אחד הולך והשני בא #7

"ידעתם שג'ו הזמין את אדריאנה לצאת?" בן שאל כמה דקות אחרי שני ודן התיישבנו ליד השולחן בקפיטריה
"כן,היא סיפרה לי בשיעור הסטוריה…" עניתי
ואז דן הוסיף "הוא סיפר לי אתמול בערב אבל לא ידעתי שהוא כבר הציע לה"
"תמיד חשבתי שהם מתאימים" דניס אמרה בשקט
"כן, הם תמיד מדברים בטלפון וכאלה והם נפגשים הרבה" אנג'לה הוסיפה
פה השיחה נפסקה כי בן נזכר במשהו והוא אמר בהתלהבות "יואו שמעתם?"
"מה?" כולנו אמרנו ביחד
"פותחים תחנת רדיו בבית ספר ויהיו שידורים כל יום בבוקר…."
"איזה מגניב וכאילו אפשר להיבחן לזה או משהו?"
"כן אפשר להגיש בקשה אם אתה רוצה ולכל אחד יהיה שידור ניסיון אחד."
"אתה רוצה ללכת?"
"חשבתי על זה כדאי לי?"
"כן למה לא…" דן אמר לו אחרי שסיימתי לחקור אותו בשאלות "תמיד אתה יודע מה להגיד וזה גם נשמע די מגניב." 
אחרי הבית ספר הלכתי לכיוון האולם.
אדון ג'ונסון הביא לי אצלו במשרד דפים עם כל השמות של התלמידים שרוצים להיבחן ואני יכולה להישבע שהיו שם לפחות איזה 300 שמות.
כשהגעתי לדלת של האולם ראיתי טור של איזה 40 תלמידים מחוץ לדלת ונדחפתי ביניהם.
אדון ג'ונסון ישב ליד שולחן ארוך בצבע לבן מול הבמה שעליה היה מחובר מיקרופון לידו עמד עוד כיסא והבנתי שהוא בשבילי אז הלכתי להתיישב לידו.
"צהריים טובים גברת סמית'" הוא אמר בנימוס ועניתי לו "צהריים טובים"
"אנחנו נלך לפי הרשימה עד האות ח' היום בסדר?"
"טוב…" זה לא היה נראה לי כל כך הרבה סה"כ שמונה אותיות אז זה לא יקח יותר מדי זמן.
 
                              ———————- כעבור שעתיים—————————
"הרשימה של האנשים שהתקבלו תהיה תלויה ביום שני על לוח המודעות "
אחרי שהנבחן האחרון יצא מהדלת (הוא ניגן על מפוחית תוך כדי שהוא קופץ על מקל פוגו…) אדון ג'ונסון ואני היינו צריכים להחליט מי יתקבל ומי לא וזה לקח עוד שעה אחת שלמה .
סיימנו בחמישה לשבע והייתי צריכה לרוץ ליועצת המעצבנת. 
דפקתי על הדלת פעם אחת ושמעתי קול מתוק וילדותי אומר "את יכולה להיכנס"
נכנסתי וראיתי אשה בשנות החמישים שלה עם שיער שחור צבוע ומשקפיים משובצות ביהילומים מזויפים מחייכת אלי חיוך מתוק מדי מאחורי שולחן עץ גדול.
"שלום "
"שלום, כן ג'יני את יכולה לשבת" והיא הצביע על הכיסא שעמד מולה בצד השני של השולחן.
התיישבתי ואז היא התחילה.
"רציתי לראות אותך היום כי לפי המקורות שלי עברת הקיץ חוויה לא קלה…"
איזה מקורות לעזאזל- המזכירות בבית הספר?
הנהנתי.
במשך שעה בערך היא חפרה לי בשכל על זה שעברתי טראומה וכל השעה ניסיתי לשכנע אותה שאני בסדר.
"אני יודעת שעברת טראומה לא קלה…"
"אני לא בשום טראומה!!!"
אחרי ההתפרצות שלי היא אמרה "אני רואה שמות אימך משפיע עלייך לרעה ואני מציעה פגישות יומיות."
