באמצע החיים (חלק ארבעה-עשר.)

נקודת מבט טל-

"טל, את רוצה לקנות ליניב את זה?" שאלה אמא כשהתלבטתי אם החולצה תהיה במידה שלו.
"אני לא יודעת אם המידה תהיה טובה.." מלמלתי בעייפות,
"למה שלא תהיה טובה? זאת המידה שלו." אמרה אמא בהרמת גבה,
"כי הבטן שלי גודלת, החולצה הזאת לא תהיה טובה עלי אם אני ארצה ללבוש אותה." סיפרתי בחיוך קטן,
"ילדה שלי, נקנה ליניב את זה. לך, נחפש חולצה אחרת." צחקה בעייפות.

החזקתי את השקית והסתרתי איתה את ביטני בשביל שאף אחד לא יוכל לראות שאני בהריון.
ביטני בת ה-כמעט- 29 שבועות קרקרה ללא הפסקה,
אולי זה כי ניחוחות המאפים הגיעו אל אפי, או סתם רעב.
הלכתי לקנות מאפים בעוד שאמא הריחה בשמים, נגעלתי מלהריח בשמים.

התקשרתי אל יניב כשהיינו בדרך חזרה לבית, הוא מיד ענה.
"יפה שלי, מה שלומך?" קולו הנעים נשמע,
-"בסדרמתגעגעת." מלמלתי במחובר
"גם אני, את תראי אותי שבת הבאה." אמר בעידוד
-"כן, זה לא אותו הדבר. כשאני חרמנית אני צריכה אותך איתי!" אמרתי בכעס
אמא השתעלה במבוכה וכשנקבתי בה מבט עצבני היא פרצה בצחוק.

"והו. איזה חרמנית הייתי בהריון שלך." קרצה
"די, מי את בכלל?" אמרתי בגועל
"אני אקח אותך מחר לבקר את יניב, הוא צריך לחנך אותך." אמרה אמא באנחה ארוכה ועייפה.

-"בייבי.." פרצתי בבכי כששמעתי אותו צוחק.
"יפה שלי, מחר את באה לבקר?"
-"לא יודעת.." מלמלתי
"אמא שלי מחר באה לבסיס, להביא אוכל. היא אמרה לך?" שאל
-"היא עכשיו בממתינה, אולי עכשיו.." אמרתי ומיד ניתקתיאת הנייד.

"בובה, מחר נלך אל יניב לבסיס, את תישני אצלנו?" שאלה אמא של יניב,
-"לא יודעת, אני רוצה לישון בבית.." נאנחתי בשקט,
"אני אקח אותך בבוקר?" שאלה,
-"כן, אבל חוזרים הביתה? או מטיילים." שאלתי בשקט
"ניקח אותך לבקר את סבתא של יניב, היא רוצה לראות אותך." נימה אוהבת נשמעה בקולה.
-"טוב.. אז-תגידי לי." פיהקתי בשקט
"טוב, בובה."

"את הבאת את הדברים שלך? אנחנו נאסוף אותך מאצל סבתא מאוחר בערב.." אמרה אמא, הנהנתי בראשי.
"את תעשי קידוש עם סבתא , דודה שרונה ובעלה, כמובן עידן גם תהיה עם חבר שלה." הכינה אותי מראש,
"איפה דורית?" שאלתי באכזבה,
"נסעו למשפחה של תום." חייכה חיוך שבור.

דפקתי בדלת של הבית של סבתא מתוך נימוס וגם בשביל שלא תיבהל.
"נכדה אהובה שלי, הגעת לבד?" שאלה בבהלה, הנדתי את ראשי לשלילה. זזה הצידה ונותנת לסבתא טווח ראייה על אמא שעלתה מיד אחרי.
"אני רעבה." אמרתי בתסכול והתיישבתי על השיש של סבתא ליד הגז, פותחת סירים בלי להתבייש.
"מותק, אני אכין לך צלחת?" שאלה, הנהנתי בראשי והחזרתי את הכף אל תוך הסיר.

