באת ושינית את כל החוקים – פרק אחד

העפתי מעל גופי את השמיכה הדקה בעייפות מוחלטת. התרוממתי לישיבה, קברתי את פניי בין ידיי, כמו בכל בוקר, לקחתי נשימה עמוקה וקמתי לעבר המקלחת.
שטפתי את פניי במים קרים ומרעננים וצחצחתי את שיניי הלבנות.
חזרתי לחדרי בחזרה ונפטרתי מהמכנס השחור הקצר שלבשתי והלבשתי על עצמי ג'ינס שחור וחולצה שחורה חלקה. נעלתי את נעליי השחורות ונטלתי מהשידה את הנרתיק נשק הקטן שלי, ארנק, מפתחות של הרכב, סיגריות וירדתי למטה.
"בוקר טוב אידור", ענת, העוזרת של הבית בירכה אותי בנעימות וחייכה את החיוך הטהור שלה. היא אישה טובה, יש לה לב שעשוי מזהב. לפעמים אני תוהה למה היא נכנסה דווקא לבית הזה, אבל הכסף מדבר בפניי עצמו. אני יכול להבין אותה, יש לה שבעה ילדים וכאן היא מקבלת מספיק כסף בשביל שלא יחסר להם דבר. אני גם דואג שיתייחסו אליה כראוי, כולם כבר יודעים כמה אני רגיש לגבייה.
"בוקר טוב ענת", בירכתי אותה בחזרה ונשקתי על מצחה, נשיקה קטנה.
"הקפה כבר בדרך", היא אמרה ומיהרה לרוץ לעבר המטבח.
"עדיין לא, אני אכין כבר לעצמי", צעקתי לעברה ונכנסתי למשרד של הבוס שלי, אילני.
במרכז המשרד שוכן השולחן המרובע העשוי מעץ מלא ומסביבו יש את הכיסא של אילני, שחור, גדול עשוי מעור אמיתי. ומהצד השני של השולחן, מולו יש שני כיסאות רגילים בצבע שחור.
על הקיר דבוק ארון מעץ אשר שם הוא אוגר את כל המסמכים שלו ובארוניות למטה את השתייה שלו.
ובנוסף לזה יש שתי תמונות שמקשטות את הקירות הלבנים של המשרד.
אחת של המשפחה שלו, אישתו ושניי ילדיו, ליאן ויניר והשנייה של הוריו זכרונם לברכה.
"בוקר טוב אידור", אילני אמר ונראה ערני, כמו תמיד.
"בוקר טוב בוס", השבתי לו והתיישבתי על הכיסא מולו.
"תפסיק לקרוא לי בוס, בשבילך אני אילני", הוא חייך לעברי ואני הנהנתי בראשי, כהסכמה לבקשתו.
"אני רוצה לברך אותך על אתמול, זאת אומרת…ידעתי שתעשה את זה הכי טוב מכולם ולכן, חשוב לי להודות לך ביחידות", הוא אמר ושוב הנהנתי בראשי, חיוך קטן התלבש על פניי. תמיד טוב לדעת שהוא מסופק מעבודתי המסורה.
"תודה אילני", הודתי לו ושילבתי את ידיי, הרגל תמידי.
"בקשר להיום, נחמני אלימלך, הנוכל הקטן הזה יקבל את מה שמגיע לו היום בשעה אחד-עשרה בלילה במועדון הקלפים הקטן שפתח על חשבוני ומסרב להחזיר את הכסף. וויתרתי לו יותר מידי, היום אתה מסיים את הסיפור איתו", אילני אמר והווריד על מצחו התנפח ונראה כאילו עמד להתפוצץ מהכעס שלו לנחמני הנוכל. הוא נוכל לא קטן. הספקתי לברר עליו הכל, מהמידת נעליים שלו ועד לנקודות התורפה שלו המרכיבות את הטיפוס המפוקפק. הוא כנראה לא כל כך הבין עם מי יש לו עסק. היום אני אעשה לו היכרות קטנה וכואבת במיוחד.
"סגור, עם מי אני הולך?", שאלתי והבטתי בעיניו הכחולות והקשוחות.
"אימרי, תיהיו שם בעשרה לאחד-עשרה. תעשו את מה שאתם עושים הכי טוב, סומך עליך", שימרתי את המידע במוחי ויצאתי מהמשרד.
"ענת, אני אשתה קפה כבר בחוץ, יום טוב", יידעתי אותה ויצאתי מהבית.
נסעתי לבית קפה הקבוע שבו אני אוהב לבלות את רוב הבקרים שלי.
שלחתי לאימרי הודעה שיגיע בעוד רבע שעה.
חניתי בחנייה של המתחם ויצאתי מהרכב.
כשפתחתי את הדלת של הבית קפה, כל המבטים הופנו אליי, אני מקבל כאן יחס אישי מאוד גבוה.
הדיילת ניגשה אליי בריצה קלה וחייכה חיוך מפתה שחשף שיניים ישרות ולבנות. שיערה בלונדיני חלק, מגיע עד לגבה התחתון. עיניה בצבע דבש, יש לה חזה שמוציא לכל גבר את העיניים כי דואגת לחשוף אותם תמיד, במיוחד כשאני בסביבה. היא רמזה לי לא פעם אחת שהיא בעניין של לילה סוער אחד ולא יותר. הבעיה היא שהיא ילדה בת שבע-עשרה ואני בן עשרים ושש. לא שזה הזיז לי בפעמים שהייתי שיכור, אבל כשאני שפויי אז אני נזכר בגבולות שלי, כמה שאני יכול.
"היי אידור, במקום הקבוע?", היא שאלה בחושניות והבליטה את שדייה הגדולים. הנהנתי פעם אחת והלכתי למקומות של המעשנים.
היא באה אחריי, הניחה תפריט אחד על השולחן ונשארה עומדת מולי.
"צריך עוד משהו?", היא שאלה, נענעתי את ראשי וקרצתי לעברה. היא נשכה את שפתה התחתונה וחזרה לעשות את עבודתה.
אחרי חמש דקות אימרי הצטרף אליי. הוא הניח את המפתחות, הסיגריות והארנק על השולחן והרים את התפריט ממנו.
"מה אחי, מה היה חשוב על הבוקר?", הוא שאל ועיין בתפריט. למרות שהוא מכיר אותו בעל פה, כל פעם הוא עושה את זה.
"היום אנחנו מסיימים את עניין נחמני אלימלך", יידעתי אותו, עיניו הוסטו מהתפריט אליי.
"סוף סוף, חיכיתי לזה המון זמן", אמר בנחישות ונראה מרוצה מהעניין.
"כן, גם אני", אמרתי ובדיוק המלצרית היחידה שנשארה אדישה אליי הגיעה ומבטה היה רציני כמו תמיד.
"מה תרצו להזמין?", שאלה בקולה העדין והמגרה.
תמיד רציתי לדפוק אותה, בכל מקום אפשרי. היא בדיוק הטעם שלי. שיער שחור, עיניים ירוקות, גוף עסיסי ותחת עגלגל. בדיוק כמו שאני אוהב.
"קפה שחור, בלי סוכר", אמרתי והיא רשמה את הזה על הפנקס הקטן שלה ועברה לאימרי.
"נס על חלב", הוא אמר בקשיחות, היא רשמה את זה גם על הפנקס והלכה לא לפניי שהיא חייכה חיוך מזוייף.
אני מת על הבנות הקשוחות האלה, היא רק לא יודעת שאני משיג כל מה שאני רוצה.