אחד הולך והשני בא#4

פרק 4:
כשחזרתי הביתה זרקתי את התיק שלי בפינה ,פשטתי את חולצת הבית ספר המעצבנת והוצאתי מהארון חולצת טישרט .
התיישבתי על הספה והדלקתי את הטלוויזיה.

נגמר כבר התוכנית שראיתי אז העברתי לאם טי וי ונשכבתי על הספה. 
כנראה שנרדמתי כהתעוררתי מצלצול טלפון עם השלט של הטלוויזיה ביד.
זאת הייתה אדריאנה :
"הלו?" עניתי בקול חורק עוד מהשינה
"הערתי אותך? זאת אדריאנה.."
"כן,  אבל זה בסדר במילא הייתי צריכה להתעורר מתישהו כי נרדמתי מול הטלוויזיה…"
"אה טוב" היא נשמעה כאילו לא שכנעתי אותה אבל היא לא הוסיפה עוד משהו
והיא המשיכה לדבר "תקשיבי,בסוף גם הבנים באים לדניס אז אני וג'ו נעבור אצלך כדי לקחת אותך אליה כי אנג'לה לא באה בסוף…"
"סבבה, באיזה שעה תבואו?"
"בערך בשבע…"
"או,קיי.."
"אז נתראה כבר…" 
למחרת בבוקר קמתי והלכתי לכיוון הבית בבוקסר וגופייה ששימשו אותי כפיג'מה.
סטלה ישבה מול המחשב ולא ראיתי אף סימן לזה שטיילור נמצא בבית- יופי.
"היי" אמרתי לה והיא הסתובבה
"אה יופי כבר קמת, אניהולכת בערך בשתיים לקניון רוצה לבוא איתי? …"
"בסדר, מה השעה?"
היא הסתכלה על השעון שלה ואמרה "שתיים עשרה וחצי…"
"הממ.." לא היה לי מה להגיד
הסתובבתי ונכנסתי למטבח.
הכנתי לעצמי קפה וטוסט.
כשישבתי ליד השולחן ואכלתי טיילור נכנס למטבח ועיקמתי את הפרצוף.
הוא הוציא פחית בירה מהמקרר וראה את העיוות שלי.
"מה?" הוא שאל
"כלום" עניתי לו ואחרי שהוא הלך גילגלתי עיניים.
מי שותה בירה בשתיים עשרה וחצי…
טוב זה הוא… אני שונאת אותו… 
בערך בשתיים התלבשתי ויצאתי עם אחותי. היא לא נסעה לקניון שאני הייתי בו אלא לאיזשהו קניון מחוץ לעיר.
זה היה קניון גדול לא כמו החורבה הזאת שאני הייתי בה- זה היה קניון על רמה…
מה שטוב בללכת לקניות עם סטלה זה שאין סיכוי שתחזור עם פחות מעשר שקיות

קניתי שלוש חולצות, מכנס וזוג נעליים. ואחותי חזרה עם שתי שמלות זוג נעלי עקב, שני זוגות מכנסיים וחולצה.
חזרנו הביתה בערך בשש וחצי מה שהשאיר לי חצי שעה להתכוננן לסרט.
זרקתי את השקיות בצד והלכתי להתקלח.
 
בשבע וחמישה אדריאנה וג'ו צילצלו בפעמון. רצתי לדלת (כי בדיוק נכנסתי הביתה לרגע כדי להגיד לסטלה שאני יוצאת) ופתחתי אותה. הם חייכו אלי ואמרו "היי"
"היי" יצאתי החוצה
"את לא לוקחת תיק או משהו?" אדריאנה שאלה
"כן, אני צריכה לקחת אותו מה'מחסן' "כשאמרתי מחסן עשיתי תנועה של מרכאות באוויר.
היינו כבר ליד הדלת של המחסן ואדריאנה שאלה "מחסן?"
פתחתי את הדלתות ואמרתי "טוב, זה היה פעם מחסן…"
הם נכנסו אחרי ושמעתי שריקות התפעלות.
"איזה מגניב…." ג'ו אמר בהתלהבות
"תודה.."
אדריאנה בחנה את השקיות שהיו זרוקות בצד ושאלה "עשית שופינג?"
"כן…"
יצאנו כבר והיא שאלה "מה קנית?"
"אאםם… שלוש חולצות, מכנסיים ונעליים. "
"וואו…" היא אמרה בהתלהבות
"אה זה בגלל אחותי המשוגעת…" הסברתי לה בפשטות
"מגניב" היא אמרה
"בנות…" ג'ו נאנח
אדריאנה גם שמעה את זה והיא שאלה אותו בעוקצנות "יש לך משהו נגד בנות?"
"לא, פשוט הדבר היחידי שמעניין אתכן זה קניות.." הוא הסביר
אני ואדריאנה צחקנו. 
 
