את חידה לא פתורה, גם לא לעצמך -פרק ספיישל בשיתוף עם טולי וחדשה ♡ חלק ב'.

נקודת מבט של אמבר:
"מה?" מלמל בשוק עדיין מסתכל לי על הבטן.
"מזה?" שאל המום, וסוף סוף הסתכל עלי.
"חברה מתחילים, תעלו לבמה לדבר" אמר המארגן ודחף אותנו לבמה,בחיים לא שמחתי לראות אותו כמו עכשיו!
"ערב טוב" אמרתי במיקרופון, אבל אף אחד לא הקשיב לי היה רועש מידי.
"תשמרו על השקט" ג'ייסון צעק במיקרופון וכולם השתתקו.
"ברוכים הבאים לתחרות הפנימיות הארצית" הכרזתי, ושמעתי את קריאות השמחה מצד הילדים.
"לפני שאני יתחיל לדבר על הקטגוריות, אני רוצה להסביר לכם כמה חוקים פשוטים שאם אתם עוברים עליהם אתם עפים מפה" אמרתי, התעצבנתי מג'ייסון אני מדברת והדבר היחידי שהוא עושה זה לבהות בי..
"דבר ראשון, אין פה אלימות, לא פיזית ולא מילולית! דבר שני, אסור לרמות ,אם אני תופסת מישהו מרמה- הוא עף מחוץ לתחרות,אסור לשתות, חסר לאחד שאנחנו מוצאים אצלו שתיה ,זה ברור?" שאלתי את כולם.
"כן" ענו במקהלה.
"יש שאלות?" שאל ג'ייסון, סוף סוף הוא פתח את הפה כנראה הוא יצא מההלם.
"כן" ראיתי אחד צועק מאחורה,מצחיק שאני יודעת מראש מה הוא רוצה לשאול.
"כן מותר לעשן, אבל לא סמים" אמרתי לו ישר,והוא הנהן להסכמה.
"עכשיו אני אציג את עצמי, קוראים לי אמבר וונסון ואני השופטת שלכם בתחום הריקוד" אמרתי.
"וזה ג'ייסון טונסון, השופט שלכם בתחום הכדורגל והלחימה" המשכתי.
"אני אסביר לכם קצת על התחרות שתבינו מי נגד מי, קודם כל התחרויות לא יערכו במקביל, אלא כל תחרות בזמן שלה, בהתחלה תיהיה תחרות הכדורגל בבוקר,אחר כך ריקוד ואז לחימה..יש מנוחה שעה בן תחרות לתחרות,אנחנו נותנים ניקוד לפי טכניקה,כוריאוגרפיה, ורמות..התחרויות מתחילות משעה 10,כלומר יש לכם את הערבים למנוחה" סיימתי לדבר.
"יש שאלות?" שאל ג'ייסון,הייתה דממה. סימן שלא.
"טוב משוחררים" אמר,וכולם התפזרו ,רציתי גם להתפזר לברוח ממנו אבל יד עצרה אותי.
"את בורחת?" שאל מרים גבה.
"לא" מלמלתי והסתובבתי עליו,כולם יצאו נשארנו שנינו באולם.
"ממתי זה?" שאל מצביע על הבטן שלי,הוא קורה לזה "זה" כאילו זה דבר מגעיל,זה פאקינג הילד שלו!
"מזה זה?" שאלתי בהתחכמות.
"אמ, אני גם ככה עצבני עכשיו אל תרתיחי אותי עוד יותר" אמר עצבני..בכל זאת שתקתי.
"אמ את בהריון?" שאל בישירות.
"לא" שיקרתי.
"אה באמת? ומה זאת הבטן הזאת?" שאל,שתקתי.
"כמה זמן את בהריון?" שאל מקבץ את ידיו לאגרוף,הוא תמיד עושה את זה כשהוא מתחיל להתעצבן.
"שלושה חודשים" מלמלתי.
"מה?" צעק בשוק.
"את בהריון שלושה חודשים ולא סיפרת לי?" שאל עצבני ובעט באיזה פח שהיה באזור.
"זה לא עיניינך" אמרתי.
"מזה לא עינייני אני אבא שלו" צעק בעצבים והתחיל לזוז במקום.
"אתה לא" מלמלתי,שיקרתי.

