את כל מה שיש לי – פרק 5

– נקודת המבט של דניאל –
היא היססה לכמה שניות ואז אמרה מאוכזבת, "אני לא יכולה. הבטחתי לחברה שלי שאני אפגש איתה עכשיו… אולי בפעם אחרת."
באסה. ניסיתי לא להישמע יותר מידי מאוכזב. אבל האמת היא שהקול רעד, ממש רעד. קיוויתי שהיא לא שמעה. "אוקי. בפעם אחרת. טוב… אז ביי."
"ביי."
השיחה התנתקה ואני הבטתי על שיר, חיוכה עודד אותי קצת. עיניה היו פעורות מסקרנות ומתח.
"נו,נו, אז היא הסכימה?"
הנדתי בראשי. לא רציתי לדבר על זה.
"מה לא? למה לא? איך לא?"
גיחכתי, ההתלהבות של שירה הייתה מדבקת.
אחרי כמה זמן שלא עניתי היא פשוט משכה בידי והובילה אותי משם, "אז שנינו הולכים אז אתה תשחק את מייסון או משהו, לא נורא! יהיה כיף! עכשיו אתה מתעודד! נקודה!"
צחקתי בזמן היא הובילה אותי אל עבר דלת במרכז המסחרי של הישוב. על הדלת היה כתוב. 'מ"הפ. – מרכז הפנטזיה -' ואז מתחתיה היה עוד כיתוב. 'החודש VAMPIRE ACADEMY' אז כן האקדמיה לערפדים, הופתעתי שהצלחתי לקרוא את זה בכלל.
"קבעתי להיפגש פה עם חברה שלי, היא אמורה להגיע עוד מעט." היא פתחה את הדלת. זה היה אולם גדול, עם מלא אנשי צוות והרבה כיסאות מסודרים כמו בקולנוע. במרכז החדר הייתה במה וכל הכיסאות היו מסביבה. זה הרגיש כמו הפסטיגל.
הלכנו לשורה הראשונה, והתיישנו. היו שם מלא אנשים, בשורות האחרות עוד כמה אנשים שהתקבצו הקבוצות ודיברו על המתמודדים לתפקיד. בתוך כל מושב הייתה תיבה קטנה. שיר פתחה את שלה. היו שם מלא דפים.
"אז מה אתה אומר?" היא שאלה תוך כדי שהיא סורקת את הדפים, היא מצאה את שני הדפים שהיא חיפשה ואז הראתה לי אותם. "ליסה או נטלי?"
הבטתי בדפים ועיבדתי את המידע שהיה כתוב על כל דמות ברש הדף. "אני חושב ליסה, היא דמות יותר מרכזית מאשר נטלי."
"והיא גם בלונדינית." הוסיפה שיר בחיוך. היה לה שיער בלונדיני.
צחקתי.
הדלת נפתחה. הילדה חומת השיער שנכנסה סגרה מאחוריה את הדלת סורקת את האולם. היא חייכה כשראתה אותי ואת שיר.
"הנה היא." אמרה שיר בחיוך. "בואי לפה!" צעקה שיר, דברייה היו מכוונים לנערה מוכרת שכרגע התקרבה. "בריצה!"
הנערה התקרבה אלינו והתחילה לרוץ. כשהיא הייתה קרובה מספיק יכולתי לקלוט את תווי פניה.
נשימתי נעתקה.
גל.

– נקודת המבט של גל –
אלוהים. אני הוזה או שזה דניאל לידה? טוב גל תשמרי על העשתונות. אל תאבדי את זה. רק תעברי את זה בשלום ותזרמי.
"דניאל!" הכרזתי כשהגעתי אליהם, לבי פעם כל כך חזק. אמהלה. "מה אתה עושה פה?" הפניתי את ראשי לשיר. "מה הוא עושה פה?"
דניאל צחק, והניח את ידו סביב כתפה של שיר, "בגלל שאת הברזת לי לא הייתה לי ברירה אלה להחליף אותך."
צחקתי.
"רגע!" התפרצה שיר. היא העבירה את מבטה ביני לבין דניאל, לבסוף מבטה נעצר עליו ואצבעה מופנית אלי. "היא זאת שגרמה לך ליפול לשקית זבל?"
"על מה את מדברת?" דרשתי.
"הוא מאוהב בך קשות!" הכריזה שיר ולחייו של דניאל האדימו ממבוכה, רגע מה? על מה היא מדברת? דניאל? מאוהב בי? קשות? "הוא חשב עליך כל היום! הוא רצה להזמין אותך לפה, – טוב אני הצעתי את זה אבל עדיין. – היי, את מסמיקה? אין מצב! גם את חולה עליו!" היא הביטה על דניאל ולאחר מכן שלפה מהתיבה שבמושבו את אחד הדפים. "קח!" פקדה עליו. ואז קמה ממקומה הלכה לכיסא שמצידו הימני של דניאל והוציאה משם את התפקיד שהכי רציתי בעולם. רוז. הייתה לי הרגשה שהיא הביאה לדניאל את דימיטרי, מה שגרם לי להסמיק עוד יותר. "קחי!" פקדה גם עליי וחזרה למקומה. התיישבתי במקומי מצידו הימני של דניאל בדיוק כשהאורות באולם כבו.
על כל הכיסאות של השורה הראשונה השנייה והשלישית שהיו מלאות עד לכדי פיצוץ הופיעה שם התפקיד שאותו מתמודד שיושב בכיסא נבחן אליו.
כמו שחשדתי אצל דניאל הבהבה המילה 'דימיטרי'
אצל שיר הבהבה המילה ליסה.
ואצלי הבהבה המילה 'רוז'
וכל מה שאני יכולתי לחשוב עליו הוא קטע הנשימה בין רוז לדימיטרי. 'אני חייבת לקבל את התפקיד הזה' חשבתי לעצמי.