באמצע החיים. (חלק חמישי)

התעוררתי בבוקר, מגלה שהשעה 11:34. החיים היפים של טל!
ואז הרגשתי שהשלפוחית שלי מתפוצצת, נאלצתי לקטוע את הרגע הנעים וללכת לשירותים.
הרגשתי בבית, למרות שזה לא הבית שלי.
משהו שיניב די אהב בי, שידעתי להרגעש בבית בכל מקום. די חוצפתי, אבל זה טוב.
חיטטתי בארונות ומצאתי מגבת, לקחתי . כמובן שגם חיפשתי מברשת שיניים ומצאתי בהצלחה!
עכשיו אני מוכנה להתקלח, למזלי.

חפפתי את שיערי החום הקצר בשמפו נעים שנח לו על המדף הקטן במקלחת.
השתמשתי בסבון הגוף עם הריח הגברי, שכמובן הוא של תום.
הרגשתי בבית, הרשתי לעצמי להתקלח מקלחת ארוכה… וכששמתי לב שהמים החמים מתחילים להיגמר יצאתי מן המקלחת.
עוטפת את שיערי המגבת, ואת גופי בעוד מגבת.
יוצאת בחזרה לחדר של תום ודורית, מחפשת מה ללבוש.
אני חייבת בגדים.
לקחתי חולצה מהארון של תום, מחפשת בארון של דורית חזיה,
מדדתי שלוש חזיות, לבסוף השלישית התאימה לי.
למזלי החזה שלי גדל אז החזיות של דורית חלקן התאימו לי,
"תחתון!" מלמלתי לעצמי בעצבים, אני צריכה לקחת תיק תמיד איתי עם תחתונים!
חיטטתי עוד במגירות של דורית ומצאתי אריזה של תחתונים חדשים, זה יום המזל שלי!

התלבשתי בתחתון ובחזיה ומעל שמתי את החולצה של תום עם מכנס ספורט חמוד של תום ,
יצאתי לסלון ומיד פגשתי בחיוכם המבחיל של תום ודורית,
"בוקר" מלמלתי וקרסתי בספה שלהם, ממש בין שניהם.
"מישהי פה לקחה בעלות על הארון שלי!" אמר תום בשוק מזוייף
"זה יפה! אני אשקול לגנוב לך אותם." קרצתי, הוא צחק והלך למטבח
"את צריכה כל מיני דברים שאני לא יודעת עליהם?" שאלה דורית, הנדתי את ראשי לשלילה. היא הרי לא יודעת מה אני צריכה
"לקחתי תחתונים וחזיה ממך, מהקופסא החדשה" חייכתי בהתנצלות
"זה בסדר!" אמרה בביטול
"תודה." חייכתי בשקט והרגשתי כמו נסיכה כשתום הביא לי ארוחת בוקר לספה, חביתה עם גבינה וסלט ירקות קצוץ דק.

"היא זזה" חייכתי כשהנחתי את הכוס מים הקרירים בצד,
"מה?" שאלה ללא הבנה דורית והניחה את ידיה על ביטני,
מיקמתי את ידיה על ביטני והיא פערה את פיה.
"בוטן! זאת אני, דודה דורית!" אמרה בהתרגשות והזיזה את ידיה בעדינות כשהתזוזות בביטני עברו לצד אחר,
"היא בורחת מהמים הקרים, זה קר לה!" צחקתי,
"מאמי בוא תרגיש!" אמרה דורית בהתרגשות לתום שישב בצד בשקט,
הוא הניד את ראשו לשלילה,
"תרגיש!" קראתי לו, לפני שהיא תפסיק. או הוא.

הוא הניח את ידו הגדולה על מרכז ביטני, הזזתי את ידו מעט לצד ימין שירגיש אותה.
היא לא זזה.
"היא נרדמה?" צחק, "אני אעיר אותה" אמרתי בחיוך קטן ושתיתי מהכוס מים קצת ואז היא זזה שוב.
תום פער את פיו וראיתי שעיניו התמלאו בדמעות,
שתקתי. החיוך ירד מפני,
"זה פאקינג אדיר!" קרא בהתרגשות והתיישב ליד דורית וכרך את ידיו סביבה.
"איפה אתם בחג?" שאלתי, הרי ראש השנה עוד שבוע.
"אצל סבתא, אתם?" שאלה דורית
"עוד לא החלטנו.. אני לא יודעת אם יניב יוצא בחג." נאנחתי ונשנשתי מהסלט
"ואם הוא יצא?" שאל תום ונשק לצווארה שלה דורית,
"את הערב חג נעשה אצל סבתא, ובבוקר נסע למשפחה שלו" נאנחתי
"וביום כיפור את לא צמה, את יודעת את זה.. נכון?" אמרה דורית,
שכחתי מיום כיפור! איך אני לא אצום? זה חובה!
אני יודעת שיש היתר לחריגים, אבל אני לא רוצה!
שתקתי.

הטלפון שלי צלצל, מודיע שאמא שלי בדרך לכאן. למזלי הנסיעה קצרה.

הודתי לתום ולדורית על האירוח ולקחתי את הבגדים שלי בשקית ונשארתי עם הבגדים של תום עלי.
"אמא החג עוד כמה ימים ואני לא יודעת איפה נהיה!" קראתי בתסכול והתיישבתי במושב ליד הנהג,
"סבתא הזמינה אותנו, אבל נחכה נראה מה איתך. מה עם יניב, אמא שלו רוצה שתהיו אצלה ביום השני." אמרה אמא והתחילה בנסיעה
"אני לא רוצה שכל המשפחה תהיה אצל סבתא, כולם יסתכלו על הבטן!" אמרתי בעצבים
"כולם כבר יודעים שאת בהריון, את תבואי והכל יהיה בסדר.." אמרה אמא באנחה קטנה
"אני התגעגעתי" אמרתי לאמא וחייכתי חיוך קטן, אני כמעט ולא בבית..
"גם אני ילדה שלי, מה שלום הפיסטוק?" חייכה אמא
"הוא ישן עכשיו." חייכתי, מניחה את היד על הבטן ונהנית מהתחושה,
אמא הייתה הראשונה שהרגישה שהוא זז, ואבא מיד אחריה. וכמובן שגם יניב.
"איך גדלת לי כל כך מהר?" שאלה, יותר ענתה לעצמה.

