באמצע החיים. (חלק עשירי)

נקודת מבט טל-

את יום ראשון העברתי עם אמא ביחד בעבודה, שיעמם לי בטירוף.
את יום שני העברתי אצל סבתא שמחתה את דמעותיה הרבה פעמים, ואני מבינה. זה לא קל לאבד מישהו שאהבת.
"על מה את חושבת?" חייך אבי בזמן שנהג ברכב אל כיוון המרפאה.

**

אז רגע- איך הכל התחיל?
קמתי לבוקר רגיל, לבוקר יום שלישי.
כרגיל, קמתי לצחצח את שיניי ולעשות את צרכיי. רק שהפעם לא הצלחתי לעשות פיפי,
נכנסתי להתקלח בתקווה שזה יעזור, אך עוד יותר כאב לי.
הבטן התחתונה עשתה רעשים ושרף לי בכל פעם שניסיתי לעשות פיפי.
חשבתי שזה אולי בגלל שלא שתיתי בלילה מים.
ליטפתי את ביטני הגדולה בת ה-25 שבועות ויצאתי מן המקלחת לבושה בטרנינג.
החורף הפעם בא בשיא הכוח, הרוחות נישבו להן והיה הרבה חול באוויר.
לא יכולתי לצאת לבחוץ מפני שלא אשאף חול לריאותיי.
"אמא, אבא.." יבבתי בבכי בזמן שהלכתי אל הסלון, הם הביטו בי בבהלה ומיד אבא לקח את המפתחות מעל השולחן למקרה וזה צירים.
"מה קרה?" אמרה אמא בבהלה והושיבה אותי על הספה ואספה את שיערי הרטוב לקוקו
"יש לי פיפי והוא לא יוצא" אמרתי בבכי ולגמתי מכוס המים שאבא הביא לי,

"אבא יקח אותך לרופא, את צריכה שאני אבוא?" שאלה אמא, הנדתי את ראשי לשלילה.
"טוב מאמי שלי, אני אכין לך מרק עוף. אני הולכת לעבודה" נשקה למצחי
"בואי מותק" אמר אבא ועזר לי ללכת לאוטו.
"תשתי עוד מים" אמר והושיט לי את בקבוק המים שלי, שתיתי ממנו וחייגתי אל יניב, מצפה למענה.

"על מה את חושבת?" חייך אבי בזמן שנהג אל כיוןן המרפאה.

**

"על איך עבר עלי השבוע" אמרתי באנחה שקטה
"איך עבר עליך היום?" שאל בחיוך שבור
"רע, עדיין כואבת." אמרתי בעייפות בזמן שאבא החנה את הרכב במרפאה
"הכל יהיה בסדר ,ילדתי." ניסה לנחם אותי

"שלום, הגעתי לכאן עם הבת שלי. היא טוענת ששורף לה בזמן מתן שתן. יכול להיות וזה דלקת?" אמר אבא ברצינות אל האחראי במרפאה של רופאת הנשים.
"בהחלט, יש בזמן האחרון הרבה מקרים של דלקת בשתן" ענה בהבנה והוסיף "תחכו בתור עד שיתפנה תורכם"
"היא בהריון, אין אפשרות שמישהו יבדוק אותה?" שאל אבא בדאגה,
האחראי הביט מסביב וראה את התור הארוך לרופאים השונים,
סבלתי, בשקט כמובן.
האחראי ביקש שנחכה שניה ונכנס לחדר של הרופאת נשים הקבועה שלי,
"יש לנו מקרה חירום, התור טיפה יתעכב" אמר האחראי לאנשים המחכים והכניס אותי ואת אבא אל חדר ועשה לי בדיקות שיגרתיות.
"אנחנו נמלא טפסים, ואת אחרי זה תלכי לעשות שתן בכוס." אמר האחראי ובדק לי לחץ דם, מוניטור, שבוע להריון, ועוד שטויות.

"אין לי שתן" אמרתי במבוכה לאבא בגלל שהאחרי עמד לידו והקשיב כל הזמן.
"אני יודע מתוקה שלי, אבל תנסי." ביקש
"יש לי, אבל הוא לא יוצא" אמרתי בבכי וכל כך כעסתי שיניב לא פה לידי.
"אני אחכה לך מחוץ לשירותים, תנסי עוד פעם.." ביקש אבא
הפעם הצלחתי, אבל ממש קצת.
האחראי הכניס מקל אל תוך הכוס וקבע שיש דלקת.
לקחתי מרשם לתרופה וישר הלכנו לבית מרקחת, לא מחכה דקה יותר ולוקחת כבר כדור.

"נחזור לבית?" שאל אבא, הנהנתי בראשי ובדיוק חייגו אל אבא. מקפיצים אותו לעבודה.
"אני אשים אותך אצל סבתא" אמר אבא, לא הייתה ברירה.
התקשרתי אל אמא של יניב וחיכיתי שהיא תענה,

"מתוקה שלי!" אמרה אמא של יניב מיד
-"אתם בבית?" שאלתי בחשש
"אני עכשיו בדרך הביתה, יש לי עבודה בבית.." אמרה בעייפות
-"אפשר לבוא?" שאלתי
"בטח, מה זאת השאלה הזו!" אמרה בשמחה
-"אז, אבא ישים אותי אצלכם.." אמרתי בעייפות
"אני מחכה בקוצר רוח" אמרה בשמחה

–

הגענו לבית של יניב, אבא עזר לי לעלות אליהם לבניין בעוד שדיבר עם אמא של יניב על הא ודא.
מספר לה על זה שיש לי דלקת ועלי להקפיד לקחת כדור.
"אני אכין לך מרק?" שאלה, הנדתי את ראשי לשלילה . אבא מיהר להגיד
"אמא שלה הכינה לה בבית מרק" סיפר ונשק למצחי והודה לאמא של יניב ויצא מהבית לעבודה.
"מה את רוצה שנעשה?" שאלה אמא של יניב, לא עניתי והתכתי לחדר של יניב.
נרדמת מהר.

