באת ושינית את כל החוקים – פרק ארבע-עשרה

קודם כל אני רוצה להודות לכל מי שהגיע בפרק של טעות או מזל?
ממש חיממתן לי את הלב ואני רוצה שתדעו שאני מעריכה זאת בלי סוף ואני אוהבת אתכן עד בלי סוף!!!

ברית:
אידור ישב בסלון, אחז ביד אחת שלו בירה ובידו השנייה סיגריה גמורה למחצה. הוא נראה מוטרד ועצבני, כל כך עצבני שפחדתי להתקרב אליו.
התיישבתי על ידו בספה בת השלושה מקומות ישיבה והבטתי על פניו הנוקשות. הוא החזיר לי מבט ולגם מהבירה כשהוא עדיין מביט אל תוך עיניי.
"אני רוצה להודות לך אידור, לא ציפיתי שתציל אותי"אמרתי בכנות. הוא הניח את הבירה על השולחן ואת הסיגריה מחץ בתוך המאפרה שהייתה עד אפס מקום, מלאה בבדלים המסריחות ומזהמות את האוויר.
"ברית", הוא קרא בשמי ושילב את כפות ידיו ופרקיי ידיו נחו על ברכיו. יש לו יופי כל כך אלוהי, קשוח וגברי. הזיפים השחורים נתנו לו מראה כה מושך. אני בטוחה שהמון בנות נופלות לרגליו.
אני חייבת להפסיק עם המחשבות החולניות האלו. הוא החוטף שלי, מה עובר עליי?הוא האחד שיפגע בי ברגע שיקבל הוראה מהבוס. האומנם?
הוא הציל אותי מאונס אכזרי וזוועתי, הוא באמת יפגע בי?
אח!ראשי כבר התפוצץ מעומס המחשבות והשאלות שאין להן תשובה.
"איפה הוא נגע בך?", הוא שאל ולפתע נראה עוד יותר טעון ומבטו הוכיח שהוא רוצח בדם קר. פחדתי…אפילו זזתי טיפה הצידה ממנו.
"זה לא משנה עכשיו", אמרתי והשפלתי את מבטי. הוא הניח את האצבע המורה שלוו מתחת לסנטרי ואת אגודלו על סנטרי והרים בחזרה את מבטי אליו. הכריח אותי להסתכל בתוך השחור בעיניו. מכשפות כמו הלילה.
"אם לא תעני לי, אני אלך אליו ואוציא את זה ממנו בכוח, אז או שתתחילי לדבר או שאני קם והולך אליו", הוא איים והתכוון לכל מילה, הספקתי להכיר את המילה שלו, את ההבטחות שלו.
"הוא…נגע לי בחזה ובישבן. ו…הכניס את ידו ל…אתה יודע איפה", אמרתי ונשברתי, בכיתי.
הוא תפס את הבקבוק בירה וניפץ בחוזקה על הריצפה. סתמתי את פי עם ידי. נבהלתי נורא הוא איבד כל שליטה.
הוא קם והחל לבעוט בכיסא שהיה מונח על יד השולחן בסלון.
"אידור!", צרחתי בבכי מר, הוא הביט בי מתנשף בכבדות וטעון להרוג מישהו, משהו.
"הבן זונה חצה גבולות, אני אהרוג אותו ברית", כשהוא אמר את זה…הבנתי שהוא באמת הולך לעשות את זה ואחרי שהוא הכניס את אקדחו אל תוך הנרתיק הקטן המחובר למכנסו הוא אישר לי את זה.
"אם אתה תעשה את זה אידור…הם יגלו, הם יגלו עלינו", הוא לא הקשיב, התעלם ואירגן את עצמו לקראת הליקחת חיים של אימרי.
"אם תעשה את זה אני אברח ויהרגו אותי" "ברית", הוא אמר את שמי והתקדם לעברי בצעדים מהירים כשהוא מפנה את האצבע המורה על פניי.
"אל תאיימי עליי, תיזהרי ממני", גמעתי את רוקי באיטיות, פחדתי שהוא יתהפך עליי ויפגע בי שוב.
"בבקשה, אל תלך. אני מפחדת", בכיתי ונפלתי על הריצפה, על הזכוכיות. כבר לא היה לי איכפת מכלום, רק רציתי שיישאר איתי. אחרי הכל, הוא היחידי שבאמת דואג לי כאן, היחידי שאני רואה והיחידי שמדבר איתי. אם אאבד אותו, אני אהיה אבודה. וכנראה גם יהרגו אותי. המחשבה על זה העבירה בי צמרמורת וגרמה לי להבין שאני רוצה לחיות ולצאת מכאן. בריאה ושלמה.
הוא הרים אותי מהריצפה וכל ברכיי היו מרוחות מהדם של עצמי. הזכוכיות חדרו לתוכן ופתחו אותן.
