אחד הולך והשני בא

פרק 1 קריאה מהנה =)

"או.קיי, ביי" ישר ניתקתי שלא תיזכר בעוד משהו שהיא צריכה להגיד לי.
שוב פעם אחותי המעצבנת סטלה מתקשרת, הכוונות שלה טובות אבל כמה פעמים אפשר להזכיר לבן אדם שכשהוא יורד מהמטוס צריך ללכת לביקורת דרכונים ואחר כך לחבר המעצבן שלה טיילור שיקח אותי לבית שלהם. 
אחותי בת 22 והיא גרה כבר שנתיים עם החבר שלה .
לצערי אני צריכה לעבור לגור איתם כי אמא שלי נפטרה לפני חודש ואבא שלי עזב אותנו כשהייתי בת שנתיים ואף פעם לא הצלחתי ליצור איתו קשר. 
אין לי מושג מה בדיוק אחותי עומדת לעשות איתי כי היא יודעת שאני שונאת את החבר שלה. היא אמרה שאני אנסה לבלות איתו זמן איכות- מה שאני ממש לא מתכוונת לעשות גם אם ישלמו לי….
האמת היא שאהבתי לגור עם אמא שלי לבד בדירה אחת ואני ממש לא רוצה לעבור לגור עם אחותי –אבל מי שואל אותי?! 
שמעתי קול של אישה אומר במיקרופוים של נמל התעופה "כל הנוסעים של טיסה 446 להגיע לשער שבע"
זאת אני. התקדמתי לעבר השלט של שער 7 וחיכיתי בתור.
ממש אין לי חשק עכשיו לטיסה של 4 שעות ליד אנשים שאני לא מכירה. 
במטוס התיישבתי במקום שלי והוצאת את הipod- שלי וחיכיתי עד שהמטוס ימריא והלחץ המעצבן באוזנייים יתחיל.
היה לידי מקום אחד פנוי ליד המעבר וקיוויתי שאף אחד לא ישב לידי. 
אחרי בערך עשר דקות התיישבה לידי אשה זקנה עם סוודר ורוד ומטפחת פרחונית על הראש.
-שיט סבתות כאלה תמיד אוהבות לדבר עם אנשים שהן לא מכירות- חשבתי
במרירות. 
כמובן שהיא דיברה איתי, לא שציפיתי לאחרת. אחרי הטיסה הארוכה עם האוכל המגעיל וסבתא'לה שחפרה לי בשכל על הנכדים שלה,
כמובן הגיע השלב הכי כיפי בכל הסיפור הזה –לנסוע עם טיילור באוטו משך שעה וחצי עד הבית של אחותי. 
"היי" הוא בירך אותי
"היי" עניתי לו בקול משועמם.
 
הוא הכניס את המזוודה שלי לתוך תא המטען עם קצת קושי ואז נסענו.
אחותי חיכתה לנו בכניסה לבית, וברגע שיצאתי מהמכונית היא רצה לחבק אותי.
"היי סטלס!"
"היי,איך הייתה הטיסה?"
"בסדר"
נכנסנו לתוך הבית ונעמדנו בכניסה.
"איזה חדר יהיה שלי?" שאלתי בקוצר רוח. לא רציתי חדר קטן מידי-היו לי הרבה דברים…
"אה, יש לי הפתעה בשבילך!"
לא הספקתי אפילו לשאול מה? והיא משכה אותי בחזרה לגינה.
היא גררה אותי לחלק הימני של הבית לאיפה שהיה המחסן לפי מה שזכור לי…
נעמדנו מחוץ לדלת הכפולה בצבע כחול דהוי ושאלתי אותה "למה הבאת אותי למחסן?"
"בניתי לך ממנו סוג של דירת סטודיו.."
"באמת?!"
היא פתחה את הדלת ונכנסנו לבפנים. נכנסתי לתוך חדר שהיה צבוע בלבן.
בצד שמאל של החדר הייתה ספה בצבע אפור עם כריות ולידה עמד כיסא נדנדה.
מול הספה עמד שולחן קפה קטן.
בצד ימין הייתה טלוויזיה על מדף שהגיע עד התקרה ולידו היה שולחן כתיבה עם מנורה וליד כיור שמעליו הייתה תלויה מראה.
באמצע החדר היה שטיח גדול עם משבצות.
"ואו…" לא היו לי מילים
"את אוהבת את זה?"
"ברור!, זה בערך הדבר הכי מגניב שראיתי!"
"את יכולה להיות פה, לראות טלוויזיה וכאלה… חשבתי שלא תרצי להיות עם טיילור ואיתי כל הזמן…"
"תודה" 
חזרתי לתוך הבית ולקחתי את המזוודות שלי לדירת הסטודיו החדשה שלי.
ואז נזכרתי- אין פה מיטה….
רצתי חזרה לבית ושאלתי את סטלה "למה אין מיטה?"
"אה כן קניתי לך כבר מיטה אבל היא תגיע עוד שלושה ימים ,אבל הספה נפתחת אז את יכולה לישון עליה בינתיים…"
"מה? אז מה קנית לי מיטה אם יש ספה נפתחת?"
"חשבתי שלא תרצי כל פעם לפתוח ולסגור אותה…"
"את משהו…"