התעוררתי מהקול של יניב, אך יניב לא היה פה.
הוא היה בטלפון,
הבטתי מסביב וראיתי את אמא שלי שוכבת לידי במיטה של יניב.
"הנה האוכל" אמרה אמא של יניב בשמחה והושיטה לי כריך עם אבוקדו, חביתה ועגבניה.
אכלתי בשמחה, זה הכריך האהוב עלי.
"כן, הנה טל התעוררה." אמרה אמא לטלפון
"יפיופה שלי" דיבר יניב דרך הטלפון
"מה מאמי.." מלמלתי בקול שקט ולגמתי מבקבוק המים הקרירים לאחר שאכלתי את כל הכריך.
"איך את מרגישה?" שאל והוסיף "אני מנסה לצאת, אבל זה לא קל.."
"בסדר. תישאר בצבא, אני אסתדר" מלמלתי למרות שרציתי שיבוא.
"אני אוהב אותך." הזכיר דרך הטלפון
"גם אני" החזרתי בחזרה.

אחרי שסיימתי לאכול ושתיתי, הגיע הזמן ללכת.
"תודה רבה!" חיבקתי את אמא של יניב כשבאתי ללכת הביתה בחזרה עם אמא.
"הכל בשבילך, מתוקה." החזירה בחיבה וככה נסענו.

כשהגענו הביתה, מיד נכנסתי למיטה.
רואה האנטומיה של גרי , ונרדמת.

–

"שלוש.. שתיים.. אח-" שמעתי את הקול של לין ושל רותם,
"אעאע!" צרחתי בשמחה כשראיתי אותן נכנסות לחדרי,
"חזרנו!, נחתנו לפני שעה" סיפרה לין בשמחה ונשכבה במיטה לידי.
"אתן בסדר?" שאלתי בכעס כשהן הושיטו לי מתנות.
"זה בשבילך ובשבילו" הצביעה על ביטני.
אמא נכנסה לחדר עם קאפקייקס והרבה מטעמים טובים, אכלתי בהנאה ולקחתי עוד כדור שקיבלתי מהרופאה.
השלמנו פערים של הרבה זמן

הן ניחמו אותי על מות סבי, ועל זה שאני לא מרגישה טוב.
אם אין לי אחים, או משפחה רחבה, לפחות יש לי חברות.

הערב הגיע והן הלכו, עייפות מהטיסה. וגם אני,
"מאמי שלי, טל יוצא הביתה" אמרה אמא לפני שהלכתי לישון
הנהנתי בראשי וניסיתי להילחם בעיפות שלי ללא הצלחה.
"את לא חייבת להישאר ערה, את יכולה להמשיך לישון" אמרה אמא, הנהנתי בראשי ונרדמתי.
נשכבתי על הצד וכיסיתי את גופי בשמיכה העבה והמחממת, הצריבות בביטני המשיכו.

לאחר כמה זמן התעוררתי והתהפכתי על הצד השני של ביטני ותחבתי כרית עבה בין רגליי.
"יפה שלי, איך את מרגישה?" שמעתי את יניב שואל, הנהנתי בראשי וסימנתי לו שיעזור לי לקום.
הוא עזר לי לקום לכיוון השירותים ויצא לאחר שביקשתי ממנו להביא לי כוס מים קרים כי הפיפי לא הצליח לצאת עוד פעם.
"הצליח?" שאל יניב, הנהנתי בראשי ונשכבתי בחזרה במיטה , מחבקת אותו חזק אל גופי ונרדמת.

–

"בוקר טוב אהובי" אמרתי בחיוך רחב ועליתי מעל גופו של יניב ונישקתי את שפתיו, מחכה לתגובה ממנו.
"מישהי קמה פה להוטה" צחק יניב וליטף את ביטני בת ה-26 שבועות.
"העובר בן 26 שבועות" אמרתי בחיוך רחב והרמתי את חולצתי, נשארת ללא חולצה, רק עם חזיית בד ללא ברזלים ומכנס טריקו.
יניב חייב חיוך רחב ומשך אותי לנשיקה ארוכה.
"אין כמו האישה שלי" אמר בחיוך רחב וליטף את ביטני הענקית.
"לא כואב לי הפיפי" אמרתי ליניב ונשכבתי עליו כשגבי צמוד לחזה שלו, וידיו מעוקלות סביב ביטני.
"יופי מאמי שלי, צריך ללכת לבדיקות.." אמר בחיוך קטן ומנחם
"לא!" אמרתי בעייפות והתכסיתי בשמיכה, לא רוצה ללכת לבדיקה
"חייב. צריך לראות שהתינוק בריא." אמר בעייפות.
"לא, אני לא רוצה" אמרתי בבכי, לא רוצה לצאת לבדיקה.
"אני נשבע שאחרי הבדיקה נאכל הרבה שוקולד" נשבע והאמנתי לו.

–

"את צריכה לקחת את הכדורים, את לא מפסיקה איתם." הזכיר, הנהנתי בראשי והתיישבתי במסעדה והסתכלתי בתפריט, בחילה חילחלה במעלה גרוני.
"תסתכלי עלי." ביקש בבהלה, הסתכלתי עליו ונשמתי עמוק.
"את רוצה שנלך למקום אחר?" שאל, הנדתי את ראשי לשלילה וחיכיתי להזמנה שלי.
יניב דיבר בטלפון עם חבריו והודיע לי עם שפתיו ללא קול, "ליאם וקלרה באים"
לא התנגדתי, ההפך- שמחתי.
האוכל שלי הגיע ובביס הראשון שהכנסתי לפי- קלרה וליאם נכנסו למסעדה.
היא התיישבה לידי וליאם נכנס לשבת ליד יניב, שישב ממולי.
קלרה דחפה את ידה אל הוופל בלגי שלי ולקחה ביס מהמקופלת, ללא רשות.
"זה שלי!" אמרתי בחיוך רחב ובפה מלא בשוקולד,
"אני לא אתפלא אם יצא לכם כדור שוקולד, במקום תינוק" צחקה קלרה
"בא לי ציפס" אמרתי ליניב, הוא הניד את ראשו לשלילה.
"מה ציפס! זה הרבה שמן, לא בריא" אמר ליאם והושיט לי בקבוק מים
"בא לי" אמרתי בקול עצוב,
"יהיה לך בחילות. אני לא מסכים" אמר יניב ואכל מהאוכל שהזמין לו.
לקחתי ביס מאצל יניב והתעסקתי בנייד שלי, רוצה לחזור למיטה.
"יש לי להשתין" הודעתי , ליאם השפיל את ראשו לצלחת וניסה לא להיות מבויש על ידי , בעוד שקלרה צחקה ואמרה "ישירה, אה?"
"בוא איתי" ביקשתי מיניב שהמשיך לאכול את האוכל שלו,
הוא קם מהספה ועזר לי לצאת מהמושב שלי.
ידו הימנית נחה על גבי התחתון והתחלנו ללכת אל כיוון השירותיים שהופרדו בין בנים לבנות, אך לא עניין אותי.
יניב איתי-
"אני אחכה בחוץ" אמר כשראה שיש נשים בשירותים, הנדתי את ראשי לשלילה ונכנסנו אל תוך השירותים.
האנשים הסתכלו עלינו מוזר בעוד שיניב התעסק בנייד שלו וחיכה לי מחוץ לתא.
"מאמי" קראתי לו מתוך התא, לעזאזל. באלי הביתה.
"מה יפה שלי?" שאל בשקט
"אני רוצה הביתה.." מלמלתי בבכי בזמן שעשיתי פיפי ונאנקתי מכאב
"נסיים לאכול ונלך" ענה בקול שקט וכואב.
"טוב." מלמלתי וכשסיימתי לעשות פיפי , הרמתי את מכנסיי ויצאתי מהתא.