–

הימים עברו ונכנסתי לשבוע 21. צילמתי תמונת פרופיל ליניב שרואים את הבטן שלי.

אל; אהובי

-'פיסטוק בן 21 שבועות!' כתבתי בהתרגשות
'מתגעגע אליכם.. אני מצטער שאני לא יכול לצאת הביתה..' ענה לאחר כמה שניות
-'אתה תבוא לחג?'
'אני עדיין לא יודע, אני מקווה שכן.'
-'אני רוצה שתהיה פה..'
'גם אני, מאמי שלי איך את?'
-'בסדר..' עניתי בעצב

החג ממש מחר. יניב עדיין לא יודע אם הוא נשאר בבסיס, או יוצא.
התקשרתי לאמא של יניב ואישרתי שאני באה אליהם ביום השני של החג, בצהריים.
עושים על האש אצל המשפחה המורחבת של יניב, אני לא מאמינה שיניב יכול להיות ולא יהיה.
ההורים של יניב התעקשו שנהיה שם עד הארוחת ערב, המשפחה המורחבת שלו רוצה לראות אותי. אני לא רציתי.
אבל יניב ביקש ממני שאלך..

היום עבר מהר וחיפשתי מה אני אלבש לערב חג, יש לי כל כל הרבה בגדים שכבר לא עולים עלי. ג'ינסים צמודים שפעם היו עוד גדולים עלי, הפכו לקטנים ובלתי נסבלים.
שמלות גורמות לי להרגיש שמנה.
התפשרתי על שמלה קצרה קלילה, לא צמודה, מתרחבת ומטשטשת את הבטן.

–

לבסוף הלכתי לישון כשאני מותשת. לא היה לי הרבה מה לעשות חוץ מלעזור לבשל.
אבל גם את הרוב עושים מחר.

התעוררתי לבוקר עמוס, ריח של בישולים זיעזעו את אפי.
"מסריח כאן.." התלוננתי בעצב לאמא, היא צחקה ופתחה חלון,
"בוקר טוב מאמי." ענתה ושלחה אותי לעזור לאבא,

"לאן הולכים?" שאלתי את אבא כשנסענו למקום כל שהוא,
"לקנות בשרים, אמא לא רוצה שתשארי כשיש את הריח בבית.." ענה בפשטות
"זה כמו הדרך לבסיס של יניב!" התרגשתי,
"כן, זה קרוב." הודה בחיוך.
"אבא בוא נסע אליו, בבקשה!" התחננתי, הוא הנהן בראשו ושינה את מסלול הנסיעה ועשה פרסה.

התקשרתי אל יניב מאות פעמים עד שהוא ענה,

-"מאמי!" עניתי לפני שהוא הספיק לעכל
"מאמי, איך את?" שאל מיד, חושב שאני עומדת ללדת
-"אני עם אבא בכיוון של הבסיס שלך, אני באה אלייך!" עניתי מיד
"תחכי על הקו, אני הולך לבקש אישור." הבטיח ושמעתי אותו מדבר עם הרבה אנשים.

חיכינו במשך 5 דק' עד שיניב חזר לשיחה,

"מאמי?" שאל בחשש
-"מה?" שאלתי מיד
"אין אישור.. זה לפני חג, יש בעיה ביציאות.." ענה בשקט
ניתקתי את השיחה וסימנתי לאבא שיסע, שלא יחכה.

"אין אישור?" שאל אבא בשקט, הנדתי את ראשי לשלילה.
אבא עצר את הרכב בכניסה לבסיס וירד מהרכב, "תחכי לי כאן" קרא מיד.

עברו 3 דק' ואבא חזר לרכב , נוסע עם הרכב אל תוך הבסיס. מה?
"יש אישור." חייך אבא ועצר לי בחניה של הבסיס,
"אני אוהבת אותך!" קראתי בהתרגשות וירדתי מהרכב מחייכת אל החיילים בשער ומחבקת אותם בזהירות אך בחוזקה.
"טל?" שאל ללא הבנה יניב, הנהנתי בראשי וחיבקתי אותו חזק. מתחילה לבכות.
"אל תשאיר אותי בחיים שלך לבד!" בכיתי אל תוך חולצת המדים שלו, דוחקת את שיטני העגולה בעדינות אל תוך ביטנו.
"את לעולם לא לבד!" ענה בבהלה והרים את ראשי בין שתי ידיו ונשק לשפתיי.

הייתי לבושה בטייץ' שחור וחולצת טריקו לבנה פשוטה רחבה שנצמדה מעט לבליטתי בת ה21 שבועות.
"אני לא רוצה לחוות את כל זה לבד!" הטחתי עליו את האשמה כשישבנו בספסל רחוק מהחיילים מצביעה על ביטני וכורכת את ידיי בחוזקה סביב גופו בזמן שישבתי על רגליו.
"את לא לבד, אני כאן." הבטיח ונשק למצחי.