נקודת מבט של ג'ייסון:
"את בהריון שלושה חודשים ולא סיפרת לי?" שאלתי עצבני,ומאוכזב ביחד..אני לא מאמין שראיתי את האישה שלי אחרי חודש שלא ניפגשנו,אבל אני רואה אותה עכשיו עם בטן,היא בהריון! הולך להיות לי ילד!
"זה לא עיניינך" אמרה,הילדה הזאת הזוייה. הילד שלי והיא אומרת שזה לא עינייני!
"מזה לא עינייני אני אבא שלו" צעקתי בעצבים,כל הגוף שלי התחיל לרקוד התחלתי לזוז ממקום למקום.
"זה לא" מלמלה בלחש,דמיינתי או שהיא אמרה שזה לא הבן שלי?
"מה? "שאלתי,מקווה ששמעתי לא טוב.
"אתה לא האבא" הגבירה את הקול,איך לא האבא? היא עובדת עלי אני בטוח בזה! אין מצב שאני לא האבא.
"אמ זה לא מצחיק" אמרתי,אבל היא לא ניראתה צוחקת.
"זה לא הבן שלך" אמרה,הייתי מעדיף שהיא תיקח רובה ותירה בי מאשר לשמוע את המילים האלה יוצאות מהפה שלה.
"איך לא?" שאלתי בעצבים וזרקתי איזה כיסא לצד.
"תירגע" אמרה,איך אני יכול להירגע כשאני מגלה שהיא שכבה עם מישהו לפני?!
"אני לא ארגע! עם מי שכבת מי האבא?" צעקתי בעצבים,זורק כל דבר שבא ליד פשוט לא ניקלט לי שלאישה שלי יש מישהו בבטן שהוא לא ממני.
"ג'ייס את מפחיד אותי" לחשה מתרחקת,התעלמתי, הייתי באטרף.
"את שכבת עם מישהו אחר,זה לא הבן שלי אצלך, איך אני אמור להגיב?" המשכתי לצעוק ולהעיף דברים.
"ג'ייס אני מתחננת תפסיק אתה מפחיד אותי" חזרה על דבריה וראיתי דמעות בעיניים שלה,רק אז התאפסתי על עצמי,דפוק!
"אמ" אמרתי מתקרב עליה.
"לא" מלמלה והתרחקה.
"אני מצטער זה לא נקלט לי שהוא לא שלי" אמרתי תופס בפניה.
"תתמודד" לחשה והלכה.
"אידיוט!!" צעקתי על עצמי וזרקתי עוד משהו,שברתי להם את כל האולם אבל לא אכפת לי,האישה שלי כבר לא שלי..
יצאתי החוצה רק סיגריה או החיבוק שלה ירגיעו אותי עכשיו,היא בחיים לא תחבק אותי עכשיו אז נלך על סיגרייה,ישבתי ועישנתי בלי הפסקה,הגעתי למצב שסיימתי את כל הקופסה וזה עדיין לא עזר,אני לא מסוגל להאמין לזה שהילד לא שלי!

נקודת מבט של תבל.
אחרי השיחה יצאתי החוצה לנשום אוויר ולהכיר את הבנות שאני אשן איתם בחדר.
קיבלתי מפתח, חדר מאתיים עשרים וחמש.
נכנסתי לחדר. יופי זה מה שאני צריכה עכשיו?! הטמבלית שקפצה על אריאל ונדבקה לו לחיים?!
היא חייכה ומה שהיה בא לי זה פשוט לשבור לה שן אחר שן. מטומטמת.
היא לחשה איזה משהו לחברה שלה.
"אסיף, היא לא באה לי טוב בעיין" אמרתי לאסיף שפרקה את המזוודה.
"תרגעי כבר, היא אחלה של ילדה" אסיף אמרה.
"ממש.." מלמלתי לעצמי.
כבר הגיע הצהריים והזמינו את כולנו לארוחת צהריים.
"אנחנו הולכים לשבת עם תגל, את רוצה לבוא?" אסיף שאלה אותי.
"מי זאת תגל?" שאלתי.
"זאת שאיתנו בחדר" היא אמרה.
"גם את?! מה זה?! היא מהפנטת את כולכם או מה?!" התעצבנתי והתקדמתי בקצב מהיר יותר.
יופי, גם אסיף וגם אריאל נדבקו לילדת פנימייה הזאת.
"הייי הייי מה עצבנית" הלל בא לידי והתחיל ללכת בקצב מהיר כמוני.
"בא לי להיות עצבנית, העולם מעצבן אז אני מתנהגת בהתאם!" התעצבנתי.
"מה קרה?" הוא שאל.
"מי זאת התגל הזאת? מאיפה היא באה ולמה היא לא מורידה את הידיים שלה מאריאל?!" שאלתי בעצבים.
"היא.. ילדה שהם הכירו פה" הוא גירד בראש.
"טוב, אני לא רעבה, אני חוזרת לחדר" אמרתי והסתובבתי לכיוון החדר.
נכנסתי לחדר וטרקתי את הדלת אחריי.
"את מטומטמת שנתת לעצמך להתאהב! סתומה!" צעקתי על עצמי תוך כדי שאני מתהלכת בחדר.
נזרקתי על המיטה, בוהה בתקרה.
הוצאתי מהתיק את הציור שאריאל צייר לי.
רק לפני כמה שעות הוא רדף אחריי, מה קרה?! ראה מישהי אחרת ורץ לסמן עליה וי?
אני שונאת אותו.