–

"מצטער, אבל טל לא מרגישה טוב. אנחנו נזוז" אמר יניב לאחר שסיים לאכול וביקש חשבון,
"זה בסדר. אנחנו נלך להורים שלי" אמרה קלרה בחיוך קטן
"נראה אותכם מחר" אמר יניב והניח כסף על השולחן, עוזר לי לצאת לרכב שלו.

"נחזור אלי?" שאל יניב, הנדתי את ראשי לשלילה. הייתי שם מספיק
"אליך?" שאל, הנהנתי בראשי.
"שורף לי. אני רוצה את אמא.." אמרתי בבכי,
הוא נשק למצחי והרגיע אותי עד שנרדמתי.

התעוררתי כשהגענו לבית, עליתי ישר למקלחת והלבשתי בפיג'מה אחרי אמבטיה ארוכה.
נשכבתי במיטה לאחר שלקחתי כדור, יניב שכב לידי ונשק למצחי.
השעה הייתה מוקדמת.
"לילה טוב.." אמרתי בשקט ונרדמתי.

–

פקחתי את עיניי ששרפו מעייפות, מסתכלת על השעון ורואה שהשעה 03:57 לפנות בוקר.
"יניב.." הערתי את יניב משנתו, גל של חום תקף את גופי , בחילות וצרבות הפריעו למנוחתי.
"יניב, אני חושבת שאני עומדת להקיא" אמרתי בשקט לאוזנו וניסיתי שיתעורר
"מה- בואי נסיכה שלי. אני אביא לך לימון.." אמר בישנוניות וקם מהמיטה ויצא מן החדר.
"הנה, קחי." אמר יניב והתיישב על המיטה עם לימון חצוי.
נשכתי את הלימון ועיוותתי את פניי לנוכח הטעם החמוץ,
החשק להקיא רק גבר.
"אני רוצה את אמא ואבא.." מלמלתי בבכי וניסיתי להכיל את הלימון בתוך פי.
"הם ישנים, מחר יש להם עבודה. תנסי לישון" שפשף את גבי בצורה מרגיעה,
"יש לי להקיא" אמרתי מיד ורצתי אל האסלה עם ביטני התפוחה והקאתי את נשמתי לאסלה.

הרגשתי את ידיו של יניב על גבי- מלטפות, מנחמות.
"זה בסדר מאמי, תוציאי הכל.." אמר בדאגה ונשק לצווארי.
דמעות זרמו כמו נחל על פניי, לא משאירות חלק יבש.
"אני נוראית. זה מגע-מגעיל." אמרתי בקול חנוק וניסיתי לנשום,
"את לא. אני אוהב אותך, נלך לישון." ענה בלחש ועזר לי לשטוף את פניי ואת פי.
"אני רוצה מלפפון.." נאנחתי בשקט כשנשכבתי במיטה וניסיתי להירדם,
"אני כבר בא." אמר בשקט והלך אל המטבח, חוזר לאחר כמה דקות עם מלפפון ומלח.

אכלתי בשקיקה וכשנרגעתי נשכבתי במיטה, שמה את ראשי על החזה של יניב ומנסה לישון..
"הכל בסדר ילדה קטנה שלי." אמר יניב לאוזני ונשק למצחי, עד שארדם הוא איתי.
"בבוקר מחר נתייצב במרפאה, זה לא בסדר שאת ככה סובלת." ענה
"אני היתי היום לבד.." נאנחתי בעצבות
"אני יודע, מחר את לא תהי לבד." ענה בבטחון וככה נרדמתי.

"הו. היא בסדר?", אמרה אמא בדאגה, פקחתי את עיניי והבחנתי בהוריי עומדים בכניסה לחדר ומדברים עם יניב בזמן שישנתי.
"כן, אבל נלך ליתר ביטחון." ענה יניב מיד
"בוקר.." מלמלתי וחיבקתי חזק את יניב, מלטפת את ביטני ומרגישה את העובר.
"בוקר טוב" חייך יניב בדאגה ונשק למצחי ולשפתיי.
"בוקר טוב ילדה שלנו." אמר אבא וכשראה שהכל בסדר השאיר אותנו לבד,
יניב קם למקלחת בעוד שאמא הייתה במיטה לידי.

