באת ושינית את כל החוקים – פרק ארבע

היי בנות, התחלתי לשכתב את הסיפור "התאהבתי במורה שלי" יכול להיות שאשנה כמה דברים בסיפור. הפרק הראשון כבר משוכתב:)

אני ואימרי התיישבנו על הכיסאות, מול אילני הזועם. הוא אמר שנכנס אויב חדש לאוסף המאוד עשיר שלו. יש לו אויבים מכל הכיוונים. אנחנו דואגים לפנות את השטח.
"מדובר בבן זונה מאוד עקשן, הבנתי שהוא מאוד נרגש להוריד אותי. מאוד נרגש לקחת את כל מה שיש לי. אבל אנחנו נוכיח לו, שאנחנו לא סתם ליצנים כמו כל מי שהוא מכיר. הוא גם חדש בעסק, לא הרבה זמן כדי לדעת לאן הוא נכנס", אילני אמר ונראה מאד נחוש להוריד אותו, לחסל אותו כמה שיותר מהר.
"מי זה בכלל?"אימרי שאל בנימה כועסת, הוא עצבני, הוא שונא שמנסים לפגוע באילני. הוא מחשיב אותו כאבא שלו לכל דבר. אילני גם מחשיב אותנו כבנים שלו. רק אותי ואת אימרי, אנחנו האנשים הכי טובים שיש לו, וגם היחידים שהוא יכול לסמוך בעיניים עצומות.
"רונן, רונן מרציאנו", אין מצב, לא יכול להיות שזה הוא. "מאיפה", שאלתי בהתעניינות, התעניינות רבה ופחד לגלות שזה מי שאני חושב שזה.
"אחד שעבר לגור בניורק שנה לאחר שביתו השתחררה מהצבא. הוא גר לפני זה בחולון", הוא אימת את הבן אדם, הבן אדם שנתן לי מחסה כשהייתי זקוק לו. האיש שהיה כמו אבא בשבילי. עכשיו אני יהיה זה שיחסל אותו, שיחסל את אבא של ברית. הייתי נסער, אך ידעתי להסתיר את זה טוב מאוד. למדתי עם הזמן להפריד רגש לעבודה. נהייתי רובוט, מסור לעבודה של אילני. עושה כל בקשה שלו מבלי לערב רגשות. גם כשמדובר באישה. כן, אכזרי כמו השטן, יש המכנים אותי אפילו יותר גרוע ממנו. השנים שלי כאן הפכו אותי להיות ההיפך מאנושי.
ידי הייתה מונחת על צד הכיסא, העברתי אותה על סנטרי, חושב איך אתמודד עם ברית, האהבה היחידה שהייתה לי בחיים ועד היום היא חולפת במחשבותיי ככה פתאום. כאילו מרגיש שלעולם לא ניפרד, במחשבות.
"אידור, אני רוצה שתעקוב אחרי הבת שלו, מצידי תהיה במעקב אחריה כל היום. אני צריך לדעת עם מי היא מסתובבת, מי הבחור שאיתו היא יוצאת", הרגשתי משהו מוזר פתאום כשאמר שהיא יוצאת עם מישהו אחר. פעם חשבתי שאני הראשון וגם האחרון שאיתו היא תצא. איך החיים מפתיעים, אי אפשר לדעת מה יקרה בעוד שעה.
"טוב", עניתי, זאת העבודה, אני אבצע אותה. אפילו שזאת ברית. אין לי הרבה ברירות.
"איפה הם גרים עכשיו?", שאלתי, הוא הסתכל על המסמך שהיה מונח מולו על השולחן.
"כאן בבת ים. ממש קרוב לבית של אימרי", הנהנתי בראשי והעברתי כמה מחשבות על הפגישה שלי איתה, זאת אומרת, היא לא תדע שאני רואה אותה. סעמק.
"אימרי, אתה תברר לי עם מי רונן יוצר קשר, אני רוצה דוח פירוט של כל השיחות שהוציא בזמן האחרון וגם מי החברים הכי טובים שלו, עם איזה רכב הוא מסתובב, הכל אני רוצה לדעת על הבן אדם", הוא אמר ואימרי הנהן כהסכמה.