אכלתי כשאני עדיין על השיש, מצאתי לי זמן כי בדיוק עידן ומשפחתה נכנסה.
הנחתי את הצלחת על מרכז ביטני בעוד שנשענתי על הקיר וככה אכלתי בלי להתלכלך.
התעלמתי מקיומם, דודה שרונה חייכה חיוך קטן והלכה לשים את החפצים בחדר שבו הם ישנים.
לעומתה, עידן התעלמה מקיומי והמשיכה אל החדר של סבתא.
ציחקקתי בזלזול והתקשרתי מיד אל יניב.

"מאמי, אני באמצע הרצאה. משהו דחוף?" לחש
-"לא, בייבי. מצטערת.." מלמלתי בשקט
"זה בסדר, יפה שלי." ענה ואז ניתק.

כשסיימתי לאכול הלכתי לחדר שלי בבית של סבתא, כלומר- החדר של אבא לשעבר.
לקחתי בגדים והלכתי למקלחת, נתקלת בגופה של עידן ומתחילה לבכות בהיסטריה כשהישבן שלי פגש בריצפה. סבתא מיד מיהרה ללכת אל המקום שממנו הגיע הרעש, רואה אותי על הריצפה בוכה ועידן הולכת משם במהירות לחדר שלה.

"נכדה שלי, מה קרה?" שאלה בבהלה, יושבת מאחורי בפיסוק ומשעינה את גבי על החזה שלה על מנת להרגיע אותי.
ידיה ליטפו את ביטני ומנסות להרגיע אותי, ללא הצלחה.
"צירים?" שאלה בבהלה, המשכתי לבכות.
"נפלתי על הריצפה, נתקעתי בעידן וזה כואב.." מלמלתי בבכי
"נתקלת בעידן?" שאלה ללא הבנה,
"היא- היא פתאום הופיעה ואז היא נתקעה לי בבטן ונפלתי על התחת." בכיתי בהיסטריה.
"עידן!" צעקה סבתא בעצבים,
"אני רוצה הביתה, תיקחי אותי הביתה!" אמרתי בכעס והתנתקתי מאחיזתה וניגבתי את דמעותי שזרמו ללא הפסקה,

"בואי, את נסערת. נלך לחדר לנוח" אמרה סבתא בדאגה והלכנו אל החדר של אבא לשעבר.

הורדתי את מכנס הג'ינס הרחב מעל גופי ומיהרתי לשים מכנס טרנינג מחמם.
"יש לך אדום.." אמרה באכזבה ונשכבה במיטה לידי לאחר שהורדתי את חולצתי ואת החזיה ולבשתי עלי חולצת טריקו פשוטה ומשוחררת.

הדלקתי את הטלוויזיה ונמנעתי מדיבורים, לאט לאט נרדמת בזרועותיה של סבתא.

"תעירו את המזרון הזאת שתכין סלט!" שמעתי את עידן כועסת,
"אמא שלך מזרון!" צעקתי מהחדר,
"מה?" שמעתי את שרונה, אמא של עידן שואלת
"תבואי כבר!" אמרה בכעס,
"לא מכינה! תמותי, תתפוצצי!" אמרתי בעצבים.

התקשרתי אל יניב וכמובן יבבתי בבכי כשהוא לא ענה,
נשכבת לישון שוב פעם.

"בובה, תתעוררי. אמא של יניב באה לקחת אותך." שמעתי את שרונה מעירה אותי,
גנחתי בכעס והמשכתי לישון.
"אני אעיר אותה, זה בסדר." שמעתי את קולה החינני של אמא של יניב.

"מתוקה." הרגשתי את ידיה מלטפות את שיערי,
חייכתי כשהיא הפסיקה לשחק בשיערי ונהמתי בעצבנות שתמשיך.
"מאמי, אבא ואמא שלך יחזרו מחר. נכנסו בהם ברכב, הם נשארו לישון אצל חברים שלהם. לא ענית להם, הם ביקשו שאבוא לקחת אותך." אמרה בחיוך קטן,
"נפלתי על התחת, כואב לי עדיין.." מלמלתי בעצב
"איך נפלת?" ציחקקה ועזרה לי לאסוף את החפצים שלי.
"עידן המפגרת נתקעה בי בבטן ונפלתי אחורה." מלמלתי בעצבים ויצאנו מהחדר על מנת ללכת הביתה.