"איך את?" נאנחה אמא בשקט
"לא טוב. יש לי שורף בשתן, ואני רוצה את יניב.." מלמלתי במבוכה
"יניב פה, וזה נקרא זיהום.." אמרה אמא בדאגה שקטה
"לא- אני ממש רוצה את יניב, לא שיהיה לידי. שיאהב אותי.." נאנחתי כשאמא לא הבינה
"את רוצה אותו בצורה מינית?" שאלה אמא ללא הבנה ועד שהבינה יניב נכנס לחדר.
אמא האדימה ויצאה מהחדר כשיניב הושיט לי מדחום לבדוק את החום.
"אמרתי לאמא שאני רוצה אותך בצורה מינית. היא הפכה לאדום" אמרתי בעצב
יניב פער את עיניו ואז שחרר חיוך רחב, נושק לשפתי ובודק כמה יצא במדחום.
"אין לך חום, את רוצה שנזוז?" שאל, הנהנתי בראשי והושטתי לעברו את ידיי, כורכת אותם חזק סביב צווארו ומפילה אותו בעדינות שישכב מעלי, נזהר על ביטני ההריונית.
"תשכב איתי.." ביקשתי, הוא נשק למצחי וענה "אנחנו צריכים ללכת אל הרופא, אחרי זה.." חייך חיוך מנחם ועזר לי לקום מהמיטה.

"לאן?" שאלה אמא והביטה בפני, שתקתי. מחבקת את יניב חזק ולא משחררת
"לרופא" אמר יניב והוסיף "אתם יכולים ללכת לעבודה בראש שקט, היא איתי."
"תיקח את הרכב שלי, אנחנו מסיימים לעבוד באותו זמן" אמרה אמא והצביעה על אבי שהיא מסיימת באותה שעה כמותו.
"אתה בשישי כאן?" שאל אבי והרים את חפציו, יניב הניד את ראשו לשלילה.
"גם טל תבוא איתי, אנחנו נישן בשבת אצל דודה שלי." אמר יניב ואני הנדתי את ראשי לשלילה
"לא!" אמרתי בכעס והלכתי לכיוון המכונית,
"למה" שאל יניב בזמן שנהג, עבר זמן מאז שאמרתי לא. הוא העדיף לנסוע בשקט.

"אם המיפלצת תהיה שם?" אמרתי בכעס, הוא חייך ונשק למצחי,
"היא לא. אנחנו נישן אצל שרית, אמא של רותם." ענה בחיוך קטן
"למה?" שאלתי שוב
"לא היינו בברית ונראה את התינוק החדש." ענה בזמן שהחנה את הרכב ליד המרפאה,
"הוא בן שני שבועות." אמרתי בהערכה מפתיעה ונכנסנו אל החדרי המתנה לרופא.

יניב דיבר בקבלה בעוד שאני חיכיתי על הכיסא, יניב הצטרף אלי בסופו של דבר.
"הוא יבקש שאני אביא שתן?" שאלתי את יניב, הוא הנהן בראשו.
"למה?" שאלתי
"היום קמת עם המשפט 'למה' יותר מידי." הכריז יניב
"למה?" שאלתי ללא הבנה וכשהבנתי ששאלתי הרבה, רק חייכתי.

"טל?" קרא הרופא מתוך החדר הקר והלבן,
נכנסתי בהיסוס עם יניב ושמחתי שאין הרבה אנשים במרפאה שישפטו אותי לפי הבטן.
"איך את מרגישה?" שאל הרופא בזמן שהקליד במחשב, שתקתי. פחדתי לדבר..
"היא הקיאה בלילה, ועדיין שורף לה." אמר יניב במקומי וחיבקתי אותו בהערכה,
"נעשה לך בדיקה קצרה , קצת פולשנית.." אמר בחיוך קטן,
"לא, אי אפשר לעשות את בדיקת השתן?" שאלתי בדאגה, לא אוהבת את הבדיקות הפולשניות.
"נעשה גם. אבל עכשיו תשכבי על המיטה ואני אבדוק אותך" אמר.
בכיתי ללא קול בזמן שהרופא בדק אותי, יניב נשק למצחי וצווארי, מנסה להרגיע אותי.

"כל הכבוד, עמדת בזה יפה." אמר הרופא כשסיים והקליד במחשב שלו נתונים בזמן שסידרתי את בגדיי והתיישבתי על רגליו של יניב ובכיתי אל תוך צווארו.
"די יפה שלי, זה נגמר.. אנחנו צריכים לדעת שהכל בסדר אצלך ועם התינוק." ניחם יניב.
"אני רוצה שוקולד.." מלמלתי אל אוזנו וראיתי שהרופא מסתכל בקפידה על המחשב, ליבי פעם בחוזקה.
"אני אקנה לך, נשבע!" אמר יניב וניסנ לראות מה קורה עם הרופא.
"נעשה לך מוניטור ואולטרסאונד" אמר הרופא ושוב נאלצתי לשכב על מיטת הטיפולים ,רק שהפעם זה לא היה פולשני.
"הכל טוב עם התינוק" הכריז הרופא ורשם לי מרשם לכדורים, יופי זה נגמר.
"רגע. בדיקות דם.." אמר הרופא והלך להביא את הדברים הנחוצים והתחיל לעשות לי בדיקת דם.
"אני לא רוצה עוד.." מלמלתי בעייפות כשנשאבה ממני עוד מבחנה.
"זה כבר מסתיים" אמר הרופא ויניב נשק למצחי כל כמה שניות.
"גיבורה." אמר יניב ונשק לשפתיי כשזה נגמר, הרופא הנהן בהערכה ושלח אותנו לדרכנו,

בדרך חזרה אל הבית יניב קנה לי עוגת שוקולד מהמאפייה ונסענו אל הבית בחזרה, אני נשכבתי לישון בעוד שיניב סיפר להוריי על הבדיקות שעשו לי דרך הנייד.

–

•כעבור כמה ימים•

יום שישי הגיע ונסענו אל דודה של יניב, ההורים של יניב כבר הגיעו אל הבית של דודה של יניב- שרית.
הם סידרו לנו חדר עם מקלחת ושירותים, יודעים שכל אישה בהריון צריכה שירותים צמודים.
"מאמי.." מלמלתי כשהגענו אל הבית והוא סחב את הדברים אל תוך הבית,
"כן מאמי.." ענה בחיוך ופתח את הדלת של הבית , רותם רצה אל יניב וחחבקה אותו חזק.
"שומרים שבת?" שאלתי בחשש, הוא הנהן בראשו.
"כולם פה!" אמרה בשמחה רותם, פערתי את פי כשהבחנתי במשפחה המורחבת של יניב ממלאה את הבית.
חיבקתי את אמא של יניב כי לא ראיתי אותו ימים רבים ועליתי ביחד עם יניב אל החדר שלנו.
הבחנתי בשני חדרים מאורגנים עם הרבה מזרונים.
לעזאזל!
"אמרת שהמיפלצת לא תבוא!" אמרתי בכעס
"אמרתי שהיא לא מיפלצת." אמר יניב וניסה להרגיע את כעסי..
"אני רוצה הביתה!" אמרתי בכעס ולא הייתי מוכנה לשמוע שום אדם אחר.
"מה כל הרעש?" נכנסה דודה של יניב וניסתה להבין מה קרה, התייפחתי בשקט ונכנסתי לשירותים בחדר, נועלת אחריי.