הוא שתק, רמז שכאן נגמרה השיחה. קמנו מהכיסא, אילני הגיש לנו כמה מסמכים על הפרטים היחידים שידועים לו עליו ויצאנו מהמשרד.
"טוב אחי, אני אלך לדבר עם יוסי שיעזור לי בפירוט שיחות. נתראה יותר מאוחר", הוא אמר וטפח על גבי פעם אחת והלך. אני בכלל הייתי במחשבות של…מאיפה להתחיל?התיישבתי בסלון והסתכלתי על מה שרשום במסמך הראשון. היה רשום את השם שלה, גיל, מזל. כל הדברים שכבר ידועים לי. לא צריך את המסמך הזה בכלל. קימטתי אותו וזרקתי בעצבים על הריצפה. ממתי רונן נהפך לכזה?מה קרה בניורק?עם מי הוא התחבר?סעמק איתו, בא לי להרוג את הבן זונה הזה שבגללו אצטרך עכשיו לפגוע בו, ובברית.
נשמתי עמוק וחזרתי לעצמי, עבודה זאת עבודה ואני אעשה הכל כדי לסלק אותו מהחיים של אילני, גם אם זה יצריך לפגוע בברית.
***
השעה כבר אחת בלילה, אני ואימרי הגענו לפאב הקבוע שבו אנחנו משתחררים מהיום ושותים קצת כדי לנקות את הראש מכל הבלאגן. התיישבנו על הכיסאות הגבוהים של הבר וקראנו למלצרית החביבה עליי, שדואגת לספק אותי תמיד כשבא לי עליה. "את כבר יודעת מה אני אוהב", אמרתי באוזנה והבטתי בעיניה הכחולות במבט שתמיד מטריף לה את הגוף.
"אתה שובב, ואני אוהבת את זה", היא קרצה והלכה להכין את השתייה. נשענתי על הכיסא והנחתי את שתי ידיי השולחן. הרבה בנות הסתכלו עליי, שלחו לי מבטים מזמינים אבל אף אחת עכשיו לא עניינה אותי כל כך. חוץ מאחת שבלטה הכי מכולן. נועה, הקשה להשגה. זאת שתמיד מחזירה את ברית לתמונה. שתיהן נראות כאילו קורצו מאותו החומר. סעמק איתה, אני חייב אותה. חייב להרגיש אותה. היא לבשה שמלה קצרצרה שהטריפה לי את המוח והפנטזיות המלוכלכות התחילו לרוץ שם. בלי סוף. דמיינתי כל חלק בגופה עירום מולי. אח!שובבה. עוד היום היא תיהיה שלי, אצלי, במיטה, עירומה.
היא קלטה אותי מביט בה בסקרנות. הפעם מבט אחר היה בעיניה.
"אחי, אני הולך לשירותים", אמרתי לאימרי וקמתי מהכיסא. התקדמתי לעבר השירותים המסריחים מסקס, שתן ועוד הרבה דברים.
***
יאאלה אחי, תהנה", קרצתי לאימרי שהשיג לו בחורה להעביר איתה את הלילה. הבחורות נצמדות אליו כמו מים. מתות על העיניים האפורות שלו ואת מה שהוא משדר, קשיחות, אדישות ושובבות. גבר גבר.
התקדמתי לרכב שלי שחנה בחנייה הגדולה של המתחם. נועה עמדה ליד הרכב שלי, בוכה וידיה חיבקו את גופה.
"נועה", קראתי בשמה, היא הביטה בי וכל פנייה היו מכוסים בדמעות שעדיין לא חדלו לרדת.
"למה את בוכה", היא משכה באפה וניגבה את הדמעות.
"אני…אני מתביישת אפילו להגיד אבל…אני יכולה לישון אצלך היום?אין לי לאן ללכת", היא אמרה. שיחררתי את הרכב מהנעילה ופתחתי לה את הדלת. היא התיישבה וסגרתי את הדלת.
סוף סוף הגיע הרגע שאטעם מגופה.