"למה את בחיים לא מקשיבה לי?", הוא אמר וזה הזכיר לי נשכחות, תמיד הוא היה אומר לי את המשפט הזה כשהייתי מורדת מולו ולא תמיד עושה את מה שביקש לעשות.
"זוכר שתמיד היית אומר לי את זה?", לא היה לי איכפת אם הוא יתעצבן, רציתי לגעת קצת בליבו, בפינה הגדולה שבנה רק בשבילי בתוך ליבו. מה שכנראה כבר לא נותר יותר שם.
"כן", הוא ענה ברוגע ופחות בעצבים.
"את…תמיד היית כזאת מרדנית. אפילו עכשיו, כשהנשק בידי", אמר וקם מהריצפה לאחר שסיים להוציא את הזכוכיות מברכיי והתקדם למטבח והוציא מהארון כמה תחבושות.
הוא חזר לשבת על ידי וניגב את ברכיי במגבונים ולאחר מכן יבש אותן.
"תודה", חייכתי חיוך קטן אך הוא לא ענה ולא חייך.
"אידור…", קראתי בביישנות בשמו וסומק עלה בלחיי.
"ממ", הוא המהם והביט בסרט המשודר כעת בטלוויזיה.
"אפשר…לישון איתך היום?", הרגשתי איך בא לי לקבור את עצמי, מה חשבתי לעצמי בכלל ששאלתי זאת?
"לא", הוא ענה בבטחון ובקשיחות.
קצת נפגעתי, השתגעתי מבפנים מרוב הרצון לאידור הישן. מאז שנגעתי לכאן אני לא מפסיקה לחלום עליו, על הגבר החלומות שהיה פעם.
"אני מפחדת", קולי היה סדוק, אבל לו זה לא הפריע. הוא המשיך לצפות בסרט כאילו אני לא קיימת.
"אני בסלון, תלכי לישון", ענה באדישות מחרפנת וגרם לי להתפוצץ מבפנים.
"אני עדיין לא עייפה…", אמרתי בנימה עצובה שלא דאגתי להסתיר ממנו. הוא לא ענה ושקע עמוק בסרט פשע שכנראה רק אותו עניין.
טוני מונטנה.
"רוצה פיצה?עם בירה או ויסקי?", שאל לאחר חצי שעה של צפייה בסרט הנצחי הזה. הוא לא ריצה צהיגמר אבל ממש נכנסתי אליו. הוא דווקא כן מעניין.
"מתאים לי", אמרתי בחיוך.
הוא נטל הנייד שלו מהספה והזמין את הפיצה.
הם באו אחריי חצי שעה עם שתי משפחתיות וקולה.
הוא ניגש לחדרו וחזר עם בקבוק ג'ק דניאלס בידו. תמיד הוא אהב את היקר ביותר, האיכותי ביותר.
התחלנו לאכול ושתינו לפחות חמש שוטים כל אחד.
הרגשתי שבא לי עוד. הסחרחורת הנעימה לא הספיקה לי ורציתי להעצים אותה.
הוא נראה רגיל ולא שיכור בכלל…
הוא מזג לי עוד שוט ואחריו עוד ועוד וגם לו.
עד שלא השארנו טיפה אחת בבקבוק.
התחלתי לצחוק בטיפשות ובשיכרות. הוא הביט בי וחייך. זכיתי לראות שוב את החיוך האלוהי שלו. הוא כל כך מושלם…לעזאזל בא לי לאנוס אותו, כל כך!
"אתה מחייך כל כך יפה", אמרתי ושיהוק עלה במורד גרוני וזה הכאיב לי טיפה.
"אל תדברי שטויות", הוא אמר וכבר לא חייך.
השענתי את ראשי על כתפו הרחבה והחזקה. הוא לא התנגד ואפילו הניח את ראשו על ראשי.
הרגשתי שהשגעון כבר נכנס בי והנה אני כבר עליו ישובה בפיסוק רגליים.
"אידור…אני רוצה לנשק אותך…מותר?", שאלתי ועיניי הלילה האפלות שלו עשו טיול בכל רחבי גופי. בתאווה רבה.
"אני מציע לך לרדת ממני ברית", הוא אמר ועדיין סרק את גופי עם המבט הזה שלו.
"לא רוצה, מה תעשה?", שאלתי בחושניות…לפחות ככה חשבתי שזה נשמע.
הוא לא אמר מילה וזרק אותי על הספה באגרסיביות שהדליקה כל פיסה בגופי. תמיד אהבתי להיכנע לו.
"את בטוחה שאת רוצה לדעת?", הוא שאל ופנינו היו סנטימטר אחד מהשני.
"כן" אמרתי ועצמתי את עיניי, מחכה ללא נודע.