יניב ודודתו דיברו בעוד שאני ניסיתי להירגע בחדר האמבטיה.
"טל אני צריך ללכת לבית הכנסת, את רוצה לבוא?" שאל יניב.
"לא." אמרתי בנוקשות וקמתי מן הריצפה אל החדר , נשכבת במיטה
"עוד מעט שבת נכנסת, תאכלי קצת." הצביע על ביטני, מזכיר לי שצריך לאכול בשביל העובר.
נאנחתי בשקט ויצאתי מהחדר ביחד עם יניב אל הקומה הראשונה, פוגשים בגברים יוצאים להתפלל בעוד שהבנות ערכו שולחן.
התיישבתי ליד אמא של יניב ואכלתי קצת מסלט הגזר החריף.
"אני שמחה שאת בריאה יותר. התפללתי הרבה.." אמרה בחיוך קטן וחיבקה אותי חזק, מלטפת את ביטני ומקשיבה לשיחות של כולם.

ארוחת הערב עברה טוב, יניב ואני ישבנו בספה אחרי שראינו את יאיר התינוק- אח של רותם, ישן..
קול בכי מריר נשמע מהקומה העליונה, זה יאיר.
לאחר חצי שעה שרית ירדה מהקומה העליונה עם יאיר בין ידיה, מושיטה לי אותו כשישבתי בספה .
בני דודים של יניב שיחקו משחק קלפים, מהילד הגדול- עד הקטן.
החזקתי בין ידיי את התינוק הקטן והבטתי בפרצופו.
גוש חסם את גרוני, יהיה לי אחד כזה.
"הוא קטן.." מלמלתי אל יניב שחיבק אותי חזק ונשק לשפתיי ולאחר מכן לכף ידו של התינוק.
המבוגרים במשפחה הסתכלו עלינו בשקיקה בעוד שליאור נעמדה לידי וחיכתה שאביא לה את יאיר.
"אפשר?" שאלה, הנהנתי בראשי ובאתי להביא לה את יאיר.
"לא. לא את יאיר, להרגיש את התינוק שלך.." ביקשה בחיוך קטן, קפאתי.
היא חיכתה לתשובתי החיובית והושיטה את ידיה אל ביטני והרגישה את התזוזות של התינוק.
"ואו. זה- זה עצום.." מלמלה בבכי חלש ועצמה את עיניה, בורחת מהר אל הקומה העליונה ונעלמת.
המשפחה שתקה והמשיכה בעיסוקיה.
"היא בסדר?" שאלתי את יניב בדאגה והושטתי לו את יאיר,
"כן. אני אראה מה איתה.." אמר בשקט והניח עלי בחזרה את יאיר ועלה לקומה העליונה של הבית בחיפושים אחר ליאור.

העברתי את הזמן ביחד עם משפחתו של יניב וכשנמאס לי מהתינוק הקטן עליתי ללמעלה והשארתי אותו בידי משפחתו.
עליתי אל הקומה העליונה ונכנסתי לחדר שבו יניב ואני נישן.
לא הופתעתי לגלות את יניב יושב על המיטה וליאור בין זרועותיו מתפרקת..
"היה לו דופק. הוא רשע! אני טיפשה שעשיתי הפלה" אמרה בבכי
"את לא טיפשה, לא כל אחד יכול להתמודד עם זה.." ענה בבטחון ונשק לקודקוד ראשה שנח בתוך החזה שלו.
"הוא יכל להיות בן שבוע היום. אני לא יכולה לחשוב יותר.." נאנחה בכעס
"את עשית את הדבר הנכון לך, אני גאה בהחלטה שלך. זה לא קל להביא ילד לעולם" הסביר יניב
"אבל אתה כל כך מאושר עם טל וההריון, אני לא. אין לי מישהו שיתמוך בי, אין לי בן זוג ולא הריון."
"את תמיד תהיי הדודה שלו, וגם בראש שלי עברה המחשבה לעשות הפלה" אמרתי בשקט וליאור הסתובבה בבהלה אלי
"א-את באמת?" שאלה בחשש, הנהנתי בראשי
"לולא יניב, לא היה פה שום הריון ושום תינוק." הצהרתי בפשטות, אך בכאב
"אני אהיה דודה שלו?" התחילה לבכות שוב וגם אני התחלתי לבכות ללא סיבה.
יניב חייך חיוך קטן ומשך אותי אל זרועותיו, מושיב אותי על רגליו ומחבק חזק בעוד שליאור חיבקה אותי גם, חיבוק משולש.
"מי היה מאמין." נכנסה שרית דודה של יניב וליאור בחיוך רחב
"אפשר להגיד שעשים סולחה?" שאלה בשמחה שרית
הסכמנו על זה בחיוך קטן ונשארנו להיות בחדר במשך עוד כמה זמן עד שנרגע ונלך ללמטה.

ירדנו אל הקומה הראשונה והתיישבנו בסלון, "משחקים רמי, מי רוצה?" שאל בן דוד של יניב
"אני!" אמרתי בשמחה ובני דודים של יניב הסכימו גם הם,
ליאור בסופו של דבר גם שיחקה ויניב שיחק ביחד איתי כשרותם על רגליו.
המשחק התחיל טוב, כבר היתי עייפה ורציתי לחזור אל החדר.
"טלי, מאמי.. בואי הנה רגע" קראה לי אמא של יניב, קמתי באי חשק וחוסר כוחות אליה.

