אחד הולך והשני בא #10

שעה השלישית היה אמור להיות שידור אז אחרי שיעור מתמטיקה עליתי לחדר אור צליל וצבע
בן כבר היה שם וחזר על הדפים שלו מהחזרה.
נכנסתי לתוך התא ושמתי את האוזניות הגדולות ובן עשה כמוני.
היו עוד שלוש דקות אז בן שאל אותי "מצאת את דן אתמול?"
"כן, הוא היה בחוץ…" אבל נגמר הזמן והתחלנו בשידור. 
"והנה מתחילה לה עוד מהדורה נהדרת של Gו B והיום יש לנו מלא הפתעות בישבילכם…" בן התחיל עם השורה שלו
"נתחיל עם התחזית להיום"
"אדון ג'ונסון נראה היום סוער במיוחד- האם זה מפני שמספר הנכשלים בי"א4 עלה על מספר הילדים בכיתה?…" בן התחיל ואז המשכתי
"אתמול היה יום גשום במחוז של גברת פארקר אבל היום יש לנו יום שמש יפה ואפילו צפויה רוח צפונית נעימה."  
התחזית היה אחד החלקים האהובים עליי בשידורים- כמובן שלא עשינו את זה בכל השידורים כי אחרת זה היה משעמם אבל מידי פעם זה מאוד משעשע.
 
אחרי השידור הלכנו לקפיטריה והתיישבנו ליד כולם.
"השידור היה היום ממש טוב." ג'ו אמר לנו כשהיתיישבנו.
"אתם יכולים לומר דברים כאלה על המורים?" דניס שאלה אחרי שנייה ובן ענה לה "יש לנו חופש ביטוי ברדיו אנחנו יכולים לומר מה שבא לנו כל עוד זה קשור בבית ספר …" ואז הוספתי "אה, וגם למורים לא איכפת- זה מצחיק אותם וכל עוד זה לא יותר מידי וולגרי זה בסדר"  את המילה וולגרי אמרתי בקול הגבוה של מיס קוק כשהיא הסבירה לנו מה מותר ומה אסור לנו לומר והיא השתמשבה בדיוק באותה מילה. 
נראה היה שדן מרגיש כבר יותר טוב כי הוא דיבר וצחק עם כולם כאילו כלום לא קרה.
הדרך הביתה אחרי שנפרדנו מדניס המשכתי עם דן במורד הרחוב.
"אז אתה בסדר כבר, אני רואה..?"
"כן" הוא אמר ושנינו צחקנו בשקט.
עשינו סיבוב כשליווינו את דניס אז הגענו קודם לבית שלי.
"ביי" אמרתי והלכתי לכיוון הבית שלי אבל אז הוא קרה לי "ג'יני!"
אז חזרתי אליו ושאלתי "מה?"
"תקשיבי….לגבי מה שקרה לפני כמה ימים…את יודעת…"
הרגשתי איך הסומק עולה לי ,חשבתי שהוא רוצה להתנצל אז אמרתי לו מהר "זה בסדר…!". הוא חייך חיוך קטן "לא, לא התכוונתי לזה. רצית להגיד..ש…טוב, התכוונתי לזה ברצינות."
"למה?" רק אחרי ששאלתי אותו הבנתי והרגשתי סומק חדש עולה ומשתלב עם הקודם.
הוא נראה מופתע מהשאלה שלי.הוא נאנח ואז הוא שאל אותי מהר "את רוצה לצאת איתי?"
צקצקתי בלשון ואמרתי "תקשיב, אניבאמת ממש מחבבת אותך והכל אבל אני מעדיפה שנישאר כמו שאנחנו עכשיו…."
הוא הנהן ואמר "טוב… אז נתראה מחר…" ואז הוא הלך.
עמדתי לבד מובכת ומרגישה אשמה. 

החורף כבר עמד לחלוף ונראו הימים הראשונים של האביב.
עוד שבוע עד לחופשת האביב וכבר ביקשתי מסטלה שתרשום אותי לאביבים.
בינתיים אדריאנה ניסתה כל הזמן להוציא ממני פרטים בקשר לדן ולהגיד את האמת- היא ממש עיצבנה אותי.
"יואו די כבר אדריאנה, אם הייתי רוצה הייתי מסכימה. נקודה." בסופו של דבר התפרצתי עליה אחרי שעתיים שהיא חפרה לי בביולוגיה
"טוב, טוב, לא צריך להתעצבן…"

לא ממש דיברתי עם דן בשבוע האחרון- זה היה יותר מדי מביך והשתדלתי לא להפנות אליו את המבט.
למה הוא היה צריך להרוס הכל? זה היה הרבה יותר קל כשהיינו רק ידידים…
ומה אנחנו עכשיו? בטוח שכבר לא ידידים כי זה כבר הרוס…. אז מה אנחנו ידידים לשעבר אבל מצד שני יושבים ביחד בקפיטריה? לא, זה נשמע דפוק….
אבל אי אפשר להגיד שאנחנו שונאים אחד את השני- כי זה לא נכון…. 
 
