את חידה לא פתורה, גם לא לעצמך- פרק 14.

●נקודת מבט של תבל.
עברו שבועיים מאז שאריאל והלל הלכו מכות.
בשבועיים האלה, ראיתי את אריאל כל יום עם מישהי אחרת. הוא הסתכל עליי כאילו רוצה להגיד משהו, אבל הוא אף פעם לא באמת אמר.
את הלל אני רואה בשיעורים ובשיחות הקבוצתיות בכל ערב.
אני משתדלת שלא להיתקל בו, אם זה קורה, אני מתרחקת מהר והולכת לחדר.
אסיף וליאב? עדיין ביחד. מדהימים. אין עליהם בעולם.

"תותי, תאכלי משהו" ליאם ביקש.
"אין לי תיאבון" שיחקתי עם האוכל.
"את לא תהפכי לאנורקסית עכשיו, נכון?" ליאב שאל.
"לא, פשוט אני לא רעבה" צחקתי.

אחרי כמה דקות, אריאל נכנס מחובק עם איזה מתולתלת יפייפיה כזאת.
אני לא יודעת למה, אבל היא הסתכלה עליי בעיניים הכחולות שלה, כאילו היא שונאת אותי.
"ליאב? למה היא מסתכלת עליי ככה?" שאלתי את ליאב בשקט.
"זאת האקסית הכי מפורסמת של אריאל, הוא כמובן לא אהב אותה כמו שאהב אותך, אבל הם החזיקו שנה ביחד.
תישארי צמודה אליי היום" ליאב אמר.
"איך קוראים לה?" שאלתי.
"מאי" הוא אמר.
"תיזהרי ממנה, כשזה קשור לאריאל, היא מסוגלת לכל דבר" הוא הוסיף.
"עד כדי כך?" שאלתי.
הוא הנהן.
"איפה אסיף?" שאלתי.
"היא בחדר, חולה" הוא צחק.
"טוב, אני אלך להתקלח ואלך לבדוק מה איתה" צחקתי וחיבקתי אותו.

נכנסתי למלתחות, הן היו ריקות.
מאי הזאת גם נכנסה, היא הסתכלה עליי במבט שגרם לי לצמרמורת.
"אף אחד, אבל אף אחד, לא מתעסק עם האקסים שלי" היא התקרבה אליי ולחשה לי לאוזן באיום.
בלעתי את רוקי בכבדות.
"אם עוד פעם אני אשמע אותך, או אראה אותך בקירבתו של אריאל, אני לא אחראית למעשים שלי" היא אמרה.
"שיהיה לך יום נעים" היא הוסיפה ויצאה מהשירותים.
רעש של מנעול נשמע.
שיט, היא נעלה אותי?
"מאי!! תפתחי לי!! הצילו!!" דפקתי על הדלת בחוזקה.
הרגשתי תחושת חנק, זו הקלסטרופוביה הזאת, חיפשתי מהר חלון, משהו שיאוורר אותי.
"הכל בסדר תבל, הכל בסדר" מלמלתי לעצמי, מתנשמת בכבדות ומזיעה.
אין חלון, אין דרך לצאת מפה!
התיישבתי על הרצפה, מקרבת את הרגליים אלי ומחבקת אותם.
הפחד אכל אותי.
יש לי קלסטרופוביה קשה. אני יכולה להתעלף ולהיכנס להלם.
התחלתי לראות נקודות שחורות כאלה, קמתי מהר, הפעלתי את הברז ושטפתי את הפנים.
"אריאל איפה אתה..?" מלמלתי לעצמי בשקט.