"טלי, אולי תשבי לאכול?" אמרה סבתא כשנפרדתי ממנה, הם סיימו לאכול כמעט.
"לא הערתי אותך כי היית מותשת." אמרה סבתא, הנהנתי בראשי ונפרדתי ממנה, הולכת לרכב ביחד עם אמא של יניב.
התחלנו בנסיעה והראתי לה מה קניתי ליניב, היא נגנבה מהיופי של החולצה .
"חיכינו לך לעשות קידוש, את צריכה לאכול.." אמרה
"אני לא רעבה, אכלתי לפני שעידן באה. אני עייפה, החזה שלי כבד ואני מותשת." פירטתי,
"את חייבת לאכול. לפחות משהו קטן, תאכלי רק מרק."
"טוב." מלמלתי

הקידוש עבר מעולה, גם הארוחה. ברחתי לישון ונקטעתי כשצלצול טלפון הפריע למנוחתי.

-"ממ.." עניתי בלי לראות מי זה,
"יפה שלי, את אצלי בחדר?" שמעתי את יניב
-"ממ.." מלמלתי שוב כהסכמה
"תבדקי אם בארון יש לי במגירה של הגרביים את המטען של הפלאפון."
-"בובי.." מלמלתי בעייפות
"בייבי, לא המטען הרגיל. המטען השני" ביקש
-"כן, זה פה.." מלמלתי שוב ופיהקתי
"תודה, מלכה שלי. התקשרתי אלייך ולא ענית מקודם."
-ישנתי. היום עידן המפגרת נתקעה בי בבטן ונפלתי על התחת" אמרתי בבכי
"מאמי שלי, כואב לך?" אמר בעצב
-"אני עכשיו יותר טוב.. היא קראה לי מזרון גם" ניגבתי דמעה
"אל תתייחסי אליה, היא בסך הכל מקנאת בך."
-"היא סתומה." קבעתי,
"בייבי, את הולכת לישון?" שאל
-"הא- כן."
"לילה טוב, תשמרי על פיסטוק." ציחקק
-"לילה טוב, ממני ומפיסטוק." ציחקקתי

כשהשיחה התנתקה שלחתי תמונה שלי המיטה כשרואים את הבטן הגדולה.

הוא הגיב והעלה בלי רשותי שלח בווצאפ של החברים את התמונה.
נראתי ילדה טובה, מחייכת, כמובן עם בטן הריונית.

התעוררתי בבוקר מקולו של אבא של יניב ו-ורותם?
"בוקר טוב!" אמרה בקולה הילדותי ,
"בוקר טוב.." מלמלתי בעייפות כשאבא של יניב ורותם שרו שירי בוקר טוב.
"יס סקסוקה!" צווחה בהתרגשות, פקחתי את עיניי והושטתי אליה את ידיי לקחת אותה אלי.
היא נחתה על המיטה בזהירות ונשכבה לידי, מחבקת אותי חזק.
"יש שקשוקה?" שאלתי בצרידות וחייכתי, היא הנהנה בראשה ושתינו קמנו להתארגן.
אבא של יניב יצא מהחדר בעוד שאני נכנסתי אל תוך המקלחת והושבתי את רותם בזהירות על השיש, נזהרת לא להכביד על הבטן שלי.

צחצחתי את שיניי ושטפתי את פניי, משתעלת בכבדות כשכאב לי הגרון.

"רותם, תלכי לאכול ואני כבר אבוא.." מלמלתי בזמן הבאתי את הבגדים שלי אל המקלחת. אני חייבת מקלחת.
"טובי." ציחקקה וירדה מן השיש בזהירות עם הסריג הורוד שלה המחמם והג'ינס הבהיר הרחב.
ממש סטייל בילדה קטנה, יש דבר כזה?

יצאתי מהמקלחת עם מכנס ג'ינס קצת רחב במותניים וסוודר שחור צמוד שמבליט את ביטני למרות צבעו השחור..

הלכתי אל המטבח, רואה שאת השולחן פקדו השכנים של יניב מהקומה.

