א/שחור ולבן~פרק 19-ההקדשה היא בשביל כל מי שקורא ומגיב לסיפור,רק בזכותכם ♥♥♥

הגעתי לבית ופתחתי את הדלת
"כמה זמן להיות בקניון?"שאלה ליאושר שהייתה שקועה בטנובלה ספרדית 'החלטות' או משהו כזה…
"מה יש לך,פתאום את מרגלת אחריי?"שאלתי אותה
"ok,מה כבר אמרתי" אמרה והגבירה מעט את התטלוויזיה,מזגתי לי מיץ ועליתי לחדר
"מה אמא עוד לא הגיעה מהעבודה?"צעקתי לה מהחדר
"לא" צעקה בחזרה,הדלקתי אמ טי וי,והורדתי בגדים..נכנסתי להתקלח ועשיתי אמבטיה חמה ורגועה,ברקע שירים של קטי פרי נגד מיליי סיירוס,פיייי איך שהיא השתנתה….אני זוכרת שהייתי רואה אנה מונטנה והיא הייתה חמודה ולא זונה!!! איכס!
אבל,כל אחד והחלטות שלו כמו שאומרים…מתגברים!
נשארתי דקות ארוכות באמבטיה,אין כמו אמבטיה אחרי היום הנורא הזה.
"שאלום" שמעתי את הקול של אמא..כניראה חזרה מהעבודה אבל למה בשעה כזאת?
יצאתי מהמקלחת ולבשתי את החלוק שלי שרשום באותיות קטנות ואדומות אור.
חיברתי את הטלפון למטען וזיפזפתי בטלוויזיה
"ארוחת ערב.." שמעתי קול
קמתי מהר,כניראה ישנתי,אני עדיין עם חלוק ושלט ביד,אויש מה השעה? 8? כמה זמן אני ישנה???
החלפתי לפיג'מה וירדתי למטה
"מה אוכלים?"שאלתי את אמא
"כל היום היית בחדר מה קרה?"שאלה אמא
"כניראה נירדמתי ושוב פעם מה אוכלים?"שאלתי
"טוסטים" אמרה
"יופי" מלמלתי וישבתי בשולחן,אכלתי את הטוסט וקצת סלט..ואחרי שסיימתי הלכתי לסלון
"משעמם לי" אמרתי לאחר חצי שעה
"ומה את רוצה ממני?"שאלה ליאושר
"יאוו תנשמי" אמרתי ועליתי לחדר
"מה את הולכת ככה?"אמרה ליאושר כשהייתי באמצע הדרך לחדר
"יש בסלון אנרגיות שליליות" חיקיתי אותה כמו תמיד ונכנסתי לחדר
'אני משועממת' כתבתי לדני
"הלו,יכולת לשלוח הודעה את יודעת" אמרתי לדני שצילצלה כששלחתי את ההודעה
"תפתחתי ערוץ 2 דחווף" צעקה
"דקה" אמרתי וישבתי ישיבה מזרחית על המיטה וראיתי
"אומיגאדד, מספרים על האישה מה קרה?"שאלתי אותה
"בנה של .נ. מת בתוך ריכמה כתוצאה מחבלות ומכות מצד בעלה לטענתה…"
"יאווו אני לא מאמינה" שמעתי את דני
"גם אני יאוו" אמרתי
"מה זה הרעש הזה?"שאלתי אותה
"התאומים (עידן ואושרי) אצלי בבית" אמרה,עכשיו הכל מובן
"יאוו שקט" צעקה דני
"הרסת לי את האוזן" אמרתי לה
"סורי" אמרה
"טוב אני חייבת לראות את הכתבה ביי" אמרתי וניתקתי
".נ. נמצאת באיכילוב ויצאה מטיפול נמרץ,היא בריאה אך איבדה את תינוקה" יאווו אני לא מאמינה.ץרצתי לחדר של אמא שראתה שוב את הסרט שלה וסיפרתי לה הכול
"באמת?"שאלה והחליפה ערוץ לחדשות
"כן אני רוצה לנסוע לשם" אמרתי
"מה תעשי שם?"שאלה אמא
"אין לה משפחה אין לה אפחד בעולם והבנאדם היחידי שיש לה זה היה בעלה ואני לא בטוחה שהוא היה לצידה,עכשיו אין לה את התינוק שרצתה ו…אני חייבת לראות אותה" התחננתי
"סבבה,תתלבשי יוצאים" אמרה אמא לאחר דקה של מחשבה
"יאוו תודה אין עלייך" אמרתי ונתתי לה חיבוק,התקשרתי להילה וסיפרתי לה
"יאווו יש מקום בשבילי ותאומים?"שאלה
"ומה עם סתיו?"שאלתי
"היא תיסע באותו של אבא שלה"אמרה דני
"סבבה,התקשרתי לכולם ועוד חמש דקות כולם יהיו מוכנים וניסע..
לבשתי ג'ינס והוצאתי חולצה לבנה שמצאתי בארון,שמתי סניקרס לבנות ויצאתי מהחדר
"יאללה,למה השיער שלך ככה?"שאלה אמא
"אוי דקה אמא" אמרתי,לא סידרתי אותו,לקחתי גומייה ועשיתי קוקו גבוה ושוב פעם יצאתי,כמובן שלקחתי את הטלפון המטעינה וירדתי למטה,אמא התניעה את האוטו ונסענו לבית של הילה ומשם לבית של התאומים
"שיט משטרה,כולם חגורות" אמא אמרה,ובשנייה כולם עם חגורות,זה היה די מצחיק..המשכנו לנסוע וכשהגענו לבית חולים אמא דיברה עם המזכירה כמה דקות וכולי רועדת….כמה דברים רעים על בנאדם נפלא אחד!