את שלי – פרק 2

"טוב בת'אני… אני ממש מצטער על זה שפגעתי בך." התנצלתי, מקווה לקבל אישור. היא הנהנה ואמרה שזה ממש כלום, כשזה ברור שממש כואב לה. "התנצלות התקבלה. יש לך טלפון? הסוללה שלי נגמרה." היא שאלה בעוד בודקת את הנייד שלה.
…
הבטתי בחדר מחפש וגם מוצא טלפון. הושטתי אותו לה, היא חייכה ולקחה אותו מידי, מה שגרם לה להראות כמו מלאך. היא הזיזה את השער השטני, הבהיר והגלי שלה מאחורי האוזן ושמה את הטלפון לאוזנה אחרי שהיא חייגה מספר כל שהוא. בינתיים בהיתי בפנים שלה, הבחנתי שהיא פשוט יפיפייה, ושהיא בטח תבלוט בקהל של בנות אחרות.

"כן, אתה יכול לבוא לאסוף אותי? ממש קר בחוץ ואני לא רוצה ללכת הביתה במזג האוויר הזה, ובנוסף…" היא שאלה בזמן שהביטה בי, מזכירה לי שאני הייתי הסיבה ל'בנוסף' שלה. הפנים שלה נהיו מודאגות כשהיא קיבלה תשובה. "למה אתה פשוט לא יכול לבוא?"

קמתי ונעמדתי מאחורי הגוף שלה שיושב על הספה כשכולם כבר מתכוננים לעזוב. "אני יכול לקחת אותך הביתה." לחשתי באוזנה, הלחיים שלנו נוגעות אחת בשנייה בעדינות. היא זזה הצידה באיטיות, מקמטת את גבותיה בבילבול, ולבסוף מהנהנת בחוסר ברירה. "אתה יודע מה? תשאר בבית, יש לי הסעה." היא אמרה לכיוון הטלפון וניתקה.

"אאוץ'. מי זה היה?" שאלתי, היא צחקקה, מה שגרם לי לחייך אפילו יותר "אחי הגדול." היא ענתה.

"קדימה ג'סטין, הנהג הגיע." אלפרדו צעק מדלת הכניסה. הוא הסתובב והבחין בבת'אני "או, אני לא ידעתי שאנחנו מחפשים זיון עם מעריצים עכשיו." הוא התבדח, וגרם לבת'אני לצחקק. "אני לא מעריצה." שמעתי אותה אומרת. "ואני לא מחפש אתה זיון, חתיכת אידיוט." מלמלתי בזמן שקמתי מהספה. "בואי נלך." אמרתי לבת'אני, והלכנו לכיוון הדלת, מאוכזב בחשאיות שהיא לא מעריצה.

בת'אני ישבה לידי במכונית. כולם היו בערך מחוצים ביחד, היה בקושי מקום לנשום. "חכו רגע, יש גם את פרדו!" סקוטר צעק כדי שנפנה מקום גם לאלפרדו. "אין יותר מקום סקוטר." אמרתי במהירות חזרה.

"תמצא מקום ביבר." הוא אמר עם חיוך קטן. הסתכלתי מימיני, אשר ישב שם. אני לא רציתי ולא ציפית לשבת מעליו והסתכלתי לשמאלי ושם הייתה אליזבת' אן. אלוהים, היא פשוט מושלמת. הראש שלה נשען על החלון, נושמת באטיות, ללא ידיעה שהיא עומדת לשבת על הברכיים שלי. חייכתי אליה וקיבלתי את תשומת הלב שלה.

היא ידעה את המצב, אבל לא ידעה שהיא תהיה זו שעל הברכיים שלי. בת'אני בהתה בי, ניסתה להבין מה אני רוצה ממנה. ברגע שהיא הבינה, היא נדנדה את ראשה מצד לצד בחוסר הסכמה "לא, לא, לא." היה כל מה שהיא אמרה.

לקחתי את המותניים הקטנות שלה, ודחפתי אותה בעדינות על הברכיים שלי. היא הייתה ממש קלה. זזתי לחלון, איפה שהיא ישבה כדי לתת מקום לאלפרדו. יכולתי להרגיש שלא היה לה נוח, שמתי את ידיי על המותניים שלה ושמתי לב לקצה השפתיים שלה שהופך לחיוך.

חייכתי והרגשתי את חום הרגליים שלה על שלי. בת'אני הייתה מאוד לחוצה והגב שלה היה ישר, רק שהתחלנו לנסוע היא נשענה על החזה שלי. אני לא הפסקתי להחזיק אותה וזה היה בסדר מצידה. הדבר הבא שאני זוכר, היה בת'אני מבקשת ממני שאתן לה ללכת כי כבר היינו במקום שלה. צחקתי ממתיחות ונתתי לה ללכת.
…