כל היום הייתי בחדר, לבד. אריאל אפילו לא התקשר לראות אם אני חייה!
הערב הגיע ואיתו גם כל הבנות שאיתי בחדר.
תגל נכנסה, היא לא הכי התייחסה אליי. היא לקחה משהו מהמזוודה ואני בחנתי כל צעד שלה.
"טוב נו מה?! שרפת אותי עם המבטים שלך!" היא פתאום התרוממה. היא לא למדה שלא מתעסקים עם תבל ממן?!
"אמן היית נשרפת!!" צעקתי.
"מה עובר עלייך מטורפת?!" היא סיננה בעצבים.
"תורידי מאריאל כבר את הידיים שלך!!" צעקתי בעצבים. כל הבנות בהו בנו והיה שקט בחדר.
"לכי לטיפול אדיוטית אחת!" היא מלמלה.
"אדיוט מי שעשה אותך יא עקומה!!" צעקתי.

"תבל מה יש לך?! תרגעי" אסיף שמה לי יד על הכתף.
"אל תגידי לי תרגעי! כל היום את מפרפרת סביבה ובכלל לא שמה לב אליי שאני לבד" צעקתי על אסיף.
"לכי כבר לישון" אסיף צעקה.
"אה ותגל? אמן תישרפי בגיהנום בייסורים, סבבה?" אמרתי והעיניים שלי כאילו ירו גיצים לכל עבר.
נכנסתי למיטה, רציתי להיעלם. ללכת הביתה, לרוזי.
לאט לאט הרגשתי את הדמעות מתפרצות כמו הר געש.
נכנסתי מתחת למיטה ובכיתי בשקט.
לאט לאט נרדמתי.

בוקר.
קמתי בבוקר, עוד בוקר של סיוט.
הסתכלתי על האהבלה ההיא שישנה.
כמה שנאה יש לי אליה, ואני אפילו לא מכירה אותה!!

נקודת מבט של אריאל.
קמתי בבוקר, ישר הלכתי לאסוף את תגל לארוחת בוקר, הסתומה הזאת יכולה לשכוח לאכול שבוע! טוב אני מודה, הלכתי גם כי רציתי לראות את תבל.
לא התייחסתי אליה מאתמול, אבל היא לא כועסת, היא יודעת שברגע שנחזור לפנימייה יהיה לי את כל הזמן שבעולם בשבילה.

נקודת מבט תגל:
קמתי בבוקר ונכנסתי למקלחת. אסיף כבר עמדה מול המראה והתאפרה מעט.
"את יפה בכל מצב" אמרתי ונתתי לה נשיקה קטנה בלחי.
"ילדה מגעילה תצחצחי" אסיף אמרה, גיחכתי.
צחצחתי שיניים ושטפתי פנים.
אסיף יצאה מהשירותים לחדר, לבשתי חולצה בצורה וי בצבע כחול וטייץ שחור, נעלתי נעליי ספורט.
אריאל עמד בדלת ודיבר עם תבל, הבנתי שהיא דלוקה עליו אבל מה הבעיה שלה איתי?!
"באת לבקש סליחה על אתמול?" תבל עמדה בשילוב ידיים.
"לא, באתי לקחת את תגל לאכול ארוחת בוקר" אריאל אמר, עקף אותה והתקדם לעברי. אולי אני מבינה קצת מה הבעיה שלה איתי.
"יאללה בוא, אני גוועת" אמרתי והחזקתי בבטן שלי.
התיישבתי באחד מהשולחנות והתחלתי לאכול את ארוחת הבוקר. אריאל הסתכל עליי וגיחך.
"לידיעתך אני בלי אוכל מאתמול בערב" אמרתי והפנתי אליו את המזלג.
"את תוציאי למישהו עין, זהירות" אריאל אמר בגיחוך.
"אני מוכנה להוציא לו את העיינים" מלמלתי כשעומרי נכנס לחדר אוכל.
"מי זה?" אריאל שאל והתיישב לידי.
"זה עומרי, המדריך שלי בפנימיה החדשה, היה לנו קטע.. אבל הוא מאורס" אמרתי ודחפתי עוד חתיכה של חביתה לפה.
"היית מתוסבכת ונשארת מתוסבכת" אריאל אמר בצחקוק.
"ומי זה השני" אריאל אמר והפנה את מבטו לאושר.
"אושר אמסלם, בהתחלה היה אויב, אחרי זה ידיד ועכשיו.. חבר קרוב" אמרתי ואכלתי מהסלט. מנסה כמה שפחות ליצור קשר עין עם אריאל שהוא לא יגלה שאני…
"מאוהבת בו?" אריאל שאל. הוא שמע את החששות שלי בקול.
"כן" מלמלתי ואכלתי עוד חתיכה קטנה.
"דיברת איתו?" אריאל שאל והנדתי לשלילה.
"אז יש לך הזדמנות עכשיו, בהצלחה סיס" אריאל אמר והלך.

