אחד הולך והשני בא #6

"אוף!" צעקתי והעפתי את ספר המתמטיקה על הקיר הנגדי "מי צריך מתמטיקה הא?!"
(ניסיתי במשך יותר מחצי שעה לפתור תרגיל באלגברה ומה שיצא לי בסוף זה 0- וזאת כמובן לא הייתה התשובה הנכונה).
"מה את עושה?" שאלתי קול שבקע מכיוון הדלת והסתובבתי.
דן עמד בפתח.
"מנסה להכין שיעורים המתמטיקה" אמרתי מעוצבנת
"זה לא נראה כאילו זה כל כך הולך לך…"
"די באמת?" עניתי לו בקול סרקסטי והלכתי להתיישב על הספה. 
"מה אתה עושה פה?" שאלתי אחרי כמה שניות כשהבנתי שלא קבעתי איתו שום דבר.
"טוב, ג'ו ביקש ממני לבוא לדבר איתך…"
"למה הוא לא בא בעצמו?"
"הוא אמר שזה מביך."
"או.קיי מה שתגיד. מה הוא רצה?"
"לשאול אותך על אדריאנה…"
"אהה.. עכשיו הכל התבהר וחייכתי
"הוא רוצה לדעת עם היא מדברת עלין מדי פעם…" הוא אמר בקול משועמם.
הושטתי יד לשלט והדלקתי את הטלוויזיה בערוץ האופנה.
"טוב, לא ממש כאילו לפעמים כשאנחנו מדברות על משהו אבל לא באופן שהוא מתכוון אליו… למה הוא רוצה להזמין אותה לצאת או משהו?" שאלתי בהתלהבות
"הוא שוקל את זה נראה לי שזה שאדם הזמין אותה לצאת דירבן אותו לעשות את זה…"
"מגניב, אבל עם יקרה משהו בינה לבין אדם מה הוא בדיוק עומד לעשות?"
"זאת בדיוק הבעיה שלו.." הוא הסביר לי
"קשה…"גיחחתי 
"היי תקשיבי אם את צריכה עזרה עם השיעורים במתמטיקה אז אני יכול לעזור לך…"
"באמת? יופי!" הלכתי לפינה והרמתי את ספר הגיאומטריה שלי מהרצפה.
הלכתי להתיישב לידו והוא התחיל להסביר לי את השאלה הראשונה.
אחרי שעשינו ביחד את השאלה הוא אמר "טוב תפתרי את השאלה השנייה לבד."
בהיתי בשאלה איזה חמש דקות ואז אמרתי לו "אני לא חושבת שאני יודעת איך לפתור אותה"
"את ממש לא יודעת מתמטיקה אה?"
עשיתי תנועה של הסכמה עם הראש והוא הסביר לי גם את השאלה השנייה.
אחרי שהוא פתר את כל חמשת השאלות הוא שאל "אף פעם לא חשבת ללכת למורה פרטי או משהו?"
"אמא של תמיד הייתה עוזרת לי בשיעורים המתמטיקה…."
"או, אם אני יכול לעזור לך אם את רוצה."
"מה?" לא הבנתי למה הוא התכוון
"אני יכול לתת לך שיעורים…"
"באמת?" זה הפתיע אותי
"אם את רוצה…" הוא אמר בקול מתגונן שלא בדיוק הבנתי
"ברור שאני רוצה ,אני אשלם לך…"
"לא! אני לא רוצה " הוא התעקש "אני רק רוצה לעזור לך"
"אה אוקיי תודה!" למה הוא לא רוצה שאני אשלם לו? זה היה יכול לצאת די שווה בישבילו עם המוח שלי… 
"טוב אני צריך ללכת הביתה.." הוא אמר אחרי רגע
"כן נכון סליחה שהחזקתי אותך פה.." הרגשתי אשמה כי בסה"כ הוא לא בא לפה כדי להכין לי את השיעורים.
"זה בסדר דווקא די נהניתי"
"טוב, נתראה מחר…"
"ביי"
שנייה אחרי שהוא הלך הטלפון צלצל:
"הלו?"
"שלום הגעתי לביתה של ג'יני סמית'?"
"כן, מדברת…"
"שלום, מדברת יועצת בית הספר…"
למה היועצת מתקשרת אלי ?
