אחד הולך והשני בא 2#

"בוקר טוב" סטלה אמרה לי כשנכנסתי למטבח בבוקר
"היי…" אמרתי לה בקצרה וניגשתי למגירה כדי להוציא קורנפלקס.
היא תלשה לי את הקופסא מהיד ואמרה "באמת ג'יני תאכלי משהו נורמלי!"
"מה לא בסדר בקורנפלקס?"
"זה סתם מלא בסוכר ועוד על הבוקר…"
"תעשי טובה תצאי לי מהצלחת…" חטפתי לה את הקופסא בחזרה ושפכתי אותו לקערה.
היא גילגלה לעברי עניים אבל עשיתי כאילו לא שמתי לב.
היא התיישבה מולי ליד השולחן במטבח ואמרה "צריך לקנות לך דברים לבי"ס, כבר רשמתי אותך…"
"מה שתגידי" ואז הוספתי "אני יכולה ללכת לבד רק תביאי לי את הרשימה"
"אני אבוא איתך" היא התעקשה
"לא באמת זה בסדר אני יכולה לבד"
היא הושיטה לי דף נייר ששבחלקו העליון היה כתוב "רשימת ספרים לעולים לכיתה י' בי"ס התיכון ע"ש ג'ורג' וושינגטון "
היו ברשימה בערך 11 ספרים.
אוף עכשיו לבזבז יום שלם על החרא הזה… 
הערך ב-12:00 התלבשתי ויצאתי עם הרשימה המטופשת לקניון שסטלה הסבירה לי איך להגיע אליו.
הקניון היה בסך הכל די קטן ,כשנכנסתי ישר הלכתי לחנות ספרים הקרובה.
ניגשתי לקופה והקופאית בירכה אותי ב"שלום" קצר, הושטתי לה את רשימת הספרים ואמרתי לה "אני צריכה ספרים לכיתה י'"
היא חייכה אלי ואז ניגשה למדפים והוציאה כל ספר שהייתי צריכה בזמן שעמדתי ליד הקופה ובהיתי בה, כל ספר שהיא הוציאה היה גדול יותר מהשני-
כנראה שזה בית ספר של חרשנים… יופי…
"תודה" אמרתי לה ושילמתי. אחרי שיצאתי מהחנות ספרים הלכתי לחנות כלי כתיבה וכאלה.
לקחתי חבילת מחברות ואת כל הדברים האחרים שצריך… 
אחרי שכבר קניתי את הכל לא היה לי חשק עוד לחזור הביתה אז הלכתי לבית קפה שהיה מחוץ לקניון- קראו לו הקפה של טוני.
זה היה בית קפה עם מין בר  כזה בחוץ שלידו היו כמה כיסאות גבוהים ועוד כמה שולחנות.בפנים היו גם שולחנות ומלצרים הסתובבו ביניהם.
מאחורי הדלפק עמד בן שהיה בערך בגיל שלי אולי שנה מעל.
התיישבתי ולקחתי את אחד התפריטים שהיו מונחים שם.
"אפשר בבקשה איי סקפה בינוני"
הוא הביא לי אייס קפה והתחלתי לשתות
שמתי את הספרים המחברות על הכיסא ליד. ראיתי שהוא בוחן אותם אז חשבתי שהוא רוצה שאני אזיז את זה או משהו ואז הוא שאל "את הולכת לתיכון ג'ורג' וושינגטון?" השאלה הזאת הפתיעה אותי
"כן, איך ידעת?"
"קנית אותם ספרים בדיוק שאני קניתי…"
"אתה גם שם?"
"כן, את חדשה?"
הנהנתי
"את לא נראית ממש מרוצה מזה…"
"למה שאני אהיה מרוצה מזה שאני עוברת לבית ספר חדש…?" לא ראיתי בזה שום דבר כייפי.
"צודקת. דרך אגב קוראים לי דן…"
"ג'יני"
"אז באיזה כיתה את?"
עשיתי פרצוף של פתי ואמרתי "אין לי מושג…"
"כתוב לך ברשימת ספרים."