"אפשר לדבר?" אושר אמר ונעמד מולי. הנהנתי בראשי וקמתי מהשולחן.
"אז מי זה היה?" אושר שאל והתיישב על הדשא, ידעתי למי הוא מתכוון לאריאל.
"חבר טוב, כמו אח שלי מהפנימיה הקודמת. לא היינו בקשר שנתיים" אמרתי בכנות ובקצרה.
"אין ביניכם כלום?" אושר שאל ווידה שזו האמת האחת והיחידה.
"אין כלום, הלב שלי תפוס" אמרתי את סוף המשפט בשקט ובערעור.. אני בעצמי לא בטוחה שאני מאוהבת בו… כאילו כן, לא כן!!
"במי? בעומרי?" אושר אמר בגועל.
לא בעומרי בך דביל, כמה אידיוט אתה יכול להיות פעמים אתה לא רואה שאני מאוהבת בך?!
"לא, במישהו אחר.. קרוב יותר" אמרתי והסתכלתי עליו.
"קרוב הרבה או קצת?" אושר שאל בחיוך והתקרב.
"אין בינינו כמעט אוויר" לחשתי בשקט ועצמתי את עייני מחכה לנשיקה שאמורה לבוא.
"תגלללווושש" שמעתי בשנייה האחרונה את השם שלי. אין לילד הזה משהו טקט?!
"ליייאבב!!!" צעקתי בשמחה ונעמדתי מהדשא.
"יפה שלי איזה מהממת את, לפני שנתיים היית קופה" ליאב אמר וחיבק אותי. חוסר טקט!!
"היית חולה לי על התחת, עלק קופה" אמרתי בגיחוך ושילבתי ידיים.

נקודת מבט אושר:
נמאס לי, עד שאחד הלך והבנתי שהוא ידיד עוד אחד בא?!
הפעם אני לא זז אחורה אני זה שכמעט פאקינג נישק אותה. בגלל המטומטם הזה לא התנשקנו.
התקדמתי לתגל וחיבקתי אותה מאחורה. ההוא הסתכל עליה במבט שואל מעצבן והיא צחקה.
"אושר תכיר זה ליאב, ליאב זה אושר. ליאב החבר הכי טוב שלי אחרי אריאל. ליאב אושר הוא ה.." תגל הכירה בינינו וחיפשה את המילה הנכונה לתאר אותנו. אפילו אני לא יודע. זוג או לא?
"בודקים את המצב" ליאב הזה אמר וחייך אלייה.
"בדיוק כמוך וכמו אסיף" היא אמרה בהתגרות.
"אם כבר זוגיות… אריאל סיפר לך על תבל?" ליאב שאל.
"הסנובית? לא ממש" היא אמרה.
"בואי בואי, אני אספר לך ותביני למה היא ככה אלייך" ליאב ואמר ומשך אותה אליו.
הוא הניח יד על הכתף שלה.
אני עוד יהרוג פה מישהו אני נשבע!!

נקודת מבט תגל:
ליאב קרא לי, לאסיף, לאמבר, גייסון ולאושר.
"אוקיי תקשיבו, מי שלא יודע, אריאל אוהב את תבל במשך המון זמן. הבעיה היא שהאהבל הזה לא יעשה צעד גם אם זה תלוי בחיים שלו. אז יש לי רעיון קטן, פצפון.. מה אתם אומרים על לנעול אותם בשירותים?" ליאב חייך בערמומיות.