●נקודת מבט של אריאל.
עברו שבועיים, חזרתי לאקסית שלי. היא לא משתווה אפילו לאצבע של תבל.
התהלכתי במסדרון, בדרך כלל אני רואה אותה פה תמיד, היום לא ראיתי אותה בכלל חוץ מבבוקר.
"אריאל!!" אסיף רצה אליי.
"מה יש לך?" שאלתי.
"תבל.. היא נעלמה" היא התנשפה.
"מה זאת אומרת נעלמה?" שאלתי והלב שלי התחיל לדפוק ברמות מטורפות. רק שלא קרה לה משהו, רק שהיא לא עזבה.
"היא לא הייתה בחדר מהבוקר, ליאב היה איתה בארוחת בוקר ועכשיו היא נעלמה" אסיף אמרה.
"אסיפי לכי תנוחי, את חולה, אני אחפש אותה" אמרתי לאסיף.
"אין מצב, אני באה איתך, תקרא גם לליאב" היא אמרה.
הנהנתי, אסור להתווכח עם אישה, זה חוק.

"ליאב, ראית את תבל?" שאלתי שנכנסתי לחדר.
"לא, קרה לה משהו?" הוא שאל.
תפסתי בשיערות הראש שלי בחוזקה והתחלתי להתהלך בחדר.
"טוב, תעזור לי לחפש אותה" אמרתי לחוץ.
הוא הנהן ויצאנו מהחדר.

חיפשתי בבריכה, במגרשים, בספרייה, אפילו את הלל החרא שאלתי.
איפה היא?!

ראיתי איזה זוג שיושב בדשא ומשחק אמרת או חובה.
"תגידו, ראיתם את תבל?" שאלתי. הם הנידו בראשם לשלילה.

*פלאשבק*
"אריאל, בבקשה שישחררו אותנו, אני קלסטרופובית" היא מלמלה. התיישבתי לידה וחיבקתי אותה חזק חזק.
באמת יצאתי זבל שלא התייחסתי אליה אתמול.
"הכל בסדר, אני פה ואני שומר עלייך" לחשתי ונישקתי את קודקוד ראשה.
היא חייכה בקטנה.
"מה את רוצה לעשות בנתיים?" שאלתי.
היא הסתכלה לכל עבר, ואז מצאה בקבוק.
"אמת או חובה" היא חייכה.
"אמת או חובה?" היא שאלה אותי.
"אמת" בחרתי.
"יש לך מישהי?" היא שאלה.
"בלב" אמרתי.
החיוך ירד לה. לא!! זאת היא!! היא בלב שלי, במחשבות שלי, בראש שלי, בכל זמן שאני נושם זאת היא!!
"אמת או חובה?" שאלתי.
"אמת" היא בחרה.
"את אוהבת אותי?" שאלתי.
היא היססה לכמה רגעים.
"כן" היא לחשה. עלה לי חיוך מאוזן לאוזן.
"זאת את" אמרתי.
"מה אני?" היא שאלה ללא הבנה.
"זאת את ששולטת בלב שלי כרגע" חייכתי.
היא חייכה את החיוך שהייתי משלם מיליון דולר רק כדי שהוא לא ירד לה מהפנים.
"חובה עליך לנשק אותי" היא חייכה.
"כרצונך עלמתי" צחקתי ורכנתי לעברה.
*

אמת או חובה!! נזכרתי ביום הזה שהפכנו לזוג, ליאב נעל אותנו בשירותים ושיחקנו אמת או חובה.
רצתי מהר לשירותים, היא בטוח שם.
ניסיתי להיכנס, הדלת הייתה נעולה.
"תות!!" צעקתי ודפקתי על הדלת בחוזקה.
"תותי תפתחי לי או שאני שובר את הדלת!" צעקתי, היא לא ענתה.
שברתי את הדלת.
היא הייתה שרויה על הרצפה, היא התעלפה.
רצתי אליה מהר.
"תותי, יפה שלי, תתעוררי" חיבקתי אותה.
"תבל אני אוהב אותך, תתעוררי" ניערתי אותה קצת.
היא הייתה מעולפת.
אסיף וליאב נכנסו לשירותים, שניהם היו מבוהלים.
ליאב לא בזבז זמן והזמין אמבולנס.
"תתעוררי" לחשתי וליטפתי את הלחי שלה.

הבטחתי לה שאני אשמור עליה בכל מצב,פישלתי.
חכו אני אמצא את הבן זונה שנעל אותה.