"או" הוצאתי את רשימת הספרים המקומטת שלי מהשקית לידי והצצתי בה.
"אה, י'3"
"אני ב "י 4"
"מגניב"
סיימתי לשתות את הקפה שלי ואמרתי לו "ביי"
"נתראה…"
"כן אולי…" ואז הלכתי
הוא התכוון לזה באמת או שהוא סתם אמר את זה?
טוב,זה לא באמת משנה. 
חזרתי הביתה וסידרתי את הספרים על המדפים שמעל הטלוויזיה.
עוד לא סידרתי את כל הדברים שלי אז החלטתי לעשות את זה עכשיו –אוף אני שונאת לסדר!
הוצאתי את הipod שלי מתיק הגב שהיה לי בטיסה והתחלתי לסדר.
סידרתי את כל הספרים שלי לפי סדרות גם במדפים.
הוצאתי כל הפוסטרים והתמונות ותליתי אותם על הקירות.
תיליתי את כל התיקים שלי על המתלה ליד כיסא הנדנדה.
הוצאתי את הדובי שלי והושבתי אותו על הכסא הנדנדה וכך הלאה… 
אחרי שסיימתי צנחתי על ספה והדלקתי את הטלוויזיה.
לא היה שוםדבר לראות את רציתי להיות קצת עלהמחשב אבל לא היה לי מחשב למטה אז הייתי צריכה להיכנס הביתה.
סטלה ישבה וראתה עקרות בית נואשות בסלון (אני באמת לא מבינה למה היא רואה את הזבל הזה…")
קודם נכנסתי למטבח ולקחתי בקבוק קולה ואחר כך הלכתי להתיישב ליד המחשב.
דיברתי עם חברה שלי מייגן בצ'ט:
"נו אז איך את עד עכשיו?" היא שלחה לי
"אםם לא יודעת בסדר.."
"את לא נשמעת מרוצה במיוחד…"
"חח… זה בדיוק מה שילד אחד אמר לי היום בבית קפה.."
"מה? איזה ילד?"
"טוב, לא בדיוק ילד- בגיל שלנו.."
"מה הוא אמר לך?"
"סתם, שאנחנו באותו בית ספר וזה…"
"הוא היה חתיך?"
"לא יודעת, הוא היה בסדר- שיער חום עם עניים ירוקות"
"נשמע נחמד, הוא אמר לך איך קוראים לו?"
"כן אבל אני לא זוכרת…"
"איך את יכולה לא לזכור?"
"חח.. יש לי זיכרון לטווח קצר…חח"
"כן, מאוד קצר…"
"אז מה קורה איתך?"
"אה, איתי –כלום. קיבלתי 56 במבחן בהיסטוריה.."
"לפחות זה לא נכשל…:)"
"כן זה מה שכולם אמרו לי, אבל לא איכפת לי את יודעת שאני גרועה בהיסטוריה"
ואז שמעתי את סטלה צועקת "גגגגגגגגגג'יייייייייננננננננננייייייייי"
אוף…
כתבתי למייגן מהר "טוב אני צריכה ללכת אחותי קוראת לי…"
"טוב ביי, אה ותמסרי לה ד"ש"
"סבבה ביי"
התנתקתי והלכתי למטבח
"מה?"
"ארוחת ערב" היא אמרה בשלווה, טיילור כבר היה ליד השולחן.
התיישבתי כמה שיותר רחוק ממנו ואז סטלה נתנה לי צלחת עם שניצל ופירה.
היא התיישבה והתחלנו לאכול.
כמובן שהיא התחילה לדבר,מה היא לא יכולה לתת לי לאכול בשקט?!
"קנית את כל מה שהיית צריכה?"
"כן"
"יופי, פגשת אנשים מעניינים?"
"את מי הייתי אמורה לפגוש בחנות ספרים?" לא היה לי חשק להתחיל לספר לה על דן- סוף סוף נזכרתי איך קוראים לו…
"לא יודעת…" 
סיימתי לאכול וחזרתי למחסן שלי שכבר לא היה בדיוק מחסן.
מחר היום הראשון של הלימודים- חשבתי במרירות.