אמא של יניב ישבה במקומה הקבוע ליד אבא של יניב. הכיסא הקבוע, איפה שיניב אמור לשבת לידי נשאר ריק.
"הו- טל. הבטן שלך נראת נהדר! כמה טוב לראות אותך." חיבקה אותי השכנה שלו, היא בגיל של אמא של יניב. יש להם בן בגיל שלי, אם אני לא מתבלבלת.
חייכתי בשקט והתיישבתי במקומי, רותם זימרה שיר באנגלית ובאה לשבת על הרגליים שלי.
"רותם, תשבי במקום שלך, טל רעבה" אמרה אמא של יניב ובאה להרים את רותם על זרועותיה. ביטלתי את דבריה בידיי וחיבקתי את רותם בזרועותיי.
הייתי עייפה, שפשפתי את עיני וקברתי את שפתיי בצווארה של רותם.
"את מידגדגת!" ציחקקה רותם. הבן של השכנים נתן לי מבטים מבהילים.
"רותם, תביאי לי את הפלאפון מהחדר." ביקשתי בשקט ממנה.
"טוקי." אמרה מילה מוזרה וחזרה לאחר כמה דקות עם הטלפון.

התקשרתי ליניב כשכולם דיברו בשולחן וחיכיתי שיענה לי, הוא לא ענה.

אבא של יניב התחיל בקידוש ואז אכלנו,
רותם באיזה שהוא שלב כבר הפסיקה לאכול ובאנ לשבת לידי ולגעת לי בבטן.
"הוא יהיה חבר שלי?" שאלה והצביעה על ביטני הגדולה.
ציחקקתי והנהנתי בראשי .

כשסיימנו הכל, נכנסנו לרכב וההורים של יניב העמיסו הכל לאוטו, אוכל לשבועיים.

הנסיעה עברה עם שירים מצד רותם, אני נרדמתי.
העירו אותי קלות כשהגענו, יצאתי מהרכב כשאני מחזיקה בידה של רותם ושתינו הולכות ביחד לכיוון הספסלים עם השולחן שם נפגוש את יניב.
"טל!" שמעתי מישהו קורא לי, הסתובבתי וזה היה יניב.
קמתי בזהירות מהספסל והלכתי אל כיוונו, מחבקת חזק.
התפרקתי על חולצת המדים שלו, דמעות זולגות טור, אחר טור.
"אני לא יודעת מה יש לי.." מלמלתי בצרידות
"הורמונים.." חייך ונשק לשפתיי, הבטתי הצידה על חן וחיבקתי אותה, זה הייתרון שהם ביחד.
"תראי את הבטן." קרצה, ציחקקתי בשקט והלכתי להתיישב ליד יניב והרמתי את חולצתי למרות הקור.
חן הניחה את כף ידה הקרירה על ביטני וחיכתה לתזוזה,
"הוא רגוע מאתמול." ציחקקתי,
"בואי.." קרא יניב, גורם לי לשבת על ברכיו בשביל שידיו יונחו על ביטני החשופה.
הוא תופף עם כריות אצבעותיו בעדינות וחיכה לתגובה של התינוק, בהצלחה.
"אני רוצה גם!" אמרה חן ותופפה עם כריות אצבעותיה על ביטני וקיבלה דחיפה חזקה מצד העובר המתרגש שמישהו מתייחס אליו..

"חן, תראו מה הבאנו. גם שלא יתקרר!" אמרה אמא של יניב וחיכתה שנשים לב לאוכל שלה.
"שקשוקה, היא חמה! תאכלו עכשיו." מזגה להם לצלחות.
"קוסקוס, אורז וקציצות שיהיה לכם לצהריים. סלטים כמובן! חן הבאתי את הסלט הירוק שאת אוהבת." צחקה אמא של יניב.
זה מתחלק ככה תמיד, פעם אחת ההורים של יניב באים כשהם סוגרים, פעם אחת ההורים של חן.
"תודה!" חיבקה אותה חזק וחזרה לאכול.

קמתי מרגליו של יניב התיישבתי ליד, רתם מיד התיישבה על רגליי וחיבקה אותי חזק.