"כן…"
"הייתי רוצה לקבוע איתך פגישה, האם בשעה שבע מתאים לך?"
"אם..כן אבל אם מותר לי לשאול למה?"
"את תגלי כשתבוראי אז מחר בשבע כן?"
"טוב."
"להתראות…"
היא ניתקה לפני שהספקתי לענות.
טוב, זה היה מוזר ממש.
אני מקווה שאדון ג'ונסון יפסיק לענות אותי עד שבע כדי שאני אספיק להגיע….
בהתחשב בזה שאנחנו מסיימים ללמוד בשלוש ואני צריכה לעשות אודישנים זה יכול לקחת הרבה זמן. 
הלכתי לישון רק בשתיים וחצי ושכבתי במיטה לפחות שעתיים עד שנרדמתי.
קמתי בבוקר ומיהרתי להתארגן כי אם אני אאחר שוב אדון ג'ונסון בכלל יהרוג אותי. 
הגעתי לכיתה בדקה לשמונה והוא עדיין לא היה בכיתה אז הלכתי להתיישב ליד אדריאנה.
"היי אד!"
"היי…" היא הייתה נראית מודאגת ממשהו
"מה קרה?"
"ג'ו הזמין אותי לצאת איתו."
"מה הבעיה?"
"לא סתם אני לא יודעת אם להסכים."
"אמרת לו שאת צריכה לחשוב על זה?" זה אחד הדברים שאסור לומר בשום אופן
"לא, היה צלצול לפני שהספקתי לענות לו והוא אמר שיש לו שיעור ספרות ושנדבר אחר כך."
"נו, בסדר "
"זהו בסדר זה כל מה שיש לך להגיד?"
"כן"
"אז להסכים או לא?"
"ברור"
"למה זה כל כך ברור?"
"טוב, רואים שאתם מתאימים ושהוא מחבב אותך אז למה לא?"
"הוא מחבב אותי?"
"נראה לי" לא רציתי להגיד לה שאני יודעת את זה כבר די מזמן
"טוב אז אני אסכים" ואז היא הוסיפה "מה כבר יכול לקרות מקסימום זה לא יעבוד בינינו…"
"נכון" 
אחרי השיעור אדון ג'ונסון אמר לי שהאודישנים מתחילים היום.
הלכתי עם אדריאנה לשיעור מתמטיקה.
למדנו משהו על מקבילית וזה לא היה בדיוק מעניין אז השענתי את הראש על כף היד והרגשתי איך העייפות גוברת עלי.
בו-זמנית קישקשתי סתם צורות על שולי המחברת שלי .
באמצע השיעור הרגשתי שמישהו זורק עלי כדור נייר מקומט.
הסתובבתי כדי לראות מי זה וראיתי את דן מסמן לי לפתוח את הכדור.
הרמתי אותו מהרצפה וקראתי אותו, בפנים היה כתוב:
איך את רוצה לדעת מתמטיקה אם את לא מקשיבה בשיעור?!
תתחילי להעתיק אם את רוצה להבין משהו. . .
הסתובבתי אליו בחזרה וגלגלתי לעברו עיניים אבל התחלתי להעתיק. 
בסוף השיעור אדריאנה אמרה"אני הולכת לחפש את ג'ו"
שלחה אלי חיוך מהיר ורצה לכיוון השני.
המשכתי לבד לכיוון הקפיטריה ואז מישהו נגע לי בכתף- זה היה דן.
"היי את רוצה היום לעשות את השיעור הראשון שלנו?"
"אהה…יש לי עונש אצל אדון ג'ונסון ואחר כך אני צריכה ללכת לשיחה עם היועצת…"
הוא שתק רגע ואז אמר "רציתי להתחיל היום כי ביום רביעי ישלנו מבחן ואני רוצה שנתכונן כמה שיותר. מתי בערך את חושבת שתחזרי הביתה?"
"בערך בשמונה וחצי"
"טוב אז איכפת לך בשמונה וחצי?"
"לא, זה סבבה. אתה רוצה לבוא אליי או שאני אלייך?"
"לא איכפת לי…"
"יש לי רעיון אני פשוט אבוא אלייך ישר אחרי, סבבה?"
"או קיי"