"אבא שלך הלך לקנות בשרים והוא יחזור עוד מעט לקחת אותך, בסדר?" שאל יניב, הנהנתי בראשי
"איפה את בחג?" התעניין שוב כשידיו מטיילות הלוך ושוב על ביטני מתחת לחולצה.
ידו הימנית עוטפת את ביטני בעדינות ומרגישה מידי פעם תזוזות.
"היום אצל סבתא, ומחר אצל המשפחה שלך." משכתי באפי והצמדתי את שפתיי אל שפתיו.
"אני רוצה אותך.." מלמלתי, רוצה רק אותו. הוא שתק ונשק לצווארי נשיקה קטנה,
"עוד.." מלמלתי, "אני רוצה אותך!" התעקשתי, רציתי כל-כך להרגיש את המגע החם שלו בי, את הנשיקות הממכרות, את החיבוק החם, את הליטוף, את האהבה האין סופית שלו אלי. את האינטימיות שהייתה – וכבר לא תהיה בנינו כשהתינוק יגיע.
"יניב.." נאנחתי בשקט, מזיזה את אצבעותיי מתחת לחולצתו, רוצה תצפית קטנה על החזה השרירי שלו, להרגיש את השרירים שלו כנגד אצבעותי.

"לא, יפה שלי." ענה, יודע שאני כל כך רוצה אותו,
"אתה רע!" אמרתי בתסכול,
"מה עשית אתמול?" שאל למרות שסיפרתי לו כבר.
"כלום. אמא עשתה לי מחליק, ובחרתי בגדים לחג" סיפרתי,
"למה עשית מחליק?" שאל ללא הבנה,
"כי השיער לא מסתדר לי." אמרתי בפשטות, הוא שתק והרים את חולצתי עוד קצת ובחן את הבטן שהתמתחה מעט.

חברים שלו מהבסיס עברו לידינו וחייכו.
"בואו שבו, מה ברחתם." קרא להם יניב, כיסיתי את ביטני עם החולצה וחייכתי חיוך קטן.
"ראיתם את האישה שלי?" שאל יניב ונשק לצווארי. צחקתי צחוק מבוייש וקברתי את ראשי בתוך צווארו.
"מה את מתביישת!" שאל חבר של יניב והתיישב ממולנו, שתקתי ולא הוצאתי את ראשי מתוך צווארו.
"תסתכלי עליהם, את מבריחה אותם ככה." אמר יניב והזיז את צווארו, נאנחתי והבטתי בהם.
עיניהם סוקרות את גופי בקפידה ונתקעות על הבטן,

"בת כמה את?" חייכו,
"17 וחצי, עוד מעט.." חייכתי חיוך קטן.
"יפיופה, קטנה!" צחק חבר שלו, חייכתי חיוך רחב ועצמתי את עיניי,
יניב וחברים שלו דיברו ביניהם כשאני שתיתי מהבקבוק מים והקשבתי קצת לשיחה,
"את רעבה?" שאל יניב, הנדתי את ראשי לשלילה.
"אתם סוגרים חג בבסיס?" שאלתי את חברים שלו, הם הנהנו בראשם
לפחות יניב יהיה איתם..

העברנו שעה בחיוכים ובנישוקים. עברנו למגורים של הבנים, לחדר של יניב כי שם היה מזגן, והיה לי חם בחוץ.. יניב נעלם לכמה דקות וחזר עם גלידה!
התיישבתי על רגליו והשענתי את ראשי על כתפו והתחלתי לאכול מגלידת השוקולד והצעתי לו גם, הוא לא רצה.
"אתה מרגיש?" צחקתי כשהעובר הגיב טוב לשוקולד המתוק, הוא השתולל בבטן.
יניב הנהן בראשו ועקב עם ידו בכל תזוזה בבטן של העובר.
"קומי רגע" מלמל יניב והתיישב על הריצפה והניח את שתיי ידיו על ביטני שוב ודיבר בגובה העיניים אל העובר.
התיישבתי על המיטה והמשכתי לאכול מהגלידה בעוד שיניב התמוגג מהבטן.
"הדבר הזה לא נורמאלי.." נאנח בקול, דפיקות משונות נשמעו על הדלת והפריעו לשלוותנו.
יניב התרומם על רגליו והלך לפתוח את הדלת, פוגש בפנים של המפקד שלו.

"אני מפריע?" שאל המפקד, הוא לא ראה אותי. לכן המשכתי לשבת במיטה כשבטני חשופה אל העולם.
"לא, בכלל לא." אמר יניב מיד
"הו- מה שמך?" המפקד שלו נכנס אל תוך החדר ופגש בדמותי.
כיסיתי מיד את ביטני עם החולצה ולא ידעתי איך לדבר..
"א-אני טל." אמרתי בשקט, למזלי סיימתי לאכול את הגלידה הטעימה.
"זאת טל, בת הזוג שלי." הסביר יניב יותר טוב
"נעים מאוד, אני שחר המפקד של יניב." אמר והושיט ללחוץ את ידי. לחצתי את ידו ומצד שני הרגשתי רפרופים בבטן.
"שחר-" אמרתי ועצרתי את עצמי, יניב צחק.
"כן?" חייך, הוא נראה יחסית צעיר.. תמיד חשבתי שמפקדים הם בערך בסביבות גיל ה40.
"אתה יכול לשחרר את יניב לחג?" ביקשתי בהתחננות ונעמדתי, מבליטה טיפה את ביטני. מפעילה לחץ.
הוא הביט על ביטני ואז עלי, ואז על יניב. ככה שלוש פעמים.
"תעשה את זה למעני, בבקשה.." התחננתי, עד שהרגשתי את העובר שוב זז.
"מאמי מה יש?" שאל יניב כשראה שתפסתי בביטני בצד,
"זה זז יותר מידי!" נאנחתי בקול והפנתי את גבי אל המפקד שלו והלכתי אל המקום הקרוב ביותר שבו אפשר להקיא.
"בואי, יש לך להקיא, שוב?" מלמל יניב, הנהנתי בראשי.
"תשבי, תשעיני את הראש אחורה." מלמל ועזר לי לשבת על המיטה ולהשעין את ביטני אחורה.
נשמתי נשימות עמוקות ביחד עם יניב ולגמתי מהבקבוק מים.
לא פקחתי את עיני, רק לא לפגוש בפרצוף של המפקד שלו.