"ניבי, אני רוצה לראות טנק!" אמרה רותם בקול הילדותי שלה,
"רוצה לראות טנק?" שאל בחיוך ולקח עוד חתיכה של חלה מתוקה.
היא הנהנה בראשה.
"אלפסי! בוא רגע" צעק יניב אל עבר קבוצת חיילים שעמדה בצד.
"כן אחי?" שאל בחיוך והביט בי,
"תיקח את שתיהן לראות את הטנקים." ביקש בהתחננות,
"אתה מנסה להיפטר ממני?" שאלתי בהלם
"לא, יפה שלי. רק רציתי שתטיילי קצת." ענה בשקט ונשק לשפתיי.

קמתי מהאזור ישיבה והלכתי ביחד עם אלפסי הזה ורותם.
רותם החזיקה בידי וצעדנו ביחד עם אלפסי אל אזור בתוך הבסיס,
"יניב סיפר לנו עלייך הרבה." חייך,
חייכתי בחזרה, עיניו החומות הבריקו אלי.
"מה הוא סיפר?" שאלתי בחיוך שבור,
"שהוא אוהב אותך, את כל החיים שלו." ענה בשקט וגמע את רוקו.
חייכתי בשקט והמשכנו ללכת.

"הנה, הטנק הזה הוא טנק אמיתי. הוא נמצא כאן לתצוגה ולהדרכה של חיילים." אמר אלפסי ורותם הנהנה בהבנה.
"ויש בפנים חיילים?" שאלה רותם בתמימות.
"לא, אין בפנים אף אחד. רוצה להיכנס?" שאל
"כן! טלי בואי!" קראה בהתלהבות כשהייתה בין ידיו של אלפסי שטיפס איתה למעלה.
"טל לא תוכל לעלות לבפנים.." אמר בחיוך שבור,
עליתי על הסולם קצת והבטתי עליהם בפנים.
"רותם, הבטן שלי גדולה בשביל שאכנס אל תוך הטנק. אבל אני כאן רואה אותך." חייכתי
"תראי!" צעקה בהתרגשות כשנגעה במכשירים שבפנים,
"ואו רותם. אולי יום אחד תהי שריונרית?" ציחקקתי, אך היה בי מעט עצב.

כשחזרנו מהסיור ביחד עם אלפסי, רותם רצה אל זרועותיו של יניב שהתקדם אלינו באיטיות עם חן.
רותם הונחה על מותנו של יניב בבטיחות ויניב הגביר את הקצב אלינו.
הגענו ביחד אל אותה הנקודה, אל אותה קבוצת החיילים שממנה הגיע אלפסי.
כל המשפחות התקבצו אחד עם השניה, בכל זאת, הם משפחה עכשיו.

"יפה שלי, אלו חברים שלי מהגדוד." הסביר לי יניב כשנעמדנו ממול לחבריו שנעצו את מבטם מידי פעם בבטני החשופה עקב הסוודר שעלה קצת ללמעלה.
סידרתי את הסוודר והנהנתי במבוכה, נועצת את מבטי ברגליי..
"זאת הנסיכה שלך?" שאל אחד החברים, יניב הנהן בראשו ונשק לצווארי, מדביק את ידו החופשית ואת מוצנו החופשית אל צד גופי ומקרב אותי אליו.
זזתי הצידה משפתיו התובעניות וחיבקתי את מותנו ועל הדרך ידי הקיפה את הרגל הקטנה של רותם שהייתה על המותן שלו השמאלית.
משמאלי עמד יניב, מימיני עמד אלפסי והתחיל להתגבש מעין מעגל קטן.
לא הרגשתי בנוח עם המבטים שלהם והתחלתי לנשוך את הלחי הפנימית שלי במקום ליבב בבכי..
"חבר שלך אחד הגברים." אמר חייל אחד בחיוך.