"מה? לא לא לא לא לא את לא מבינה אני לא בשום טראומה!"
"אני רואה שאת מנסה להתכחש לכך אבל אנחנו נטפל בזה אני מציאה שמחר תבואי באותה שעה."
לפני שהספקתי להתעקש שלא היא אמרה "להתראות מחר" וליוותה אותי לדלת.
יצאתי למסדרון מעוצבנת התיק שלי היה תלוי לי על הכתף ואחרי שניה הוא נשמט ממנה על הרצפה.
בעטתי בו וחשבתי- מי היא שתגיד לי שאני בטראומה? אני לא בשום טראומה! אוף!
עכשיו אני צריכה לבוא אליה כל יום? מה נסגר? אם הייתי רוצה הייתי הולכת לפסיכולוג לא לאיזה יועצת שהביאו לבית ספר של חרשנים שתעודד אותם כשיש להם עומס בשיעורי בית! 
הלכתי ישר לבית של דן. במשך כל הדרך רטנתי לעצמי ומשכתי את התיק על המדרכה.
דפקתי כמה פעמים ודן פתח לי את הדלת "היי" הוא אמר לי
"היי" רטנתי אליו
עלינו אל החדר שלו.היה לו חדר עליית גג אז התקרה שלו הייתה משולשת.
"קרה משהו?" הוא שאל בזמן שהוא הוציא ספר מתמטיקה ומחברת מהמגירה שבשולחן שלו.
"לא, סתם היועצת המעצבנת הזאת…"
"מה היא אמרה לך?"
"סתם עזוב…" 
נשארתי אצל דן עד 10 וחצי וכשסיימנו את השיעורים  הוא אמר לי.
"מחר המבחן של בן ברדיו של בית הספר והוא רוצה שנבוא לראות אותו…."
באיזה שעה זה?"
"שעה ראשונה בחדר אור צליל וצבע זה ליד כיתת אומנות..”
"טוב אז אני אבוא"
נפרדתי ממנו והלכתי הביתה. 
 

אני דן ואנג'לה אמרנו שנבוא לראות את בן בשידור כי יש לנו שיעור אזרחות עם גברת ווילסון שלא בודקת שמות. 
שעה שלישית עשינו את דרכינו לחדר אור צליל וצבע
הוא היה בנוי בצורת אולפן הקלטות ובן ישב כבר מאוחורי הזכוכית העבה מול מיקרופון עם אוזניות גדולות כאלו. 
"שלום אתם כאן עם B במהדורת החדשות הראשונה שלנו ביחד."
זאת הייתה השורה היחידה שיצאה לו נורמאלית אחרי זה הוא התחיל לגמגם דברים לא ברורים ואפשר היה לראות שלא היה לו מה לומר.
אני אנג'לה ודן הסתכלנו עליו עם מבטים מרחמים ואז אמרתי "מישהו צריך לעזור לו…"
ישר דן אמר "לא אני" ומיד אחריו אנג'לה אמרה גם "לא אני!"
שלחתי אליהם מבט ארסי ונאנחתי "כנראה שזאת תהיה אני."
נכנסתי לתוך התא ,התיישבתי ליד בן שהיה נראה מופתע. לקחתי זוג אוזניות ואמרתי למיקרופון "אתם כאן עם B וG במהדורת החדשות המיוחדת…"
בן הסתכל עלי במבט שואל אז עשיתי לו תנועה עם היד של פשוט-תזרום.
"אני רואה שיש לנו כמה מאזינים על הקו אז בעוד רגע נענה לשיחות טלפון ובינתיים קבלו את השיר החדש ביותר של הבלאק אייד פיז."
בן הדליק את השיר ועכשיו יכולנו לדבר.
"מה את עושה?"
"מנסה לעזור לך… אתה צריך להיות יותר חופשי על מה תכננת לדבר?"
"על משחק הכדורגל שיש ביום חמישי ועל הניצחון של תום אנדרסון בתחרות המדע…"
"מה צריך לדבר רק על דברים של בית ספר?"
