את קטנה מידי-פרק 6

°נקודת מבט קיילטין.
קמתי לקול הצלצול של הפאלפון שלי, חיטטתי במדף עד שמצאתי אותו.
"הלו?" עניתי.
"קייט תיתארגני נוסעים לבית החולים" אימי אמרה.
"טוב" ניתקתי.
השעה הייתה 9:30 ניכנסתי להתקלח במהירות
וכשיצאתי הפאלפון שלי צילצל.
הסתכלתי על הצג וראיתי "טיילר".
"הלו טיי".
"היי חשבתי לבוא היום לשיין".
"אני עכשיו מתארגנת, אמא שלי מסיעה אותי לשם,
אני אפגוש אותך בבית החולים".
"אוקי" .
"ביי" .
"ביי" ניתקתי.
~בבית החולים~
חיכיתי לטיילר מחוץ לבית החולים ,
לאחר חמש דקות ראיתי מישהו רץ מרחוק.
"סליחה שאיחרתי" טיילר מתנשף .
"זה בסדר לא חיכיתי הרבה" חיבקתי אותו.
"איפה אמא שלך? " הוא שאל בזמן שניכנסנו למעלית.
"בחדר שלו ".
יצאנו מהמעלית.
"אני רוצה לספר " טיילר נעמד במקום.
"לספר מה?".
"לאמא שלך שטיילר גיי ואני האקס שלו" הוא אמר במהירות.
"אני לא חושבת שזה רעיון טוב. עדיף ששיין יעשה את זה ".
"אבל מה אם הוא לא יתעורר?!" הוא אמר בחשש.
"אל תידאג " לקחתי את ידו והיתקדמנו לחדר.
ניכנסנו לחדר ואימי בכתה.
"אמא מה קרה?! " רצתי אליה.
"הם.." היא לא הצליחה להוציא מילים מפיה.
"הם מה?!" שאלתי בעצבנות.
"אמרו שאני צריכה לוותר אליו " היא אמרה "שאין סיכוי שהוא יתפקד והדבר היחיד שמחזיק אותו חי הם המכשירים".
"מה?!" אני וטיילר אמרנו ביחד.
"זה לא יכול להיות. רק לפני כמה ימים אמרו לנו שהוא יחזור לתפקד!"
"הם טעו " אימי אמרה בבכי.
דמעה זלגה במורד הלחי שלי.
אני לא יכולה לשתוק איך אפשר לטעות ככה?.
יצאתי מהחדר המהירות.
"קייט לאן את?" טיילר שאל.
לא עניתי ראיתי את האחות ואמרתי "למה אתם מתכוונים שאנחנו צריכים לוותר אליו?!".
"מדברים על שיין?".
"ברור שמדברים על שיין!" היתעצבנתי.
"אני מצטער.." קטעתי אותה.
"רק לפני כמה ימים אמרתם שהוא יחזור לתפקד! " נשברתי.
"הבדיקות התהפכו רק המכשירים מחזיקים אותו בחיים".
שתקתי והלכתי לחדר של שיין.
"מה הם אמרו?" טיילר שאל.
"אותו הדבר ".
הרופאה ניכנסה לחדר ואמרה
"אתם רוצים להיפרד ואז ניקבע את שעת.. "
"כן " אימי אמרה.
הרופאה יצאה מהחדר.
הבטתי בטיילר ששמתי לב שהוא בוכה היתקדמתי אליו וחיבקתי אותו.
אימי לא הבינה למה הוא בוכה כי היא חשב שהוא לא הכיר אותה.
התנתקנו מהחיבוק וטיילר לקח את ידו של שיין.
"גברת קלרסון" הוא אמר "שיין היה חבר שלי".
"באמת?" אימי שאלה בבלבול "הוא אף פעם לא סיפר אליך."
"חבר לא במובן כזה. " טיילר אמר ולאימי נפל האסימון .
אימי קמה מהכיסא "מה זאת אומרת לא במובן כזה?!"
"אמא שיין גיי" אמרתי.
"מה איך את יודעת?!" היא שאלה בעצבנות.
"הוא יצא מהארון בפניי.. "אמרתי.
"ואתה הייתה חבר שלו? " היא שאלה."למה?"
"כי אהבתי אותו גברת קלארסון"
"לא, למה הוא לא יצא מהארון לפני כן? "
"הוא פחד מתגובתך " אמרתי.
"אני בטוחה שהוא מתחרט על זה. הלוואי והיה יוצא לפני " אימי אמרה מנשקת את המצח של שיין.
"שיין הבן הבכור שלי, אני אתגעגע יותר מכל! " אימי אמרה מחבקת אותו בחוזקה.
דמעות יצאו מעייני "מ..מה אם מארק?" שאלתי.
"הוא אמור להג.." מארק ניכנס לחדר.
"מה קרה?".
~כעבור חצי שעה~
דיברנו עם שיין בכינו מלא והגיע הרגע.
הרופאה ניכנסה "ניפרדתם?" היא שאלה
"כן. "אימי אמרה קמה מהכיסא באיטיות.
כולנו יצאנו.
~כעבור 10 דקות~
"שעת המוות 10:23 " הרופאה אמרה.
היא ביקשה מאימי לדבר בצד.
אני טיילר ומארק ישבנו בכיסאות.
לאחר 5 דקות אימי חזרה ואמרה
"ההלוויה תהיה בארבע "היא אמרה בלי להוסיף מילה
חזרנו הביתה.