לאט לאט השיחה התפזרה לתתי קבוצות.
אלפסי ואני נותרנו חסרי שיחה,
אז אלפסי יצר אחת כזאת.
"אני לא דביל בשביל להבין שזה היה פנצ'ר." אמר בשקט,
נשמתי עמוק והבטתי בעיניו החומות.
"מתאים לכם להיות הורים.." חייך, "אבל, אני יודע שאת כועסת על זה שלא תתגייסי. אני צודק?"
נאנחתי בתסכול,
"ה-העיקר שהתינוק יהיה בסדר, הצבא כבר לא חלק חשוב בחיים שלי.." חייכתי חיוך שבור
"אני יודע שאת רצית להיות שריונרית, יניב סיפר לי. הוא כל פעם אוכל את עצמו על זה שאת בבית לבד והוא נאלץ לסגור שבת.." חייך חיוך שבור ומנחם.
"ה-החלום שלי היה להיות שריונרית, ס-ס-סבא שלי היה שריונר-" נשמתי עמוק כשנזכרתי בסבא, "-אבא שלי היה שריונר. ו-ויניב הוא שריונר.."
"חלמת להיות אמא?" שאל בחיוך קטן, נשכתי את הלחי הפנימית שלי ומיד אמרתי "אפשר לטייל?"
אלפסי הנהן בראשו רגע לפני שלחשתי ליניב באוזן שאני הולכת לטייל עם אלפסי.
הוא נשק לשפתיי רגע לפני שהלכתי וביקש ממני לשתות מים.

אחרי ששתיתי מים הלכתי לטייל בטווח ראייתו של יניב למקרה שהוא יצטרך ללכת למקום כלשהו.
"לא חלמתי להיות אמא, אבל- זה כאן. זה מצב קיים.. ואני- אני אהיה אמא טובה." חייכתי
"את תהי אמא מדהימה." קבע
"אומנם, יניב לא יהיה כאן. אבל הוא יהיה בסופי שבוע וגם זה עדיף מכלום." חייכתי.
"את גיבורה." חייך,
העובר התחיל לגהק, הרגשתי בועות בביטני.
ממש כמו פעימות לב,
ציחקקתי והנחתי את ידו של אלפסי על ביטני, הוא נרתע והתחיל לצחוק.
"מה זה?" צחק והרים את גבתו הימנית מעלה,
"התינוק מגהק!" ציחקקתי והתקרבנו אל רותם.
קראתי שגיהוקים זה חלק תקין מההריון, יניב לא חווה אף פעם את העובר כשהוא גיהק.

נעמדתי ליד יניב וחן ולקחתי לכל אחד את כף ידו והנחתי.
כף ידו הגברית והמחוספסת של יניב נחה על מרכז ביטני, הרמתי את חולצתי על מנת שירגישו טוב יותר.
ידה של חן נחה על צד ביטני, ידה הייתה קרירה מאוד.
"בייבי! זאת דודה חן!" קראה בהתרגשות,
"הוא מגהק!" אמרתי בהתלהבות ואמא של יניב ואבא שלו מיד הצטרפו למעגל וניסו לדחוף את ידם גם.

"יש לך אותו תמיד!" התלוננה אמא של יניב אל יניב.
"אני בצבא! את איתה תמיד." צחק ופינה מקום ליד של אמא שלו על מנת שתרגיש.
מיד עיניה נפערו מאושר, כנל עיניו של אבא של יניב.
ידיהם של הוריו של יניב חקרו את ביטני ולא הפסיקו לחייך כשהגיהוקים המשיכו.
רותם הצטרפה לסבב הידיים שחקרו את ביטני, זה הצחיק אותי כי הרגשתי כמו חיית ליטוף.

"צריכים ללכת?" שאלתי בעצב, יניב הנהן בראשו ונשק לשפתיי ואז התכופף לברכיו על מנת לנשק את ביטני.
"אני מתגעגעת." אמרתי בחיוך שבור,
"אבל אני עדיין כאן." צחק
"אני חרמנית." אמרתי בחיוך ומשכתי אותו איתי אל עבר הצד ונישקתי את שפתיו בתאווה.
הגבר הזה שייך לי!

המשכנו בזממנו ולאחר מכן יניב ליווה אותי אל האוטו, נפרד מהוריו וממני.
"נסיכה, את ישנה אצלי?" שאל, אך לא ידעתי מה לענות .
"נלך לבקר את סבתא ואז טל תישן אצלנו, אל תדאג לה. היא בידיים טובות." אמר אבא של יניב,
"יופי." אמר ונשק לשפתיי בפעם האחרונה ונישק את מצחה של רותם וככה נסענו.