"טוב, זה רדיו של בית ספר…"
"אז סבבה…"
חזרנו לשידור ואז בן אמר "לפני שנענה לכמה שיחות אנחנו רוצים להחמיא לתום אנדרסן על הניצחון שלו בתחרות המדע לפני יומיים…"
"כן! כל הכבוד תום תמשיך להביא לנו הרי געש מתפוצצים או משהו כזה. תלוי מה שעשית אני ממש לא מבינה בזה…. אבל בשביל זה יש לנו אותך אז מזל טוב תום!."
"באו נשמע מחיאות כפיים " בן אמר ואז הוא לחץ על כפתור בלוח ענקי שהיה מונח לפניו ונשמע קול מדומה של מחיאות כפיים.
"ועוד עניין אחד להיום ביום חמישי מתקיים משחק הכדורגל השנתי של הבית ספר נגד בית הספר ביי סייד אז כולם להגיע למשחק הגדול שהתקיים בשמונה בערב כדי לעודד את השחקנים המצוינים שלנו בדרך לאליפות!"
הקו כבר היה מלא אז אמרתי "ועכשיו למאזין הראשון שלנו."
בן לחץ על עוד כפתור נשמע ביפ אחר ואז אמרתי :
"עם מי אנחנו מדברים?"
"עם אנה"
"שלום אנה מה רצית להגיד?"
"טוב, האמת שרציתי להגיד לb שהוא גרוע אבל מלפני חמש דקות השידור הפך להיות ממש מגניב אז רציתי להגיד שאתם גדולים."
"וזאת בדיוק הגישה –מחיאות כפיים לאנה!" ואז שוב בן לחץ על הכפתור והיו מחיאות כפיים מדומות.
ראיתי שהמורה מסמן לנו להפסיק.
"טוב, מסמנים לנו פה שהזמן שלנו אוזל אז להתראות עד לתוכנית הבאה ומקווים שנהינתם…." 
ירדנו משידור וראיתי שבן דן ואנג'לה מחייכים חיוכים גדולים.
"ואו אתם ממש טובים…" אנג'לה אמרה לנו כשיצאנו והתחיל השידור של המתמודד הבא.
"אני חושב שיש לנו סיכוי טוב להתקבל…" בן אמר והלך
"לנו?" שאלתי
"נו ברור עשיתם את זה ביחד אז לא יקבלו אותו לבד אלא איתך…" דן אמר
"אין לי זמן לזה…טוב אבל אין כמעט סיכוי שנקבל את זה כי יש מיליון ילדים אחרים שרוצים אז אין לי מה לדאוג." 
אחרי הלימודים הלכתי ישר לאולם בשביל להמשיך את האודישנים לתחרות הכישרונות עם אדון ג'ונסון. הייתי כל כך עייפה לא פלא שכמעט נרדמתי בשיעור מתמטיקה ישנתי איזה 5 שעות ביומיים האחרונים.
אחרי שסיימנו את המבחנים הבאים בתור הייתי צריכה שוב ללכת ליועצת המעצבנת. 
יצאתי ממנה רק בשמונה וחצי והלכתי הביתה .
כשהגעתי הביתה צנחתי על הספה כבר עצמתי עיניים ואז הטלפון צלצל:
"הלו?"
"ג'יני זה דן…"
"הו היי…"
"את זוכרת שמחר יש מבחן במתמטיקה, עברת על מה שעשינו ביחד ופתרת את התרגילים שהבאתי לך להתאמן עליהם?"
שיט! שכחתי לגמרי!
"כן…."
"יופי אז רק רציתי לבדוק."
"טוב אז ביי"
"ביי" 
ניתקתי וזרקתי את עצמי על הילקוט.הוצאתי את המחברת והספר.
הסתכלתי במחברת והיה יותר מידי חומר ללמוד. דן הביא לפחות עשרה תרגילים.
נאנחתי והתחלתי ללמוד.
הלכתי להתקלח רק ב ל2פנות בוקר –הייתי כל כך עייפה שרציתי ללכת לישון ולא לקום יותר… 
קמתי בבוקר והלכתי למקלחת לצחצח שיניים. היו לי עיגולים סגולים מתחת לעיניים .