"זהו, עבר.." מלמלתי וחיבקתי את יניב, לא יכולה לפקוח עיניים שוב.
"תארוז את הדברים שלך, אתה עף מפה ל-" אמר המפקד שלו בכעס. הוא עף למשפט?!
"לא.. אל תכעס עליו בגללי, זאת אני אשמה.." לקחתי את האשמה עלי,
"הוא אשם!" אמר המפקד,
"לא!" כעסתי על המפקד שלו בחזרה, יניב חייך.
"מאמי, הוא מתכוון שאני עף מכאן הביתה.." אמר יניב ונשק למצחי.
"מה בדיוק היה נראה לך? איך אתה משאיר אותם לבד בחג?!" כעס המפקד
"לא נתנו לי אישור לצאת!" התלונן יניב
"פעם הבאה תבקש ממני, נכון טל?" שאל בחיוך שחר, הנהנתי בראשי בחיוך.
"חג שמח המפקד של יניב!" אמרתי בשמחה וחיבקתי אותו בלי שום התראה מוקדמת, הוא צחק וחיבק אותי בחזרה.
"שמרי על עצמך טל. חג שמח" חייך ויצא מהחדר, יניב ארז את הדברים שלו ויצאנו לבחוץ לפגוש את אבא.

"אני לא מאמין שאשכרה השתחררתי הביתה!" התלהב יניב ושם את התיק בתא מטען של הרכב של אבא.
יניב ישב ליד אבא בעוד שאני ישבתי מאחורה, מנסה רק להירדם.
אבא שם את יניב בבית, ויניב הבטיח שהוא יבוא בערב לארוחת חג אצל סבא וסבתא שלי.

השעה 18:20 הגיעה והעמסנו את כל האוכל לאוטו ונסענו לסבתא, לבושים חגיגי.
התאפרתי באיפור עדיין וישבתי בסלון מול הטלוויזיה, מחכה שהחג יכנס.

הדודים והדודות הגיעו עם המשפחה, אנחנו משפחה קטנה. אבל כיפית.
דפיקה בדלת לא הצליחה לקטוע את הרעש התעמולתי של המשפחה שצחקה ודיברה,
אני התנתקתי מכולם והלכתי לפתוח את הדלת. למזלי השמלה טשטשה את הבטן אז לא זכיתי ליחס מיוחד.
"שנה טובה, חג שמח אישה יפה שלי." יניב נכנס לבית עם מתנה עטופה בידיו וכרך את ידיו סביבי ונשק לשפתיי.
"שנה טובה, אהוב שלי!" קראתי בהתרגשות ונכנסנו אל תוך הבית.
"שנה טובה, חג שמח." יניב אמר ונישק את המשפחה שלי והניח את המתנה אצל סבא וסבתא.
למזלי אמא קנתה למשפחה של יניב מתנה למחר.

התיישבנו בשולחן והתחלנו עם הברכות, יניב הניח את ידו השמאלית על ירכי והרגיע אותי.
הרגשתי שהשנה החדשה הזאת תהיה משמעותית עבורי..
"שנה הבאה יצטרף עוד אחר לכאן" קרצה דודה שלי, חייכתי והמשכתי לאכול, זוכה למבטים מכל המשפחה.
"את תהני מההריון הזה.. אחרי זה הסיוט יגיע, הלידה!" אמרה דודה שלי בבהלה
גמעתי את רוקי.
"הלחצת אותה" צחק יניב והעמיס לי אוכל בצלחת אחרי שביקשתי עוד מהפשטידת בשר
שתקתי והמשכנו לאכול, הבטן התמלאה לי..

"תאכלי עוד! את מרעיבה את הנין שלי." אמר סבא בחיוך, סבא אומר שזה בן, בעוד שסבתא אומרת שזאת בת.
"אני לא יכולה עוד לאכול, אולי אחר כך." חייכתי ועברתי להתיישב לידם.
סבא הניח את ידו על ביטני והרגיש את התזוזות, ממש כמו דג ששוחה במים.
סבא הזיל דמעה, ראו עליו. בעוד שסבתא מלמלה כמה תפילות בשקט.
דורית, ואחותה החלו לפנות את הכלים מעל השולחן כשכולם סיימו לאכול, בעוד שאני ישבתי בין הדיבורים של המשפחה.
יניב החל לפנות גם, קמתי גם אני והרמתי את הכוסות של היין. דורית הביטה בי בכעס.
"יניב, אתה מוכן לקחת אותה שתשב?" אמרה דורית ולקחה ממני את הכלים.
"אני לא רוצה לשבת, אני רוצה לעזור!" ביקשתי מדורית והלכתי לכיוון הכיור והכנסתי כלים למדיח. דורית נאנחה ועזרה לי, יניב עזר גם ופינה את הכלים שנותרו על השולחן.
"סיימנו" צחקתי והתיישבנו בסלון, צוחקים ומדברים.
יניב דיבר עם בן דוד שלי וסיפר לו על הצבא, הוא מאוד התעניין.

השעות עברו והתעייפתי, אכלתי טיפה עוגה ונשענתי עם ראשי על החזה של יניב בזמן שהוא ישב ממול לבן דוד שלי ודיבר.
לבסוף נרדמתי. ידעתי זאת כשיניב העיר אותי, זה הרגיש לי כמו לאחר שנייה.
"טלי, רוצה לבוא לישון אצלי?" שאל, חשבתי קצת. בכל מקרה מחר אני אצטרך לישון שם. לפחות היום אני אשן בבית.
"תישן איתי, אצלי." ביקשתי ונעלתי את הנעליים שלי בחזרה.
"אני אצא עם חברים, את רוצה לבוא?" שאל, הנדתי את ראשי לשלילה.
הוא נפרד ממני ומהמשפחה והלך לרכב שלו. גם אנחנו כבר התקפלנו..