"עדיין כואב לך באזור החזה?" שאלה בשקט כשרק דודה של יניב, שרית, ישבה לידה.
כל הגברים של המשפחה ישבו מסביב לשולחן האוכל ופיצחו גרעינים ושתו בירות ויין.
"כן, קצת." הודתי בשקט והתמתחתי בעדינות ולקחתי מליד הספה בננה והתחלתי לאכול.
"יש לי משחה, גיליתי את נפלאות המשחה רק בהריון של יאיר" אמרה שרית וסימנה לי לעלות אחריה לחדר שלה.
"את מורחת כשכואב וזה מרדים את האזור." אמרה שרית והושיטה לי את המשחה ובאה איתי לשים את זה בחדר,
"תודה" אמרתי בחיוך רחב והלכנו ביחד אל הסלון, מצטרפות אל בני הדודים של יניב ומתיישבת על רגליו של יניב.
ליניב יש בן דוד בן 25, הוא דתי ונשוי.
יש לו ילדה אחת בת שנתיים, קוראים לה עילית. שם לא מוגדר.
"מאמי, אני הולכת לישון.." מלמלתי בעייפות אליו ואשתו של בן דוד של יניב גם היא בדיוק התארגנה לעלות לישון.
"לאן?" שאל יניב את אשתו של בן דוד שלו, היא שפשלה את עיניה ואמרה בעייפות מרובה "עילית צריכה לישון, ואתה יודע איך זה שבהריון תמיד עייפים." נאנחה בחיוך,
פערתי את פי והבטתי מיד על יניב,
"את מה? את בהריון?" שאל יניב ללא הבנה ומיד קם לחבק אותה ומיד לאחר מכן את בן דודו.
"כן.. שבוע עשרים ואחד" אמרה בחיוך, צרב לי בגרון.
היא נראת טוב. אין לה אפילו בטן, שפשפתי את עיניי ועליתי מיד לחדר.
המשפחה של יניב בירכה אותה וחיבקו אותם.
אני סתם בכיתי למעלה,
למה היא נראת טוב בשבוע 21 ואני הייתי כמו כדור פורח.

דפיקות חלשות נשמעו על הדלת, לא עניתי.
"אפשר להיכנס?" שמעתי את הקול של ליאור, לא עניתי..
"את בסדר?" שאלה בשקט וליטפה את גבי בצורה מנחמת, הנדתי את ראשי לשלילה.
"היא נראת טוב בשבוע עשרים ואחד, אני לא. אני שמנה ונפוחה" בכיתי ברעד.
"יש כאלה שנראים רזים, וכאלה שלא. אבל כל עוד התינוק בריא זה לא משמה" חייכה
"לא אכפת לי.." מלמלתי בעצב וחיבקתי אותה חזק,
"למה אף פעם לא אהבת אותי? אני לא גנבתי את יניב." שאלתי בשקט
"אהבתי את יניב, ידעתי שלא יהיה כלום.. אבל עוד העניין של ההריון, שאני הפלתי את התינוק ואת בהריון- ומאושרת." סיפרה בעצב
"אני מעולם לא רציתי לפגוע בך, אבל את פגעת בי פעם אחר פעם. קראת לי זונה ושמעתי את זה" חייכתי חיוך מבוייש
"אני מצטערת לגבי זה.." צחקה בשקט

"אל תפריעי להן, עד שהן מסתדרות." אמר יניב מבעד לדלת, רואים אותו מדבר עם שרית.
"אני יודעת מה את מרגישה, היא לא נראת בהריון. אבל תהיי שמחה בשבילה" חייכה שרית
"אני שמחה, אבל זה כואב שאני השמנה היחידה. את לא הית קרובה להיראות שמנה כמוני בבריון עם יאיר" נאנחתי בעצב
"נכון, אבל בהריון של רותם היתי גדולה כמו אבטיח." חייכה
חייכתי חיוך קטן וקמתי לחבק את יניב, הכי חזק שיש.

"נשאיר אותכם לבד.." אמרה ליאור בקריצה והשאירה אותנו לבד בחדר, רק יניב ואני מבודדים מהעולם.

נשכבתי במיטה הגדולה והתכסתי בשמיכה לאחר שהתלבשתי בפיג'מה.
"עילית זה שם מוזר." אמרתי ליניב כשהינו מחובקים אחד אל השני
"כן. אבל הם אוהבים את השם הזה" אמר בחיוך קטן.
"שרית הביאה לי משחה שיפסיק את הכאבים בחזה" הודעתי ליניב,
"יופי, אני שמח." ענה
"אתה חושב שדניאל זה שם יפה? זה גם שם שלבן וגם של בת." חייכתי
"כן, כל עוד לא תתקעי שמות מוזרים- אני בעד." אמר ונשק למצחי
"אם זאת בת נקרא לה אליאנה" עניתי
"לא. את רוצה שלא יהיו לה חברים?" שאל בזעזוע
"אני רוצה, אבל זה יפה." חייכתי
"זה מכוער, תחשבי שהיו דופקים אותך עם השם הארוך הזה, הוא בלי משמעות בשבילנו." ענה
"אבל זה השם של השחקנית מגאליס" חייכתי
"עוד יותר לא." צחק
"אוקי! אז- שון!" אמרתי בשמחה "נקרא לה שון, זה לבן ובת"
"לא. זה שם לבן" ענה והזיז אותי קצת על מנת שיוכל לכרוך את ידיו סביב ביטני העגולה.
"יאיר?" שאל, איף לא.
"איף זה שם של הפוליטיקאי" נאנחתי בעצב
"עד שהוא יגיע נמצא לו את השם הטוב ביותר" ענה יניב וחיכה שארדם.
"לילה טוב" הכריז ונשק לצווארי.

"בוקר טוב!" נכנסה ברוח שמחה רותם אל החדר, עצמתי את עיניי בחוזקה וקברתי את ראשי בתוך
צווארו של יניב.
"יש אוכל" אמרה שוב כשלא קמנו
"מספיק, אנחנו עיפים. לא ישנו בלילה" שיקרתי
"לא!", אמרה בכעס ובאה לעלות על המיטה שלנו, היא לא הצליחה והלכה להביא כיסא קטן בשביל שתוכל לעלות.
היא הצליחה לעלות על המיטה ונשכבה לידי וחיבקה אותי חזק.
"לישון איתכם" אמרה בקול חמוד ונרדמנו.