הלכתי למטבח לקחת שוקו ואז סטלה אמרה לי "את נראית עייפה…"
"מממ…" לקחתי את השוקו והלכתי לבית ספר. 
בהפסקה שאחרי שיעור ביולוגיה ישבנו שוב בספסלים שבמדשאה.
"היי ג'יני רוצה לבוא אלי היום כדי לראות סרט ולשים לק וכאלה?" אדריאנה שאלה אותי.
פיהקתי ואמרתי "אני לא יכולה יש לי עוד את העונש אצל אדון ג'ונסון ואחר כך עוד פגישה עם הפסיכולוגית המעצבנת…."
"רציתי שנעשה היום שיעור, בקרוב יש מבחנים חוזרים במתמטיקה ואני רוצה שהפעם תלמדי…." דן אמר אחרי שנייה
"הממ… טוב, אז אני אבוא אלייך אחרי שאני אגמור איתה …."
"את נראית יותר כאילו את צריכה שינה טובה לא שיעורי מתמטיקה.." אנג'לה אמרה
"לא, אני בסדר באמת פשוט ביום שבת אני אשלים שעות שינה ועד אז אני אהיה בסדר…."
"ג'יני יום שבת זה עוד לפחות ארבעה ימים את תמותי מעייפות עד אז."
דניס אמרה אחרי שסיפרתי להם על התוכניות שלי.
"לא אני לא…. אני בסדר גמור באמת!"  צעקתי כשראיתי את הפרצופים המפקפקים שלהם.
"ג'יני יש לך עיגולים מתחת לעיניים." אדריאנה קבעה נחרצות
גלגלתי עיניים ואמרתי "אני בכלל לא עייפה."
"תקשיבי אפשר לעשות שיעור ביום אחר את באמת צריכה להשלים שעות שינה." דן אמר אחרי שנייה.
"לא אני לא אנחנו עושים את השיעור היום כי אני באמת צריכה ללמוד."
"אם את מתעקשת."
ובזאת השיחה הסתיימה. 
כשהייתי אצל דן והיינו באמצע פתירה של תרגיל בגיאומטריה בן התקשר אלי:
"היי בן מה קורה?"
"סבבה תקשיבי שנייה…"
"מה?"
"התקבלנו להנחות את תוכנית הרדיו של בית ספר…"
"באמת?"
"אני יודע שאת ממש לחוצה עכשיו אבל בבקשה ,בבקשה, בבקשה -תנחי אותה איתי, הם הרי לא יקבלו אותי לבד…"
"אםם…. אני לא יודעת בן…" כבר עכשיו היה לי לו"ז צפוף אז עוד משהו שימלא לי את הזמן היה לגמרי מיותר.
"בבקשה…." הוא אמר בקול מתחנן "אני כל כך רוצה את זה…"
זאת הייתה הנקודה שנשברתי בה "טוב, בסדר…"
"יש! יופי, אז ההקלטה הראשונה היא מחר בשבע …."
"בבוקר?"
"כן נו כי בפעם הראשונה צריך להקליט ולבחור על מה נדבר ורק בהמשך יתנו לנו לאלתר…" הוא הסביר
"טוב נו אני אהיה שם בשבע…" אוף אני אצטרך להתעורר לחות שעה יותר מוקדם מהרגיל…
"יש תודה ג'יני אני חייב לך"
הוא ניתק ואז המשכתי לנסות לפתור את התרגיל שדן נתן לי לפתור לפני שבן התקשר.
"ג'יני… את באמת צריכה להשלים שעות שינה…"
"כבר אמרתי לכם אני בסדר." לא היה לי כוח להתווכח איתו על זה שוב
"אני רק אומר שלא היית צריכה להסכים."
"הוא ממש רוצה את זה אז למה שאני לא אעשה בשבילו משהו נחמד?"
"כי את צריכה גם לדאוג לעצמך."
"כן בדיוק אני צריכה לדאוג לעצמי לא אתה….אז פשוט עזוב את זה…" 
חזרתי הביתה בערך ב11 ועוד הייתי צריכה לכתוב עבודה בספרות ולמיין לאדון ג'ונסון את הילדים שלדעתי צריכים להשתתף בתחרות הכישרונות.