"הנה אתם!" אמרה בכעס סבתא של יניב,
"למה לא באתם מוקדם?" תקפה בשאלות ומיד חיבקה אותי אל גופה והרימה את הסוודר שלי שיחשוף את ביטני- את עוברי העטוף בשכבת שומן בתוך ביטני.
"הגודל המושלם!" קבעה ונשקה ללחיי ,
"את רעבה?" שאלה מיד, הנדתי את ראשי לשלילה והיא עברה לנשק את רותם מליוני פעמים.
"אני הולכת לישון, מתי הולכים?" פיהקתי בזמן ששאלתי את אבא של יניב שהתיישב לאכול כשרותם בזרועותיו.
"לקראת הערב, המשפחה באה לראות אותך." חייך.
"אני במיטה, ביי.." מלמלתי ובאתי ללכת אל החדר אורחים אך סבתא של יניב מיד אמרה "תלכי לחדר שלי, תדליקי מזגן ותפתחי חלון." חייכה

פשטתי את מכנס הג'ינס שלי כשהדלת של החדר הייתה סגורה ונשכבתי מתחת לשמיכה, מכסה את גופי.
דפיקה על הדלת הפריעה לי בשלבי ההירדמות שלי, זאת הייתה אמא של יניב .
"את הולכת לישון?" שאלה ונשכבה לידי, הנהנתי בראשי וביקשתי בחוצפה "תשחקי לי בשיער."
חיוך רחב עיטר את שפתיה והיא שיחקה בשיערי,
"תמיד רציתי שתהיה לי בת, אבל ה' נתן לי בן ובת מדהימים.
את הבן שלי, יניב. ואותך, הבת זוג שלו." חייכה.

–

התעוררתי לאחר כמה זמן בגלל שהרגשתי צורך,
רואה שהשעה 6 בערב, הרעש למטה העיד על כך שמשפחתו של יניב המורחבת הגיעה.
"בוקר טוב.." ציחקקתי כשרותם נחרה לידי,
נישקתי את פניה והיא התעוררה בציחקוק.

חיבקתי אותה אל גופי ונתתי לה להרגיש את הבטן שלי.
"מה זה?" שאלה כשמרחתי קרם גוף על רגליי.
"קרם גוף. לשים לך?" שאלתי, היא הנהנה בראשה ומרחה על רגליה.
כשהגעתי לחלק שאני לא מגיעה ברגליי, מרחתי על ביטני.
הדלת נפתחה בתנופה ובת דודתו של יניב הופיעה בדלת.

"לעזאזל איתך, ליאור. הבהלת אותי!" אמרתי בכעס והרמתי בחזרה את הסוודר במעלה ביטני בשביל שאמרח קרם גוף.
"מצטערת." ציחקקה ונשכבה על המיטה ליד רותם שהייתה באמצע.

דיברנו בנינו הרבה והדלת שוב נפתחה ללא התראה וסידרתי את השמיכה שתסתיר את גופי.
"זאת אני.." אמרה אמא של ליאור ונשקה למצחי, ציחקקתי בעייפות ואמרתי פתוח כשדפקו בדלת.

אמא של יניב נכנסה אל החדר וקראנ לנו לבוא לאכול,
קמתי מהמיטה וסידרתי את הסוודר על גופי, לובשת את המכנסיים על רגליי בזהירות רבה ומקבלת ציחקוקים מליאור על התחתונים שלי.
"יחסית לאישה בהריון יש לך תחתונים אופנתיים." קרצה לנוכח התחתון המנומר שלי.
"די.." צחקתי והלכתי למטבח כשפרצופי עדיין עייף משינה.

אכלתי באיטיות כי לא הייתי רעבה, רציתי לישון.
אמא של יניב הבחינה ומיד אמרה "תאכלי רק מה שאת רוצה."
הנהנתי ועשיתי כדברייה,
לבסוף פרשתי לטייל עם ליאור בשכונה בשקט, עם האוויר הצח.
"זה נראה כל כך כיף שאת בהריון." חייכה
"זה רק נראה ככה.." יבבתי בבכי,
"למה את בוכה?" צחקה
"אני לא יודעת.." מלמלתי
"הורמונים.", הסכמתי איתה על ההשערה שלה.