.
כשכל מה שהוא רוצה זה להביס את אבי בהתעללות שלו בי.
הוא סיים לעסות את גבי וקם מהמיטה.
יצא מהחדר במהירות ושוב הותיר אותי לבד בחדר הקר והגדול.

אידור:
אילני הביט בי עצבני, הבנתי כבר מה פשר מבטו. אימרי.
"תקשיב, אלמליח שוב לא שילם לי. אני רוצה שתלך לדרוש את הכסף שהוא חייב לי", הוא אמר, אימרי לא הלשין עליי. האמת שקצת הוקל לי.
"סגור", אמרתי וקמתי מהכיסא ויצאתי לבצע את המשימה.

הגעתי למועדון שבו אלמליח מבלה את רוב לילותיו.
נכנסתי לתוכו וקלטתי אותו יושב על הספה עם כמה חבריו. צוחק ומחייך.
התקרבתי אל הספה וחיוכו ירד כשראה אותי.
"מה קורה אלמליח?", שאלתי ושילבתי את ידיי.
הוא גמע את רוקו וחייך חיוך מבוהל.
"בסדר אידור, מה איתך אחי", הוא קם ונעמד מולי.
"לא כל כך בסדר…קצת עצבני", פניי נהפכו לרציניות וקשיחות.
"בוא נדבר על זה בחוץ", הוא אמר ויצאנו.
נעמדנו בחנייה של המועדון.
"הכסף…איפה הכסף?", איגרפתי את ידיי ופניי אישרו כמה עצבני אני עכשיו.
"רק בעוד יומיים יהיה לי את הכסף", הוא אמר ונראה מפוחד.
"אין בעוד יומיים, זה או עכשיו…", אמרתי והוצאתי את הסכין ממכנסי.
"או החיים שלך", איימתי. הוא הלך כמה צעדים אחורה ונדחק בקיר.
"אי..אין לי בבקשה אידור. אני מבטיח שבעוד יומיים הכסף אצלך", הוא גימגם וכבר הבנתי מה עליי לעשות.
החדרתי את הסכין אל תוך הבטן שלו. הוא התפתל ונחנק. החדרתי אותה יותר עמוק וגם החל לצאת
מפיו ובטנו.
"תהנה בגיהנום י'בן של זונה", הוצאתי את הסכין מבטנו וירקתי בפניו לפניי שהספיק ליפול על הריצפה.
השארתי אותו ככה וברחתי לעבר הרכב שלי.
התנעתי אותו ונסעתי בחזרה לבית של יניר.
חניתי את הרכב ונכנסתי פנימה.
שמעתי קולות מוזרים מהחדר של ברית.
רצתי במהירות לעבר החדר. הדלת הייתה פתוחה למחצה. ראיתי את ברית נאבקת באימרי שמנסה להוריד את הבוקסר ממנה.
"יבן זונה תעזוב אותה", צעקתי ומשכתי אותו ממנה.
הוא הביט בי וחייך בזלזול.
"מגן עליה אה?", הוא שאל והחל לגחך.
"תעוף מפה אימרי לפניי שאני מפוצץ לך את כל הפנים", הרגשתי איך כל שנייה אגרופי תהיה מוטחת על פניו.
"על מי אתה חוש שאתה מאיים?", הוא שאל והתקרב אל פניי.
"אני מזהיר אותך אימרי, אל תגרום לי לאבד שליטה", הזהרתי אותו והתקרבתי ממש קרוב אל פניו.
"מה תעשה אה?מה יחתיכת הומו", אגרופי הואחה בפניו ושיתקה אותו לריצפה. הוא נשאר שכוב המום.
לא ציפה שבאמת אגע בו.
הוא קם מהריצפה דחף אותי אחורנית.
"אין בעיה, אני לא אעבור על זה בשתיקה יבן זונה", הוא אמר וניגב את הדם שנזל מהאף שלו.
"אמרתי לך, אל תאיים ותזדיין לי מהבית לפניי שאני יורה בך", הוא החל שוב לגחך, מותח את הגבולות שכבר לא קיימים אצלי.
הוצאתי את האקדח מהנרתיק וטענתי אותו.
הוא כבר הפסיק לגחך והביט בי ברצינות.
"אין בעיה, הרסת כאן חברות ופתחת חזית עם הבן אדם הלא נכון", הוא אמר וירק על הריצפה.
הוא יצא מהחדר והורדתי את הנשק והחזרתי אותו בחזרה לנרתיק.
התקרבתי אל ברית שבכתה מתחת לשמיכה.
הרמתי אותה וברית הייתה מקופלת כמו עובר, בוכה ורועדת.
חבל שלא יריתי בבן זונה הזה.
"הוא הלך ברית", אמרתי והנחתי את ידי על רגלה. היא העיפה אותה והביטה בי מפוחדת.
התעצבנתי. לא עליה, אלא על אימרי. הבן זונה לא יודע שאני זה שלא יעבור על זה בשתיקה.
"תירגעי, זה אני", אמרתי והיא לא הפסיקה לבכות.
קירבתי אותה אליי וחיבקתי אותה חזק.
היא כרכה את ידיה סביב גופי והחזירה חיבוק חזק.