אל תלך רחוק תישאר קרוב בבקשה תקראו את זה מאוד חשוב לי

אני לא מאמינה שבאמת לא אראה אותך יותר. עכשיו אני יודעת סופית שהכל נגמר. עכשיו אני מבינה שהכל היה שטויות. כל פעם שפגעת בי והכאבת לי, הכל שטויות.
להגיד שאני אוהבת אותך? נראה פתאום הדבר הכי קל לעשות. אבל גם הכי בלתי אפשרי.
הכל כבר לא קיים והאהבה הופכת לגעגועים, געגועים למה שהיה… געגועים לצחוק, געגועים לעצב, געגועים לבכי, געגועים לשמחה.

אילו יכולתי להחזיר את הגלגל לאחור, לא הייתי בוכה מזה שאתה פוגע בי, אלא הייתי מתנחמת בזה שלפחות אני רואה אותך כל יום, ואתה לא רחוק ממני. אני זוכרת את היום הראשון שראיתי אותך. הכל נראה פתאום כל כך תמים, במיוחד היום הראשון שישבתי לידך בכיתה, שזו הפעם הראשונה שהתחלתי באמת לדבר איתך. אני לא מבינה, זה נראה כאילו זה התחיל רק אתמול, וכבר זה נגמר? זה פשוט לא הגיוני…

זה ברור שכבר לא אכפת לך ממני, כי בכל יום שעובר, אתה יותר שוכח מקיומי ומתרגל להיות בלעדיי. והזיכרון? אפילו הוא לא יישאר. הוא ייעלם בלעדיי וביחד איתי. אילו יכולתי להחזיר את הגלגל לאחור, הייתי מנצלת את הרגע הזה שהחזקנו ידיים, היום הזה שהרגשתי את הקושי להיפרד, היום הזה שהרגשתי שלא משנה מה אני אגיד, תמיד תהיה טוב אליי… אבל לא ניצלתי זאת. זאת הייתה ההזדמנות לסגור את המעגל, ואני פספסתי אותה. לעולם לא אפסיק לאהוב אותך ואם אחשוב שהפסקתי, זה רק כי ניסיתי לשכוח אותך, אבל אם אזכר בך, הכל יעלה בי שוב.

אני לא רוצה להפוך לאוויר בשבילך. אני מתחילה להתאדות כאילו שמעולם לא הייתי חלק מחייך. אני לא מאמינה שאתה מתגעגע אליי. מה הסיכויים שזה נכון? מצד שני, אני נזכרת באותו היום שסיפרתי לך שאני עוזבת. אני זוכרת איך הסתכלת והגבת.
אבל כמה אפשר להיאחז בעבר? הוא הרי לא קיים יותר. אילו היה לי את האומץ לדבר איתך או להתקשר אליך… אבל אני יותר מדי פחדנית בשביל זה . אפילו אם אני אמצא אהבה חדשה, תמיד יהיה לי רגש אליך ולא יגיע היום שאני לא אזכר בך: בחיוך שלך, בקול שלך, בצחוק שלך. הלוואי ויכולתי לשמוע שוב את קולך, הלוואי ויכולתי לראות אותך שוב רק עוד פעם אחת! הלוואי ויכולתי לחבק אותך, הלוואי ויכולתי לחזור לאותם הימים שהייתי כל כך מחכה לקום בבוקר רק כדי לראות אותך. אפילו כשהיה לי הכי קשה בעולם לקום, הייתי מחייכת את החיוך הכי גדול כי ידעתי שאראה אותך.

אני מוכנה לוותר על כל דבר בעולם רק כדי להיות איתך. אילו ידעתי פעם מה שאני יודעת היום, הייתי מנצלת יותר טוב את הרגעים שלי איתך. אומרים שהזמן מרפא, אבל אני לא רוצה שהוא יעלים לי אותך. לך הספיק שבוע כדי שאני אעלם, אבל לי – ייקח נצח! כל מי שאהבה אותך עד היום לא אהבה אותך כמו שאני אוהבת. לאף אחת לא היית חשוב כמו שהיית חשוב לי. ומה אם לעולם לא אתאהב שוב? מה אם לעולם לא ארגיש שוב את ההרגשה הנפלאה הזאת כשאני קמה בבוקר?

מה שאני הכי צריכה עכשיו, זה חיבוק אחד קטן ממך, שייתן לי כוח להמשיך הלאה, אבל אני יודעת שזה לא יקרה. אני צריכה ללמוד להסתדר בלעדיך ולהתחיל לשכוח אותך…