הגעתי הביתה והדבר הראשון שעשיתי היה להחליף לפיג'מה , לצחצח שיניים ולהוריד את האיפור ולישון!.

–

קצת אחרי אחת בצהריים, אני כבר לבושה בג'ינס בהיר רחב, בויפרינד, וחולצה לבנה מגוהצת חגיגית.
אירגנתי בתיק בגדים לערב ודברים שאני צריכה. נמאס לי.
"את מוכנה?" נכהס יניב לחדר, הנהנתי בראשי והוא הרים את התיק שלי ויצאנו לבחוץ לרכב שלו, אחרי שנפרדתי מהוריי שוב.
"אני מתביישת, כולם שם?" שאלתי כשנסענו אל הבית של סבתא שלו,
"כן, את מכירה את כולם! הבאת את בגד הים, נכון?" שאל לפני שיצאנו. הנהנתי בראשי.
"אנחנו ישנים אצל סבתא שלך? או אצל ההורים שלך?" ווידאתי,
"אצל סבתא." ענה, ליניב אין סבא..

הגענו לבית וכל המשפחה שלו הייתה שם, כולם ישנו שם.
"מה שלומך, טל?" שאלו בחיבה כולם, עניתי לכולם ששלומי בסדר, מלווה בחיוך.
עלינו למעלה והנחנו את התיק בחדר שבו אנו ישנים, אמא של יניב נכנסה לחדר והבינה שאני מובכת.
"אני לא ידעתי.. שיהיו כל כך הרבה אנשים.." הודתי במבוכה,
"זה בסדר. הם אוהבים אותך, תראי. נכנס לבריכה והכל יהיה בסדר." חייכה
"א-אני מפחדת להיכנס לבריכה.. יש הרבה אנשים, וכולם יסתכלו.. ושגם אני לא אקבל מכה" הודתי במבוכה,
"זה רק אנחנו בבריכה. את, יניב, בעלי ואני" אמרה בחיוך
"ואיפה כולם?" שאלתי,
"חלק עושים על האש, וחלק ישנים. הם יכנסו לבריכה לקראת הערב." חייכה
"ומה עם רותם?" שאלתי, שתיכנס גם.
"אם תרצי, אפשר." היא חייכה, הנהנתי בראשי.

התלבשתי בבגד ים משולשים, ביקיני. כי בגד ים שלם לא טוב לי כבר.
לקחתי חולצה של יניב ולבשתי מעלי עד שנגיע לבריכה.
יצאנו לבחוץ והחום היכה בנו, שמחתי להיכנס.
אבא של יניב כבר שחה בבריכה ביחד עם רותם בעוד שאמא של יניב ניסתה להתאקלם למים החמימים.
אני פשטתי את החולצה ונכנסתי בזהירות לבריכה, יניב לעומתי קפץ למים.
שחיתי עד אליו ונשענתי על גבו, כורכת את רגליי סביב מותניו וביטי נצמדת מעט לגבו כשהוא שוחה באיטיות.
אספתי את שיערי לפני שנכנסתי לבריכה לקוקו גבוה, יודעת שהשיער שלי יפה מידי היום עם המחליק בשביל להרוס אותו.
אמר של יניב נשארה ברדודים אז השפרצנו עליה מים, היא השפריצה עלינו בחזרה.
כשהתעייפתי שחיתי לדופן הבריכה ונחתי.
שתיתי מהבקבוק מים שהונח לידי ונהניתי מלראות את יניב כל כך איתי, שלי.
"התעייפת?" שחה אלי אבא של יניב עם רותם. הנהנתי בראשי וחייכתי חיוך קטן,

העברנו את הזמן בבריכה והלכנו להתקלח, כשהיינו נקיים ירדנו למטה לאכול. יניב הניח את ידו על גבי התחתון ועזר לי להקל על הכאב גב.
מזגתי לעצמי לשתות ותחבתי את הטלפון בכיס שלי בג'ינס הרחב שבאתי איתו ויצאתי לבחוץ , מתיישבת ליד יניב ששם לנו לאכול.
"ידיים" קראה רותם והושיטה לי את שתיי ידיה כשבאתי להתיישב, הבטתי עליה בחוסר אונים.
"אני לא יכולה להרים אותך." אמרתי בהצטערות, רואה את המבטים של כולם עלי.
"למעלה!" ביקשה שוב, לא ידעתי מה לעשות,
"ידיים!" קראה שוב חזק יותר, הבטתי על יניב ואז על רותם.

"רותם, היא לא יכולה להרים אותך." אמר יניב והרים על ידיו את רותם והושיב אותה עליו בזמן שידבנו לאכול בשולחן אוכל עם משפחתו המורחבת.
"תראי מה יש לה בבטן" אמר יניב והרים את חולצתי, מהבהלה משכתי את חולצתי מיד והתרחקתי הצידה.
כשהבנתי שזה הוא , הרמתי את חולצתי עד לקו החזייה שתחסוף את הבטן ההריונית
"יש לה תינוק!" אמרה כשנזכרה שכבר סיפרנו לה,
"תרגישי אותה, תביאי את היד." אמר יניב בהתרגשות והניח את ידה בעדינות על ביטני שתרגיש את העובר זז. היא פערה את פיה וירדה מהר מרגליו ורצה לספר להוריה.
סידרתי את חולצתי והמשכתי לאכול בנוחות.