"את יודעת איך מקפלים שק שינה?" שאלתי את סטלה כשהיא עזרה לי לארוז.
"הממ…האמת שלא, אבל אני חושבת ש…"
ואז היא התחילה להמציא כל מיני קיפולים מעווותים וניסתה לדחוס את השק שינה לעטיפה שלו. בסוף הצטרפתי אליה ואמרתי לה שהיא נראית כמו מטומטמת. בסוף שתינו לא הצלחנו להחזיר  להכניס אותו אז סטלה קראה לטילור האידיוט שיעשה את זה- לפי מה שהבנתי הוא אהב לצאת למחנות עם אבא שלו כשהוא היה קטן.
בסוף סיימתי לארוז והלכתי לישון. 
האוטובוס יוצא מבית ספר אז סטלה הסיעה אותי לבית הספר בבוקר.
כשהגענו לשם היו מלא ילדים שהתרוצצו מסביב וצעקו שמות של ילדים אחרים.
נפרדתי מסטלה ואז איתרתי את דניס בקהל והלכתי לכיוונה.
"היי דניס!" אמרתי לה כשהגעתי אליה.
"הו! היי ,ג'יני"
היא החזיקה שתי מזוודות ענקיות שיכולתי להכניס אליהם בערך את כל הארון שלי, וזה לא שאני הבאתי קצת מידי דברים לכל הילדים היו בערך מזוודות בגודל של המזוודה שלי.
"בטוח שלא שכחת להביא משהו כי נראה שלא היה לך מקום…"
אמרתי לה בקול עוקצני
"חה, חה, תצחקי עכשיו אבל כשמשהו יהיה חסר לך את תבואי אליי בזחילה."
"אנחנו נראה…"  
בסוף עלינו לאוטובוס וישבתי ליד אנג'לה.
זאת ממש לא הייתה נסיעה רגועה- כולם צרחו, זרקו נעליים, כובעים ועוד דברים שאני לא רוצה לציין…
אנג'לה סיפרה לי שהן תמיד נמצאות בבקתה מספר 6 ושבכל ביקתה יש 4 מיטות אז תהיה אחת גם בשבילי. 
כשהגענו כולם הוציאו את הדברים שלהם מתא המטען ורצו לבקתות.
היינו צריכות לעזור לדניס עם הדברים שלה כדי להגיע כמה שיותר מהר לבקתה מספר 6.
כשהגענו זרקנו את הדברים שלה על המרפסת לפני הדלת והתנשמנו בכבדות.
"פעם הבאה תביא יותר דברים!" אדריאנה אמרה לה בעיצבון.
"אתן עוד תראו שזה שימושי." היא הסבירה בקול מתגונן.
אנג'לה פתחה את הדלת ונכנסנו.
היו שם 2 מיטות קומותיים וכל אחת תפסה מיטה.
התיישבתי על אחת שהייתה ליד החלון למטה, כי לא אהבתי לישון למעלה.
כל הבקתה הייתה עשויה מעץ וכך גם המיטות והשולחנות. 
כל המחנה היה מורכב מ30 בקתות, חדר אוכל שלידו היה מטבח, הבקתה הגדולה שהיו בה כמה חדרים בשביל המדריכים,המפקדה והכי למטה הייתה במה עם ספסלים.
כל המחנה היה בנוי על גבעה והבקתות היו מפוזרות בלי שום סדר.
היה אפשר לראות גם שיש ירידה לאגם ויער.
בכלליות זה היה מקום ממש יפה שהטבע שלט בו.
הבקתה של הבנים הייתה שתי בקתות לידינו.
אחרי שכולם הסתדרו בחדרים הייתה אספה כוללת ליד הבמה.
על הבמה עמדה אישה בנויה היטב שנראתה אפילו קצת גברית….
כנראה תוצאה של חיים בטבע.
כולם התיישבו על הספסלים והיא דיברה.
"שלום לכם ,זאת השנה ה-45 שהמחנה שלנו פועל" כולם מחאו כפיים ושרקו
"אני אינגריד יושב ראש המחנה. יש כאלה מכם שכבר ביקרו אותנו בעבר אבל יש כאלה שלא אז בישבילם אני אחזור על הדברים הקבועים שמתקיימים ואני אספר לם גם על הרבה דברים חדשים שצפויים לקרות כאן החופש."
"היא רק נראית נחמדה בפעם הראשונה אבל האמת היא שהיא ממש קשוחה." דניס לחשה לי באוזן.
"כמו תמיד תהיה לנו את תחרות הקבוצה הכי טובה, שינה ביער ושחייה לילית באגם."היא עצרה לרגע כדי להעביר עמוד בחוברת שהיא החזיקה ביד.
"בנוסף לזה השנה יהיו לנו טיול קייקים לאורך הנהר עד לעיר הקרובה שבה יהיה לכם זמן חופשי להסתובב ולקנות דברים. אה ושכחתי לציין אתהאוונטס שיש לנו גם השנה, זהו פסטיבל שיש כל שנה במחנה עם הופעות וביתנים."
נשמעו קולות של "אוווו…" ו "אההה…" מהקהל והיא המשיכה.
"ועכשיו נעבור לכללים:
אסור לצאת מהחדרים אחרי שעת כיבוי אורות שהיא ב- 11:00 בלילה.
אסור להיכנס ליער חוץ מהפעילויות שמתקיימות בו.
מותר להיכנס לאגם בכל שעה כאשר יש זמן חופשי אבל שוב לא אחרי כיבוי אורות."
הייתה שתיקה קצרה והיא המשיכה "זהו להיום, עכשיו אתם יכולים להתפזר ולסדר את החדרים." 
כולם התפזרו.
נכנסנו לחדר וכל אחת שמה את הסדינים שלה על המזרן ודחפה את המזוודה מתחת למיטה או שמה אותה בפינה.
לקחתי את הסדינים הכחולים שלי עם צורות של כוכבים וירחים.
הנחתי את הIpod וטלפון הנייד שלי על שידת הלילה שליד המיטה.
מעלי הייתה המיטה של אדריאנה והיא כל הזמן דיברה אבל אף אחת מאיתנו לא ממש שמה לב למה שהיא אמרה.
 
