את

אני רואה אותך עומדת מרחוק, שערך גלי מעט ונח על כתפייך באלגנטיות. את לובשת שמלת קיץ בצבע וורוד, השמלה קצרה וחושפת את רגלייך הארוכות, את רגלייך החלקות והמושכות. השמלה מבליטה את גזרתך המושלמת את הישבן החתוב, המותניים הצרים, והחזה העומד זקור וחצוף. את מתקרבת לעברי ותווי פנייך מתבהרים, עינייך בצבע חום דבש מזמינות להתקרב ומאידך מרתיעות משום שדרכן ניתן לראות ולהרגיש את כוכח. העף שלך קטן ומעט סלבי, מזדקר מעט מעלה ומקנה לך מראה מעט שחצן. את מתבוננת למרחק מעבר לכתף שלי ועל פנייך עולה חיוך רחב, חיוך מלא שיניים וחינני. החיוך חושף זוג גומות חן שמעשירות את יופייך ומראך החצוף. אני יושב במקומי מנסה לדמיין כיצד את מריחה באיזה בושם את בוחרת להשתמש.
את עומדת ומשלבת ידיים וחושבת מחשבה עמוקה ואני קופא במקומי ורק מדמיין מהי התחושה לנשק את את שפתייך הדקות מה יהיה טעמן איך הלשון שלך מפלרטת עם שלי ואיך אנחנו נסחפים לעולם שכולו קסם.
את מגניבה לעברי מבט חטוף, ואני מאדים כאילו נתפסתי גונב מהמכולת. אני מתמלא בתחושה שאת יכולה לקרוא את מחשבותי כמו ספר פתוח, אני מרגיש חשוף לחלוטין אך לא מסוגל להתיק את עייני. את מתחילה להתקדם שוב לעברי עכשיו בצעדים יותר נחושים, אני נצמד לספסל עליו אני יושב וככול שאת מתקרבת אני נכנס עמוק יותר לתוכו כאילו מישהו עומד מאחורי ודוחף את הספסל לעבר כבשן.
את נמצאת עכשיו מרחק של כמה צעדים בודדים ממני, אני כבר מצליח להרגיש את הריח המתוק שנודף ממך, הריח ממכר כמו של פרח טורף מושך אותי אלייך. את צעד לפניי, אני ממש מרגיש איך אני נכנס לתוך האטמוספרה האישית שלך ואת חולפת על פני ולא מנידה עפעף.