כשסיימתי לאכול עליתי לחדר לדבר עם חברות, צילמתי להורים שלי שהייתי בבריכה, הם שמחו.
וכמובן שגם צחקו עלי.
באמצע השיחה שמעתי מישהי מדברת והשם שלי נכח שם.
סיימתי לדבר בטלפון והקשבתי.
"היא בהריון, טוב שנזכרת. הכניס אותה להריון. דביל" שמעתי קול מוכר
"מסכנה.." מלמלה מישהי אחרת
"זונה קטנה, איך מכל הנשים הוא נפל עליה?!" אמר הקול המוכר
זה ממש לא עלי.
"הם ביחד כבר שנתיים וחצי, נכון?" שאלה הבחורה
"כן. כנראה הוא רצה להיפרד ממנה.." אמר הקול המוכר! זאת בת דודה שלו ליאור! מהרגע הראשון היא לא סבלה אותי.

יצאתי מהחדר, מעוררת רעש. מיד שתיהן השתנקו והביטו אחת בשניה, חייכתי אליהן. מראה שלא שמעתי כלום.
"מה שלומכן?" שאלתי בחיוך,
"בסדר.." מלמלו, ירדתי למטה ומשכתי את יניב לבחוץ. אני כל כך עצבנית!

"אני רוצה ללכת" ביקשתי בשקט, הוא שתק.
"למה? למה אי אפשר פעם אחת להיות רגועים." נאנח
"כי ככה!" התעצבנתי
"אני לא נשארת, תשכח מזה. אני הלכתי!" קראתי בעצבים כשהוא שתק,
הלכתי לצד והתקשרתי לאמא שהייתה בממתינה.
כשהיא לא ענתה התיישבתי על כיסא בחוץ ופשוט בכיתי.

"מאמי, מה קרה?" אמא של יניב יצאה לבחוץ. שתקתי.
"רבתם?" שאלה, הנדתי את ראשי לשלילה.
"את גם חושבת שאני זונה? שעשיתי בכוונה את ההריון?" התייפחתי,
"מה פתאום! מאיפה זה בא?!" שאלה בחרדה
"תני לי לנחש.. מי דיבר עלייך?" נאנחה
"ליאור, היא שונאת אותי." בכיתי, "אני רוצה לחזור הביתה."
"תעלי לנוח, אל תתיחסי אליה. היא הייתה רוצה להתחלף איתך." ניחמה
הנדתי את ראשי לשלילה ועליתי ביחד איתה לקומה למעלה, הנחתי את ראשי על הכרית והבטתי על אימו. היא סיפרה לי סיפור, את האמת זה עניין אותי.

"כשהתחתנתי עם בעלי, האחים שלו לא אהבו אותי. במיוחד אחותו.." חייכה
"ומה ע-שית?" משכתי באפי הנוזל
"כלום, זה עבר. היא למדה לחיות עם זה." חייכה, ניסיתי להבין
"אבל ליאור, זאת ליאור!" נאנחתי בקול
"נכון. את צודקת, ליאור מאוד אוהבת את יניב.. היה קשה לה לראות שהוא אוהב מישהי אחרת." חייכה חיוך שבור

"אני ארד לעזור לכולם, את תנוחי כאן." אמרה אמא שלו בדאגה, הנהנתי בראשי וצפיתי בה כיצד היא יוצאת מהחדר וסוגרת אחריה את הדלת.

הדלת נפתחה לאחר כמה דק' ויניב עמד בפתח, שתקתי. הבטתי על אצבעותי עם הלק הכחול.
"את בסדר?" אמר באנחה שקטה, הנהנתי בראשי ונשכבתי בנוחות על המיטה.
"את רוצה שאני אשאר?" שאל, שתקתי. איזו מין שאלה טיפשית..
"טוב, אני מניח.." מלמל והתיישב על המיטה לצידי,
"אני אלך לעזור למטה ואני אבוא, טוב?" שאל. הנהנתי בראשי.

עיניי נפקחו כששמעתי ריבים וצעקות, הרגשתי לא בנוח…
רק עכשיו הבחנתי שבאמת נרדמתי.
יצאתי מן החדר אל כיוון הסלון, רואה את המריבה שמתחוללת שם.
"מי את שתעזי להתערב?" יניב צעק על ליאור שישבה בספה ביחד עם בת דודתה שנראתה בגילה. הן בערך בגילי, באותו שכבת גיל.
"ליאור, מכיר מאמי?" אמרה בהתנשאות וגלגלה את עיניה. יניב עמד מולם ועיניו רשפו כעס
"את בחיים לא תעזי לקרוא ככה לטל, שמעת?" אמר בכוח
"מי שישמע, בתולה קדושה!" אמרה בכעס.

התקדמתי אל הסלון והבחנתי בתמונה יותר טוב, כולם יושבים מסביב, חלק עומדים, חלק יושבים. אך כולם מקשיבים.
נדחפתי למעגל והוצאתי משם את יניב, הולכת איתו אל החדר שלנו.

"אני עצבני, תתרחקי ממני!" אמר בזעם.
"לעזאזל. למה הייתי צריכה לבוא? אני כזאת רגשנית והיסטרית.." אמרתי דקה לפני שפרצתי בבכי
יניב שתק וכרך בחוזקה את ידיו סביבי, "אני רק רוצה שתהיה מאושר.." ביקשתי ממנו
"אני לא מאושר, אם את לא מאושרת." ענה
"אני לעולם לא אהיה מאושרת.." נאנחתי בשקט
"את תמיד תהיי מאושרת, נועדת לזה." הבטיח, חיבקתי אותו בחזרה ושקעתי בשנינו.
"איך נועדתי לזה? אתה לא נועדת לי, אתה לא שלי מיושר.." נאנחתי שוב
"אני שלך מבחירה, אם לא הייתי רוצה אותך- ממזמן לא היינו פה." הבטיח
"אתה רוצה אותי?" שאלתי בעצב, הוא הנהן בראשו ונשק פעם אחרונה לשפתיי.