"זה כמו להגיד לה להיכנס לחנות ממתקים בלי לקנות שום דבר" שמעתי את אמא של יניב מצחקקת לנוכח רותם שנרדמה ביחד איתנו לאחר שבאה להעיר אותנו.
"בוקר אור" חייכתי בעייפות וחיבקתי בחזרה את יניב שהיה בשלבי התעוררות
"בוקר אור, פספסתם את ארוחת הבוקר." הצהירה אמא של יניב
"נאכל עכשיו.." מלמלתי בעייפות , "איזה אוכל יש?"
"יש בפלטה פוקאצ'ה ופיצות" אמרה בחיבה אימא של יניב,

רותם יצאה מהחדר ביחד עם אמא של יניב ואני בינתים התארגנתי בשמלה רחבה מצמר בצבע אפור עכבר ושמתי גרביונים בשביל שלא יהיה לי קר.
צחצחתי את שיניי ושטפתי את פניי ויצאתי מהחדר ביחד עם יניב שהספיק להתארגן בזריזות.
"בוקר אור" קראו משפחתו של יניב כשישבנו לאכול במטבח.
הם ישבו איתנו למרות שהם סיימו לאכול ודיברו איתנו בשביל שלא נרגיש רע עם עצמנו.
"איך ישנתם?" שאלה אשתו של בן דוד של יניב.
"בסדר" חייכתי חיוך קטן והמשכתי לאכול.

סיימנו לאכול והמבוגרים עלו לישון, יניב ואני נשארנו למטה עם בני הדודים שלו ויצאנו לטייל ברחובות השקטים של השכונה הדתית.
בן דוד של יניב סחב את העגלה שבו משחקת עילית, ולידו אשתו.
ליאור ובת דודה אחרת של יניב שבגילה גם באו, הן הלכו לפנינו.
יניב ואני הלכנו אחרונים, נושקים לקצב שבו בן דוד שלניב, אשתו והתינוקת שלהם הולכים.
ידו הימנית של יניב נכרכה סביב כתפי בזמן שהלכנו ברגל. ידו השמאלית החזיקה בבקבוק מים שממנו אני אשתה.
ידי הימנית שהייתה פנויה, לעומת ידי השמאלית שנכרכה סביב מותנו של יניב ושמרה אותו מחובק אלי, החזיקה בתפוח ירוק שמידי פעם פגש את פי בנגיסה רעבה.
הרמתי את ידי הימנית אל פיו של יניב ונתתי לו ביס מהתפוח,
"אני שבע מהאוכל" אמר כשהצעתי לו עוד, אך הוא סירב.
אני אכלתי הרבה יותר ועוד תפוח, הוא לא רצה הרבה.
"תביא לי נשיקה" אמרתי ליניב כשהתישבנו על ספסל בגן שעשועים.
הוא נישק את שפתיי ואני העמקתי את הנשיקה, נאבקת ונאנקת אל תוך שפתיו.
"באמת נהים חרמניות בהריון?" שאלה בת דודה של יניב, זאת שהלכה עם ליאור.
אם היה לי כוחות נפשים להכיר אותה, היתי זוכרת את שמה.
"לא"
"לא"
אני ואשתו של בן דוד של יניב אמרנו ביחד בכעס
יניב ובן דודו צחקו ביחד,
נהיתי עיפה, גם אשתו של בן דוד של יניב.
"היא נרדמה!" אמרה בשמחה כשהבחינה בילדה שלה ישנה.

"אתה חוזר לצבא ביום ראשון?" נאנחתי בשקט, הוא הניד את ראשו לשלילה.
"הוצאתי חופשת מחלה למשך כל השבוע" חייך

–

השעות עברו וחזרנו לבית של שרית, רציתי להתקלח.
"יש מים חמים?" שאלתי את אמא של יניב כששכבתי אצלהם בחדר, היא הנהנה בראשה.
"כן מאמי, תפתחי רק חלון שלא יהיו לך סחרחורות." ביקשה בדאגה,
הנהנתי בראשי ויצאתי מהחדר שלהם אל המקלחת בחדר שאני ויניב ישנו בו.
"יניב!" קראתי לו כשהיתי במקלחת וגיליתי ששכחתי את המרכך בתיק.
"מה?" שאל כשישב בחדר ולא קם אלי,
"תביא לי את המרכך שלי, יש לה מרכך קוקוס והוא מסריח" קראתי שוב
שמעתי את קול צחוקו ולאחר כמה דק' נכנס אלי אל המקלחת והושיט לי את בבקבוק של המרכך.
"השארת מים?" שאל רגע לפני שיצא, הנדתי את ראשי לשלילה.
"טל!" קרא בקול כועס אך מחייך
"כן, יש" חייכתי ושטפתי את שיערי מהמרכך והוא יצא מהמקלחת להביא את הדברים שלו ונכנס אל המקלחת , התנגבתי ולבשתי עלי מכנס טרנינג של יניב וחולצת טריקו ארוכה של יניב.
"איפה המסרק שלי?" שאלתי את יניב בזמן שהתקלח,
"בתיק שלך, לכי תראי מה אבא שלי רוצה ממך" אמר יניב כשאבא שלו קרא לי מספר פעמים.
"להתראות" אמרתי בחיוך קטן ויצאתי אל החדר של ההורים שלו כשסיימתי להסתרק ולנגב מחדש את שיערי.