"היום הראשון תמיד חופשי,מה אתן רוצות לעשות?" אנג'לה שאלה אחרי שכולם סיימו להתארגן וישבנו על המיטות שלנו.
"אפשר להסתובב או ללכת לאגם…" דניס הציאה
כולם רצו ללכת לאגם ואדריאנה הציאה להזמין גם את הבנים ללכת איתנו. 
הלכנו לבקתה של הבנים אחרי שלבשנו בגדי ים והתארגננו.
"רוצים ללכת לאגם?" אנג'לה שאלה כשבן פתח את הדלת.
הוא הסתובב ושאל את הבנים שהיו בפנים.
שמעתי קולות חלושים שבקעו מבפנים של "סבבה" ו"טוב".
ירדנו בשביל לאגם שהיה ממש כחול באור השמש המסנוור והוא היה ענק ומוקף בעצים חוץ מהחוף הגדול שהיה שייך למחנה.
פרסנו את המגבות שלנו על החול שהיה אחרי הדשא ונשכבנו, ביינתיים הבנים נכנסו למים.
פתאום הרגשתי איך נשפכים עלי מים, אלה היו הבנים ששפכו עלינו דליים של מים, כל הבנות צרחו כשהמים הקפואים נשפכו עליהן.
כולנו קמנו והלכנו להחזיר לבנים.
נכנסנו לאגם והתחלנו להשפריץ אחד על השני.
כולם הטביעו את כולם השפריצו , הבנות קפצו על הבנים מאחור כדי להפיל אותם למים כי הם היו יותר מידי חזקים כדי להחזיק להם את הראש ולדחוף אותו למים כמו שהם עשו לבנות 
בסוף יצאנו מהמים והתיישבנו על המגבות שהתייבשו בינתיים.
"איזה כיף שהשנה אנחנו עושים את בית הטרור." ג'ו אמר כשהתיישבנו
"אה נכון, הבנים של כיתה י' תמיד עושים את זה…" אנג'לה נזכרה
"מה זה?" שאלתי
"זה הביתן הכי מפחיד שהבנים עושים באוונטס" דן אמר וישר התחלתי להתעסק בסיבים של המגבת והנהנתי.
"אם תהייה ילדה טובה נכניס אותך לרשימה השחורה." בן אמר בקול מתגרה
"מה?" שאלתי ואז אדריאנה אמרה "זו רשימה של אנשים שחייבים להיכנס גם אם הם לא רוצים"
"אם הם לא רוצים אז איך…" לא סיימתי את השאלה ואאנג'לה קטעה אותי ואמרה "זה לא ברור? ,הם באים לקחת אותך…"
עשיתי פרצוף מעוות ובן צחק "אל תדאגי אנחנו נכניס אותך."
"אין סיכוי שאני נכנסת לשם." הזהרתי אותו
"את עוד תיכנסי" היא הבטיח לי 
 
אחרי שחזרנו מהאגם הלכנו להתקלח והייתה רק עוד שעה לכיבוי אורות אז הלכנו לאכול ארוחת ערב בחדר אוכל.
"רוב הפעמים את הדברים היותר טעימים מגישים בימים חשובים או בימי שבת…." דניס אמרה לי ברגע שהסתכלתי בגועל על מחית אפונה.
בסוף לקחתי פרוסת לחם וחמאה.