יצאנו מהחדר, רואים שהרוחות נרגעו.. התיישבנו בסלון, מחכים שהזמן יעבור.
המשפחה שלו שומרת חגים ושבתות, אז אסור לחלל את החג עם טלוויזיה.
"איך אתם?" שאלה אמא של יניב, הנהנתי בראשי שהכל בסדר והשענתי את ראשי על כתפו של יניב, מניחה את רגליי על רגליו ומתכסה בשמיכת צמר חומה שנחה לה על הספה.
"אני אוהבת אותך, באמת. אתה חשוב לי.." אמרתי לו בשקט.
"גם אני" ענה לאוזני ונשק לצווארי.

המשפחה של יניב נרגעה והתיישבה לידינו, היה רגוע..
"זה בן או בת?" שאל דוד שלו, יניב הניח את כף ידו על מרכב ביטני ושפשף אותה במעגליות.
"לא בדקנו, מה שיבוא – יבוא." חייך יניב
"הכי טוב.." מלמל דודו והבעט עלינו בחיוך שבור.
הבטתי על יניב והשפלתי את ראשי מיד לאחר מכן, אולי כדאי שאני אתקפל מכאן הביתה..
"אני אוהב אותך." לחש לאוזני וחייך אלי, צווארי נמתח אחורנית בשביל לראות את הבעת שמחתו הקורנת.
"אני אוהבת אותך." ביטאתי ללא קול, רק מזיזה את שפתיי.

"אולי תלכו לנוח?" הציעה סבתא של יניב, הנדתי את ראשי לשלילה.
"באמת תלכו.." אמרה ליאור בשקט, אך שמענו אותה..
משום מקום רותם הקטנה הופיעה והתיישבה בספה ליד יניב והשעינה את ראשה על רגליו,
ליטפתי את שיערה שהתפרס על רגליו של יניב וחייכתי חיוך קטן, אולי נהיה ככה בעוד כמה שנים, עם עוד תינוק בדרך?
"יש לי סוד!" אמרה בחיוך קטן והביטה עלי, הבטתי עליה בחיוך וסימנתי לה להתקרב בזהירות, היא הקריבה את שפתיה אל אוזן אחת שלי ואל האוזן של שון, ביחד.
"יש לי תינוק בבטן גם!" התרגשה, לא יכולתי מהחיוך הרחב להתפשט על פניי
"איפה הוא?" שאלתי בחיוך וליטפתי את ביטנה, היא ניפחה אותה ויצרה דמוי שבוע 26
"זאת בת!" אמרה בהתרגשות ונשענה עלי, רק שהיד שלה פגעה טיפה בבטן שלי, והיא מספיק כואבת.
"היא בועטת?" שאלתי, היא הנהנה בראשה והניחה את ידי על הבטן שלה ואמרה "היא בועטת!"
המשפחה שלהם הסתכלה עלינו במבט לא מבין, חלק צוחקים, חלק מגלגלים עיניים.

הקשבתי ליניב מדבר עם המשפחה שלו וניסיתי להקשיב, זה לא קרה כי במהלך השיחה הייתי צריכה לעשות סידורים קטנים.
לבסוף התייאשתי וקמתי לערוך השולחן, גם ככה יניב צריך להתארגן לארוחת ערב.
כשסיימתי לערוך הבחנתי שהגברים יצאו לבית הכנסת בעוד שיניב עדיין מתארגן,
"מאמי, תקפלי לי את החולצה." ביקש יניב והושיט לי את ידיו, קיפלתי את חולצתו ווידאתי שהוא מסודר,
"מאמי.." גיכחה ליאור בקול
גלגלתי את עיניי ויצאתי לחצר לשבת עם אמא של יניב, דודה שלו וליאור כמובן.
"חג שמח" אמרתי ליניב רגע לפני שיצא והנחית נשיקה על ביטני ועל שפתיי.

התיישבתי בכיסא הנוח והקשבתי לדיבורים שלהם, יש פה ריח של מלפפון חמוץ!
"איך הנכד שלי?" חייכה אמא של יניב וקירבה אותי לשבת לידה.
"ממ, בסדר. היא משתוללת.." צחקתי , לא עברה שניה וידיה כבר היו על ביטני. מחפשות תזוזות.
ליאור גלגלה את עיניה בעוד שסבתא של יניב הביטה בחיוך רחב, דודתו של יניב נכנסה לבית וחזרה עם מלפפון חמוץ!
"איך ידעת?!" שאלתי ללא הבנה, מאיפה היא ידעה!
לקחתי חתיכה מהמלפפון, משקיטה את ההורמונים ומעירה את העובר בבטן שזז לו כמו דג במים.
"ראיתי שהרחת, טעים?" חייכה, הנהנתי בראשי.

"כפרה, איזה דבר זה!" דמעות נזלו על פניה של אמא של יניב,
"הנה, כאן" צחקתי והזזתי את ידיה לצד אחר,
אמא של יניב התמוגגה מהמחזה בעוד שסבתא שלו שלחה את ידה ונגעה קלות, מפחדת לגעת.
פחדתי מעין הרע. לא רציתי שהם יבהו לי בבטן.
"מי שישמע.." גלגלה את עינייה ליאור ונכנסה לבית, נמאס לי ממנה. ילדה חוצפנית בלי ראש על הכתפיים!
משפחתו של יניב דיברה על נושאים שונים, חלק עוררו בי מבוכה, חלק חיוך רחב, וחלק חיוך עגום.

"יניבי!", קראתי בהתרגשות, הוא נשק למצחי וליטף את ביטני בעדינות, מכוון אותי לשבת בשולחן.
הארוחה עברה בשלווה , עזרתי לפנות ולבסוף יצאנו לטייל ברחובות מעט.
הסתובבנו בשקט ביחד עם בן דוד של יניב, ליאור ועוד בת דודה.