כך יצא ששוב הלכתי לישון מאוחר
התעוררתי ברבע לשבע ,התלבשתי  ורצתי לבית ספר.
אני ובן הקלטנו את התוכנית ואמרו שישדרו אותה בשעה השנייה לפני ההפסקה. 
בשעה השנייה היה אמור להיות לנו שיעור לשון. בשיעור לשון תמיד ישבתי ליד ג'ו ושנינו תמיד היינו עסוקים בשיעורים האלה בהעברת פתקים.
בחמש דקות לפני הצלצול נשמעו ברמקולים של בית הספר דינג אחד והתחילה התוכנית. 
אחרי שהתוכנית נגמרה ויצאנו מהכיתה ג'ו אמר לי "שיחקת אותה ג'יני"
ואז הלך לחפש את אדריאנה (שבימים האחרונים הפכו לחברים…)
הלכתי לקפיטריה והרבה ילדים בירכו אותי על התוכנית בדרך.
לקחתי קפה והתיישבתי ליד השולחן הקבוע שלנו.
דניס הסתכלה על הכוס שלי ושאלה "שוב הלכת לישון מאוחר?"
לא עניתי ורק גלגלתי לעברה עיניים. 
אחרי שיעור כימיה אדון ג'ונסון ניגש אלי במסדרון ואמר לי "היום נתחיל את המבחנים קצת מאוחר יותר… בארבע חצי אז תתיצבי באולם בסדר?"
הנהנתי והוא הלך. 
אחרי הצלצול שמודיע על סוף יום הלימודים אמרתי לדן שאני לא הולכת איתם הביתה כי אני צריכה לדבר על משהו עם המורה לפיסיקה.
זה נתן לי בערך שעה להיות בבית לפני שאני אלך למבחנים…. 
כשהגעתי הביתה נכנסתי ל"מחסן" שלי וזרקתי את התיק בפינה.
הרמתי את המבט וראיתי את כולם עומדים בחצי גורן באמצע החדר.
"תיכנסו" אמרתי בקול סרקסטי
"תקשיבי ג'יני ידענו שיש לך שעה להיות בבית לפני שתצטרכי לחזור לבית ספר אז באנו לדבר איתך." דניס אמרה
הבנתי לגבי מה ואז אמרתי "שוב לגבי להשלים שעות שינה…. אמרתי לכם כבר אני אישן ביום שבת!"
"ג'יני עד יום שבת את תראי כבר כמו זומבי את באמת חייבת לישון קצת." אדריאנה קבעה
"אני כן ישנה" הסברתי להם
"שעתיים בכל לילה?" ג'ו שאל בקול סרקסטי
לא עניתי ואז דן אמר "את לוקחת על עצמך יותר מידי. את בטוח יכולה לוותר על דברים, אני לא מדבר על העונש שלך אצל המורה להיסטורהי אבל נגיד על הפגישות האלה אצל היועצת או על שידורי הרדיו…" הוא ה סתכל לי עמוק בעיניים וזה גרם לי להסמיק"
"אני לא בחרתי ללכת אליה ואני רוצה להיות בשידורים."אמרתי בשקט
"ג'יני אף אחד לא חייב ללכת ליועצת ואנחנו נקבע מחדש את שעות השידורים אז לא תצטרכי לקום ברבע לשבע ותוכלי לישון" בן אמר ברוגע
"אנחנו לא מנסים להציק לך באמת. אנחנו פשוט דואגים לך ." אנג'לה אמרה
הייתה שתיקה לכמה שניות נאנחתי ואמרתי "טוב אני אצמצם את הלו"ז שלי אם זה כל כך חשוב לכם…" 
ביטלתי את הפגישות עם היועצת לתמיד, אני ודן קבענו שאת השיעורים נעשה בשעות אחר הצהריים כך שיהיה לי זמן לדברים אחרים ושידורי הרדיו יהיו בזמן השיעורים אז אני לא אצטרך לקום יותר מדי מוקדם. 
ביום שני נגמר לי כבר העונש אצל אדון ג'ונסון ועכשיו היה לי זמן חופשי.