הגענו לבית של דניס אחרי בערך עשר דקות. היא פתחה לנו את הדלת ואמרה לנו ללכת לסלון.
הבית שלה היה נראה כאילו עיצב אותו מעצב פנים, הכל היה נראה יקר ושביר.
דניס אספה את השיער שלה בקוקו כך שראו לה את הפנים יותר בבירור וזה ממש החמיא לה.
אחרי שדן ובן הגיעו ניסינו להחליט איזה סרט לראות.
"בואו נראה הצעקה !" הבנים התעקשו על סרט אימה אבל אני אדריאנה ודניס רצינו לראות קומדיה רומנטית אז החלטנו שקודם נראה את הסרט שלנו ואחר כך סרט אימה.
ג'ו אדירנה ובן ישבו על הספה ואני דניס ודן ישבנו על הרצפה. 
במשך העשרים דקות הראשונות של הסרט הבנים השמיעו כל הזמן הערות על השחקנים.
כל פעם שהם הוציאו מילה מהפה צרחנו עליהם "סתמו!".
אחרי שהם שתקו המשכנו לראות את הסרט.
אני החזקתי את קערת הפופקורן כי ישבתי בין דניס לדן.
במשך הסרט שמעתי כל הזמן את ג'ו מתלחשש עם אדריאנה.
רכנתי לעבר דן ושאלתי לו ממש בשקט "ג'ו ואדריאנה זוג?"
הוא ענה לי בלחישה "לא… אבל נראה שג'ו דלוק עליה כבר ממש הרבה מזמן…"
"אה.."
"למה את שואלת?"
"סתם…" 
אחר כך הבנים רצו לראות סרט אימה ואדריאנה הצטרפה אליהם ולפי מה שהבנתי אחרי שלוש שניות -היא גם אהבה סרטי אימה.
אני ודניס ניסינו לשכנע אותם לא לראות- אני שונאת סרטי אימה…
"אולי לא.."  אמרתי בקול מתחנן
"נו בקשה" דניס שיתפה איתי פעולה
"אל תדאגו אני אשמור עליכם" דן אמר לנו בצחוק  
כל הסרט אני ודניס הסתרנו את העיניים עם הפוך שהבאנו קודם מהחדר שלה וכולם צחקו עלינו.
אני באמת לא מבינה מה כיף בלראות סרטי אימה…
בסוף היא אמרה שהיא לא יכולה יותר ושהיא הולכת לחדר שלה ובעקבותה גם אני עשיתי את זה.
החדר שלה היה די גדול והצבע ששלט בו בעיקר היה ורוד.
"את אוהבת וורוד?" שאלתי אותה בצחוק
"חחח…כן …"
"טוב…"
היא התיישבה על הכיסא של המחשב ואני התיישבתי מולה על המיטה.
"אז למה עברת לפה?" היא שאלה אותי פתאום
הרגשתי לחץ לא נעים בחזה ואמרתי לה "אםם.. גרתי עם אמא שלי לבד כי אבא שלי עזב אותנו כשהייתי בת שנתיים והיא נפטרה לפניי בערך חודש…"
היא הסתירה את הפה עם היד והיא הייתה נראית כאילו היא לא יודעת מה לומר, אז אמרתי במקומה "את מצטערת אני יודעת…" ואז הוספתי "זה בסדר…" לא הכרתי את הקול שיצא ממני- הוא היה נשמע איכשהו מת כזה .
  
אחרי בערך חצי שעה של ישיבה בחדר של דניס חזרנו לסלון בדיוק לכתוביות של הסוף.
הם כבר קמו והתכוננו ללכת .
"הייי ג'יני את יכולה ללכת איתי ועם בן אם את רוצה…" דן אמר לי
"סבבה" 
יצאנו לרחוב והיה די קר, זה היה נראה כאילו עומד לרדת גשם.
הבנים עוד דיברו על הסרט והם כל הדרך צחקו עליי שפחדתי.
בן פנה לרחוב צדדי אחד ונפרד מאיתנו ב"ביי" משועשע.
אני ודן המשכנו ללכת בשקט ואז שאלתי אותו "איפה אתה גר?"
"חמישה בתים לפנייך בערך…" הוא אמר "במין בית בצבע ירקרק כזה…"
"חחח…" 
הגענו באמת למן בית ירקרק כזה והוא נעצר לפני הדלת. הוא מישש את הכיסים שלו ואז הוא אמר "אוי לא! שכחתי את המפתח וההורים שלי חוזרים רק בבוקר…"
בהיתי לרגע ואז שמתי לב שהוא מסתכל עלי במבט שואל ואז הבנתי "או…אהה…. אתה רוצה לבוא לישון אצלי…?"
"באמת?" הוא שאל
"כ..כן" לא היה לי נעים להגיד לו לא. אף פעם לא ישן אצלי בן זה היה לי נראה מוזר כזה..
אז המשכנו ללכת עד הבית שלי.