את קטנה מידי-פרק 2

°נקודת מבט קייטלין.
לפני שניכנסתי לחדרו של שיין ראיתי נער עם דמעות בעיניו יוצא מחדרו. הוא לא מוכר לי, מוזר.
צעדתי באיטיות עליו ושאלתי "אתה בסדר?"
"כן" הוא חייך חיוך קטן וניגב דמעה שנזלה מעניו
"זה לא נראה כך"אמרתי, " היי אני קייטלין אני אחותו של שיין.." הוא היסתכל עליי בבילבול.
"אחותו? הוא אף פעם לא הזכיר אותך" הוא אמר.
"אם אפשר לשאול מי אתה? " שאלתי.
"אני טיילר אני .." הוא גימגם"האקס שלו ".
"אף פעם לא ראיתי אותך כאן " אמרתי.
"זו פעם ראשונה שאני מגיע " הוא ענה, "אני צריך ללכת.. " הוא מיהר ויצא מהמסדרון.
ניכנסתי לחדרו של שיין, היתיישבתי על כיסא ולקחתי את ידו, היסתכלתי אל עניו והדמעות אינן באות. זה מוזר, האקס שלו? שיין אף פעם לא הזכיר אותו.אני ושיין מאוד קרובים. אני זוכרת את היום שהוא יצא מהארון בפניי, חיבקתי ואמרתי לו שאני יתמוך בו תמיד. שיין לא הספיק לצאת מהארון לאמא שלי ולמארק.
"קייטלין " קפצתי מהמקום וראיתי את האחות ניכנסת,
"לא היתכוונתי להבהיל אותך" היא אמרה בחיוך קטן "הו זה תמיד קורה " צחקתי.
"יש משהו חדש?" שאלתי מקווה לתשובה חיובית.
"בינתיים לא , האמתי רציתי לדבר איתכם, מתי אימך תגיע? " היא שאלה הלב שלי קפץ לא יודעת מימה.
"היא תגיעה בסביבות 2 " אמרתי.
"מעולה" היא ענתה ופנתה ליציאה.
"רגע, זה חדשות טובות או רעות?" שאלתי.
"כשאמא שלך תגיע הרופאה תגיד אל תידאגי בסדר? " היא חייכה חיוך רחב ועזבה את החדר.
התיישבתי על הכיסא, לקחתי את ידו של שיין והצמדתי אל שלי. "שיין? בבקשה תהיה חזק לא משנה מה יקרה תהיה חזק בישבילי " אמרתי ודמעות ירדו מעייני.
ישבתי שם הרבה זמן מסתכלת עליו ,מדברת אליו ,מספרת לו סיפורים כאילו הוא מקשיב אבל מי יודע אולי כן.
היסתכלתי על מסך הפאלפון שלי לבדוק מה השעה
2:20 זה מוזר אמא שלי מאחרת? .
חייגתי אליה במהרה.
"הלו"
"אמא? איפה את לא היית אמורה לבוא כבר?"
"כן סליחה שאני מאחרת אני בכניסה אני דקה בחדר "
"טו.." היא קטעה אותי
לפני שהכנסתי את הפאלפון לכיסי ראיתי הודעה שחברה שלי מייגן שלחה, פתחתי אותה.
היה כתוב בה " קיייטייי יש מסיבהה היום בערב בבית של דן בשמונה באלך לבוא?"
חייכתי לעצמי וכתבתי "יש מצב אבל אין לי מה ללבוש.. ".
היא החזירה תשובה במיידית.
לפני שהספקתי לקרוא אותה אמא שלי ניכנסה לחדר וחיבקה אותי חיבקתי אותה בחזרה היא התיישבה לצד השני של המיטה ונישקה את מצחו של שיין.
"אמא האחות אמרה שהיא צריכה לדבר איתנו." אמרתי.
"אוי לא " היא ניבהלה דמעות עלו בעיניה.
"מה אוי לא מה קרה? "
הרופאה של שיין ניכנסה לחדר ואמרה לאמא שלי לצאת לדבר איתה.
קמתי מהכיסא.
"תישארי פה " אמא שלי אמרה.
היתיישבתי על הכיסא ופניתי את פניי לשיין.
אמא שלי חזרה מחייכת והרופאה פנתה אליי במהירות.
"מה קרה?" שאלתי ,
"עשינו בדיקות לאחיך הוא מרגיש יותר טוב אנחנו בתקווה שהוא יחזור לתפקד בקרוב " היא חייכה
חייכתי בחזרה וקמתי מהכיסא במהירות .
" את רצינית?!" שאלתי והיא ענתה בחיוב.
הייתי כלכך שמחה שאף אחד אינו היה יכול לתאר .
כעבור כמה זמן חזרנו הביתה.
השעה הייתה 4:48 בצהרים .
ניכנסנו לסלון
ופתחתי את הפאלפון שלי לבדוק את ההודעה שמייגן שלחה היה כתוב בה "אני באה אלייך בשש וחצי ואני יעזור לךך סבבההה?" חייכתי לעצמי וכתבתי בחזרה
"טוב"
אמא שלי הלכה למטבח והוציאה תפוח מהמקרר
הלכתי אחריה "אמא יש היום מסיבה.. " .
"ו..? את רוצה ללכת? " היא שטפה את התפוח ונגסה בו.
"כן.. אני יכו.." היא קטעה אותי "כן ברור אבל מתי תחזרי זו השאלה " היא הייתה במצב רוח כלכך טוב שזה שימח אותי הרבה יותר.
"אני לא יודעת אבל אני לא יחזור מאוחר אני מבטיחה.. " אמרתי בחיוך .
"טוב " היא אומרת פונה ליציאה של המטבח.
חייכתי לעצמי ומילמלתי "יש".
"אבל" היא אמרה "את לא לוקחת בגדים שלי "
היא אמרה וגיחכתי "אל תידאגי לא אקח " .
המשך יבוא..