המשכנו לטייל וכשהגענו לבית שמתי לב שליאור נעלמה לה בסלון,
יניב עלה לחדר וארגן את המיטה בעוד שאני מילאתי מים במטבח.
שמעתי משהו שלא הייתי צריכה לשמוע…

"אתה חתיכת שקרן, מסריח. אני שונאת אותך!" קולה של ליאור נשמע בלחש
"הכל בגללך, איש בלי רגשות! אני הרגשתי אותו!" בכתה לטלפון
הצצתי מהמטבח עליה בשקט וראיתי שהיא מכונסת לתוך תנוחת כדור על הספה.
"מגיע לך למות! כמו שהכרחת אותי להרוג את התינוק!" צעקה, הבקבוק נשמט מידי ועורר את תשומת ליבה של ליאור.
לעזאזל.
נהייתי חיוורת, הדם אזל מגופי..
"אני שונאת אותך!" אמרה בבכי לגבר שנמצא בקו השני של הטלפון וניתקה את השיחה, עליתי מהר לחדר ונעלתי אחרי את הדלת. יניב הרים את גבתו בשעשוע.
הוא התקרב אלי והרים את חולצתי בעוד שגבי נדחק לדלת.
ההורמונים השתוללו בגופי. כל כך רציתי אותו! אבל.. אבל ליאור! איזה תינוק היא הרגה?!

מהר מאוד מצאתי את עצמי לבושה רק בהלבשה תחתונה, כולל יניב.
רגע לפני שהחושים משתלטים על גופי ההריוני.
התחלתי לבכות בהיסטריה.
"היא הרגה תינוק! אני שמעתי אותה!" אמרתי ליניב בבהלה וכרכתי את ידי סביבו בבהלה,
"מה?" שאל ללא הבנה
"ליאור! היא דיברה בטלפון, היא אמרה שהיא הרגה תינוק!" אמרתי בבכי חזק יותר
"מאמי, את מדמיינ-" יניב בא להגיד אך קטעתי אותו
"אני לא!" התעצנתי ולבשתי עלי את חולצתו המכופתרת וזרקתי עליו את כל החפצים שהיו קרובים אלי. מהכובע שנח על הריצפה, עד למכנסי הג'ינס של יניב שנחו לידי.
"תפסיקי, מה נסגר איתך?!" שאל ללא הבנה יניב, אני בטוחה שכל הבית שמע אותנו.
"היא תהרוג את התינוק שלנו! היא משוגעת!" אמרתי בחוסר כוחות והתיישבתי במיטה על הברכיים, מתעגלת לצורת כדור בזהירות, בתנוחת כלב.
"תתיישבי טוב קודם כל, את מזיקה לך ולתינוק.." נאנח יניב ושפשף את גבי בעדינות,
"זה נוח לי.." קראתי בתסכול כשמצאתי את התנוחה של הכלב כנוחה, עמידת 6.
"היא לא תהרוג לך שום תינוק. אני כאן להגן עליכם, אני בטוח שיש הסבר לזה.." הסביר בשקט ונשק ללחי שלי כשראשי היה קבור בין שתי ידיי הנאחזות במיטה.

נשמתי עמוק ושחררתי, ושוב.
התיישבתי בחזרה על ברכיי וכפתרתי 3 כתפורים הנמצאים באזור החזה, והבטן גלויה לעיני המתבונן.
למרות גופו הרחב של יניב בעקבות השירים, החולצה הייתה מעט צמודה עלי.
"אני אלך לראות מה קרה למטה, טוב מאמי? תנוחי בינתיים.." ביקש יניב, הנהנתי בראשי ושכבתי על הצד. מנסה להירדם.
ליאור שונאת אותי כי היא שונאת תינוקות! היא הורגת את כל מי שנכנסת להריון!
התחלתי לפחד בהיסטריה וכשראיתי שיניב לא חוזר אחרי 10 דק' יצאתי מהחדר. לא שומעת ברקע את יניב ואת ליאור, נכנסתי להיסטריה שוב.
היא רוצחת אותו! היא הרי שונאת את יניב כי הוא זה שגרם לכך שאהיה בהריון!

התהלכתי במסדרון וחיכיתי לסימן שיגיע מיניב.
"טלי, למה את ערה? תלכי לישון.." אמרה סבתא של יניב בקול עייף.
נבהלתי מאוד.
"אני לא נרדמת.." נאנחתי בקול וניסיתי לסגור את החולצה שלא תחשוף דבר מבטני.
"בואי, תישני כאן איתי. איפה יניב?" שאלה בשקט כשטיפסנו מעל 2 מזרונים שעל אחד מהן ישנה בת דודה של יניב, ועל השני ליאור אמורה לישון.

נשכבתי ולבסוף נרדמתי.
חלומות מפחידים עברו בראשי, פחדתי נורא. זה כל כך הרגיש לי מציאותי.

פקחתי את עיני, מגלה שיניב ישן בנוחות לידי. הבטתי סביב וראיתי את ליאור, ובת דודה שלו השניה. והכי חשוב, לא היה זכר שסבתא שלו ישנה פה.. סבתא שלו.
"בוגי… בוא נחזור לחדר.." הערתי את יניב, הוא גנח בשקט והביט בי בעיניים חצי עצומות,
"עכשיו?" נאנח בקול והביט על שעונו שהראה שהשעה 5 לפנות בוקר. הנהנתי בראשי.
הוא הרים את השמיכה ועזר לי לקום אל עבר חדרנו,
"ליאור הרגה תינוק.." לחשתי לו, הוא הניד את ראשו לשלילה.
"תישני מאמי.." ביקש בעצב.
"לא! תגיד לי!" התעצבנתי
"תפסיקי. זה לא טוב לך." ביקש
"תגיד-לי!" התעצבנתי
"היא הייתה בהריון, טוב לך?!" צעק בכעס.
היא.. היא הרגה את התינוק שלה? שבתוכה?