"קראת לי?" שאלתי את אבא של יניב שישב בסלון ביחד עם יאיר והחזיק אותו בין ידיו.
"כן, הכנתי לך תה" אמר והצביע על השולחן.
התיישבתי לידו ושתיתי מהתה בשקיקה , זה בא בזמן המתאים.
אכלתי עוגת שוקולד וחייכתי לנוכח אביו של יניב מדבר אל התינוק.
"אתה עוד מעט תהיה סבא" חייכתי חיוך קטן
"כן, אני אהיה סבא צעיר.. מעולם לא חשבתי שזה יקרה" הודה בשמחה והניח את ידו על ביטני ההריונית.
"גם אני לא חשבתי שאני אהיה משהו קרוב לאמא בשנות העשרה לחיי…" מלמלתי
"וזה עכשיו קורה- הכל לטובה." ענה בשמחה
"כן, אבל אני יודעת שאיכזבתי אתכם.." אמרתי והבטתי על אמא של יניב שבדיוק הצטרפה לידנו וישבה על הספה ממולנו,
"לא איכזבתם אותנו" אמרה מיד אמא של יניב , יניב התיישב על הספה שאני ישבתי עליה וכרך את ידיו סביב כתפי,
"ההריון לא מאכזב, רק העניין שזה בא מוקדם מידי." אמר אביו כתיקון
"לא חשבתי מעולם שזה יקרה לי, או לכם." אמרתי בשקט
"אנחנו יודעים. אבל זאת אשמתנו, היינו צריכים להיות מעורבים יותר." אמרה אמא שלו בדאגה
"זאת לא אשמתכם, קרו דברים וזה לא קשור אליכם." אמר יניב
"הינו צריכים לדבר איתכם יותר על הנושא הזה, יותר על ההשלכות.." אמרה אמא שלו באכזבה
"אבל כן הינו זהירים בכל הפעמים, ולא ידעתי שהפעם הזאת שתהיה אז יקרה הפנצ'ר" נאנחתי
"לא חשבתי שאתם בכלל מקיימים יחסי מין" צחק אבא של יניב,
האדמתי.
"אתה ידעת" אמרה אמא של יניב, הוא העביר מיד נושא
"תבטיחו לי רק דבר אחד. כשהתינוק יוולד, תדאגו שלא יסתיר מכם שום דבר" אמרה אמא שלו בשקט
"לא רק בגלל ההריון, גם בגלל דברים אחרים. סמים, אלימות" אמר אבא של יניב.
"יופי, אז אם זה בן יש יותר סיכוי שהוא יהיה נרקומן ואלים" צחקתי
"התינוק שומע אותך, תסנני מילים כאלה" חייכה אמא של יניב
"מצטערת תינוקי" צחקתי והמשכתי לאכול מהעוגה.

–

ישבנו לאכול ארוחת צהריים וכשסיימנו ישבנו בסלון, יאיר היה בזרעותיו של יניב בעוד שאני שיחקתי עם רותם משחק של כיפים.
"איך קרה שנכנסת להריון?" שאלתי את ליאור כשהאנשים התפזרו וכל אחד הלך לעיסוקו, או לביתהכנסת, או לישון.
"הפסקתי לקחת גלולות וה-והאקס שלי היה בלי קונדום.." מלמלה בעצב
"אתם בקשר?" שאלתי, מהססת.
"כן. הוא השפיות שלי, למרות שאני מאשימה אותו בהפלה שהייתה מרצוני." נאנחה
"עוד מישהו יודע מזה חוץ מאיתנו?" הצכוונתי אל יניב ואלי, היא הנידה את ראשה לשלילה.
"זה מצחיק כי חיינו על הקצה. תמיד הסתכנו ככה, ואז הבנתי שהפעם באמת זה לא עבד ואני בהריון.. ומהר מאוד הגענו להפלה" נאנחה בחיוך שבור.
שתקתי.
"ואיך אתם?" שאלה בהיסוס גם
"כל הזמן היינו זהירים, וכשחזרנו ממסיבה שיכורים קצת- אז שכחנו מהכל.." אמרתי בבושה
"ותוך כמה זמן גילית?" התעניינה, למזלי אף אחד לא שמע אותנו.
"תוך חודש וחצי, איחר לי המחזור. היה לי סחרחורות והקאות" הסברתי בפשטות
"קיבלת את זה יפה?" חייכה,
"לא. התחרפנתי, לא יצאתי מהחדר. יניב בא אלי מהצבא כששמע אותי בוכה וצועקת..
המשפחה שלי לא ידעה על זה עדיין.. הוא חשב שאני צוחקת, ובסוף אחרי בדיקה קצרה גילינו שאני בהריון." נאנחתי בגועל כנזכרתי בתקופה הזאת
"איך המשפחה קיבלה את זה?" שאלה,
"אבא שלי התחרפן שהילדה הקטנה שלו בהריון. אחרי יומיים ההורים שלי השלימו עם זה ועדיין כעסו כי לא סיפרתי מההתחלה וזה יכל לא לקרות. המשפחה של יניב אותו דבר,
אבל עכשיו הכל טוב!" הודתי בהקלה

"הוא זז" צחקתי והנחתי את היד של ליאור על ביטני והיא הרגישה דחיפות של העובר.
היא התלהבה ודיברה אל הבטן.

"אני מאושרת שהשלמנו" אמרתי לליאור והיא הסכימה בחזרה.

–

הימים עברו והתעוררתי בביתו של יניב.
יניב כרגיל ישן ואני הלכתי אל המטבח, רואה שאין חלב!.
קראתי את הפתק על המקרר המבשר על כך שצדקתי.

'בוקר אור ילדים,
אין חלב ולא הספקתי לקנות.
יש כסף על השולחן תלכו לקנות
אוהבת אמא'

התארגנתי ויצאתי אל המינימרקט וקניתי חלב,
מחייכת אל שכניו של יניב בחיבה למרות שלא רציתי.

הגעתי הביתה ואכלתי כפי יכולתי קרונפלקס פקאן. יאםםםםי
"מי זאת השמנדובה הזאת?" קרא יניב בהערכה כשישבתי על הספה בישיבה מזרחית ועל ביטני העגולה ישבה צלחת הקרונפלקס וכך אכלתי.
"אני!" אמרתי בפה מלא
"קודם כל תבלעי, אני צריך ללמד אותךמשוב נימוסים?" צחק
"לא!" אמרתי בפה מלא שוב
"ישנתי טוב" אמר ונשק לקודקוד ראשי והתיישב מאחורי על גב הספה ועשה לי מסאג בכתפיים.
"אני מאושרת" אמרתי בחיוך קטן והמשכתי לצפות ולאכול מול הטלוויזיה.
"אני אוהב אותך" אמר לאוזני ולקח את הכף שהוחזקה בידי ואכל ממנה.