אהבה שהתגשמה בחלום

הסיפור קרה לא ממזמן (בעצם אם חושבים על זה אז כן ממזמן)
"אסמרלדה הגיעה לגיל 18 היא צריכה להתחתן",ריכלו כל הדודות לרגל אירוסיי אחותי,אמי בת ה-20.
"כן,אמי תתחתן בעז"ה עוד שלוש חודשים,בלי עין הרע.",המשיכו לרכל.
"צריך למצוא לאסמי שידוך",קבעה אימא.\
"אני אעזור לחפש,הכל יהיה ב"ה בסדר",אמרה דודה מרים.
לסמוך על דודה מרים.? אני לא ממש סומכת. הבעל האחרון שהיא הביאה הייה משה בן 45 לאחותי אמיליה,שאם לומר בצורה עדינה,זה לא משה זה משה והכוהל.
דודה מרים היא אחותה של אימי,והיא גדולה מאימי ב-12 שנה. איך יצא ככה?.. ב-12 השנה האחרות נולד כל שנה ילד,אימי הייתה האחרונה.
"איפה אסמירלדה הלכה..? ילדה יפה,ילדה יפה טפו טפו טפו,מרים תמצא לה בעל עשיר עשיר,יפרנס אותה בעושר,ובאושר."
לפעמים עושר הוא רק בע'.
"אסמירלדה",קראה בקול אימי.
"רגע אימא אני כבר באה.",החלטתי לצאת מהמטבח וללכת לגינה שבה כולם ישבו. מזווית העין ראיתי את שאול (הבעל העתידי של אחותי). כל פעם שראיתי אותו נשמתי נעצרה. אלוהים,למה עשית לי את זה? למה התאהבתי דווקא בו? הרי הוא יהיה האבא של אחייני. הבעל של אחותי היקרה לי יותר מכל,למה?
"אסמי,בואי הנה",אמרה אימי וניגשתי לשני הספות מלאות הרלכניות.
התיישבתי על הכיסא שהיה ליד הספות. כל המבטים שלהן מופנים אליי.
"ילדתי,שמעי. אני ודודתייך דיברנו עלייך",כאילו שאני לא שמעתי…
"כן? בקשר למה?",עשיתי פנים של מופתעת.
"מתוקה מתוקה",אמרה הדודה שאוהבת לזחור על המילים.
"בקשר לעתידך,אנחנו רוצות למצוא לך שידוך."אמרה אימא.
"מרים תמצא לך בעל עשיר עשיר",
"אני שמחה לדעת שאתן דואגות לי,ושמחה שאתן תמצאו לי שידוך",משקרת אני מה זה טוב.
כל הדודות עם חיוך מאוזן לאוזן על הפרצוף.
"סליחה שאני מפריע לכל המועצת הנשית של אישתי לעתיד,אבל ברצוני להגיד משהו"אמר שמואל. עדיף לשמוע אותך משאר אותן,חשבתי.
"דבר בני",אמרה אימי.
"בטעות שמעתי את שיחתכן על אסמירלדה המופלאה,אז ברצוני להגיד שיש לי חבר שבדיוק מתאים לאחות היפהיפה של אישתי לעתיד.",אני רוצה אותך,עוד שניה זולגות מעיניי דמעות.
"שמו הוא יצחק.",אני דווקא לא צוחקת.
"יצחק,יצחק,הבן של מוישה סוחר הבדים?" שאלה מרים.
"הוא היחיד והמיוחד.",ענה שאול.
"אני אלך אליו מחר",אמרה מרים.
אני עוד שניה פורצת בדמעות,בשניות האחרונות לפני זה אני ממלמלת: " אני צריכה לבדוק משהו בחדרי."
אמרתי והלכתי,לא שמעתי שום תגובה. נכנסתי הבייתה ועליתי לחדרי המואר. כולי בוכה,נזרקת למיטה ובוכה לכרית. מוציאה את הדף שהדיו חס עליו עם השיר לשאול. והתחלתי לקרוא אותו.
אתה קרן אור של שמש
חושב רק על המחר ולא על אמש.
יפה כמו הים
כמו הגל הולך חוזר ונעלם.
כמו פרח שנקטף
את ליבי קטפת
ברכותך לא ריחמת.

ליבי נעצר,שאול עומד ומביט עליי. הדלת סגורה,הוא עומד שמה בא ומתיישב על מיטתי.
"מי הנבלה שקטף לך את הלב?"
"אה..זה שיר שכתבתי ממזמן. הייתי מאוהבת שילד אחד שראיתי כל יום,אתה מבין.."
"מאוד יפה,ואני מבין מבין.",חיקה את הדודה שחוזרת על המילים. שנינו התפרצנו בצחוק.
הסתכלתי עליו על שפתיו,והוא הסתכל עליי כל כך רציתי לנשק אותו.
"אה..כן. כל הרכלניות שלך ביקשו ממני להבין לאן ברחת,וכמו שאמרתי שאני מבין מבין",לפתע הוא שתק.
"מה קרה?"
"תגידי הילד שהיית מאוהבת,זה לא במקרה אני?" רק עכשיו שמתי לב שהדף על השידה עם הקדשה, השיר של שאול.
"אהה,רציתי להגיד לך את זה. אבל אני אה…,"
"את אהה..", חייך. איזה מתוק הוא.
"אני מאוהבת בך,אבל זה לא משנה. אתה עם אחותי אמתחתן ואני מאוד אוהבת אותה ולא רוצה להרוס לה את החתונה.
"גם אני אוהב אותך",אמר והתחיל להתנשק איתי. נשיקה כה מתוקה,רציתי שהיא תימשך לנצח. אני נשכבתי על הכרית והוא עדיין מנשק אותי.
לפתע אני שומעת : "אסמירלדה,כמה הילדה הזאת יושנת קומי,עוד מעט יצחק בא."
אני פוקחת את עיניי ומבינה שזה היה רק חלום.