"רעיון מושלם חיים שלי!!" צעקתי לליאב וחיבקתי אותו חזק, אסיף הנהנה לחיוב.
"הם יהרגו אותנו" אסיף מלמלה.
"נו אבל הם יהיו ביחד זה שווה הכל" אמרתי בחולמניות וחיבקתי את אסיף מהצד השני.
"יאללה, תגלושית לכי תקראי לאריאל, אמבר לכי תקראי לתבל. אני אדאג למוזיקה ואני אנעל אותם מובן?" ליאב אמר וחילק פקודות.
"תנחת מכוער" אסיף אמרה וייבשה אותו שוב. הוא אוהב אותה רואים את זה, אבל הם לא עושים עם זה כלום!! אני צריכה לחזור לפנימיה שלהם, אולי משהו יקרה עם העזרה שלי!!

נקודת מבט של אמבר:
אני צריכה להכניס ילדה לשירותים,ואני אפילו לא יודעת איך היא נראה.אחלה!
"היי,מה קרה?" שאלתי איזה אחת שישבה על ספסל היא נראתה בדיכאון.
"כלום" אמרה וישר והורידה את הראש לריצפה.
"אני אמבר, ואת?" שאלתי ממשיכה ללחוץ עליה.
"תבל" ענתה,כנראה שמצאתי את הבחורה..
"אז תבל מה קרה?" שאלתי,אני לא ארפה ממנה עד שהיא לא תספר לי..ראיתי אותה מהססת אם לספר לי או לא אבל בסופו של דבר היא פתחה את הפה.
"לפני שבועיים הגעתי לפנימיית עלומים,יש שם איזה אחד קוראים לו אריאל הוא כל הזמן רודף אחרי אומר לי שהוא מכיר אותי,אפילו נישארנו שבת בגללו,אחרי השבת הזאת התקרבנו,היה לנו חזרות לתחרות ויצא מצב שהיינו שניה מנשיקה..בהתחלה הייתי בטוחה שהוא סתם משוגע שרודף אחרי,אבל את הכמעט נשיקה הזאת אהבתי." שפכה את מה שהיה לה על הלב,מצחיק שגם כשאני וג'ייסון הכרנו הוא כל הזמן רדף אחרי והייתי בטוחה שהוא משוגע והייתי בורחת ממנו.
"נו אז זה מקסים, למה את עצובה?" שאלתי ללא הבנה.
"יש לזה המשך" אמרה בגיחוך עצוב.
"כשהגענו לפה אפילו ישבנו ביחד ובאוטובוס והוא צייר ציור שלי,ואפילו נתן לי את הג'קט שלו כי היה לי קר..אבל איך שהגענו לפה הוא התהפך הוא ראה איזה מישהי והיא קפצה עליו בחיבוק. נשבעת לך רציתי להרוג אותה באותו רגע..מאתמול הוא לא שם עלי והוא רק צמוד לדפוקה הזאתי,והיא איתי עכשיו גם באותו חדר" אמרה וירדו לה דמעות.
"דיי הכל יהיה בסדר.. אולי לא הבנת נכון" ניסתי לנחם אותה וחיבקתי אותה.
"אוףף אני כלכך שונאת אותו, אותה, אותם" אמרה ביאוש ,כלכך הזדהתי איתה. כמה פעמים המשפט הזה יצא מהפה שלי בגלל ג'ייסון והזונות שלו.
"את אוהבת אותו?" שאלתי,זה ברור שכן אבל נבדוק אם היא מודעת לזה.
"כן, לא, לא יודעת" ענתה בבלבול.
"אוף, אני לא בטוחה שאני אוהבת אותו. הוא פשוט לא יוצא לי מהראש" אמרה,צחקתי עכשיו זה ברור שהיא אוהבת אותו.
"אם הוא לא יוצא לך מהראש, סימן שהוא בדרך ללב שלך" אמרתי וחייכתי עליה..שיט שכחתי לגמרי מזה שצריך לנעול אותם בשירותים!
"עכשיו תקומי, בואי נלך לשטוף פנים ותתעודדי" אמרתי ומשכתי אותה לשירותים.

נקודת מבט של אריאל.
ישבתי בחדר על המיטה עם יד מאחורי הראש.
פתאום הדלת נפתחה ותגל קפצה אליי במהירות.
"מה קרה, מישהו עשה לך משהו?" שאלתי בבהלה ובדקתי כל איבר בגוף שלה לראות אם היא נפגעה.
"לא, אני רוצה ללכת לשירותים אבל אני פוחדת ללכת לבד, תלווה אותי?" היא שאלה. הרמתי גבה.
"את רצינית?" שאלתי.
"טוב, אם אתה רוצה להסתכן בזה שיאנסו אותי.. בחירה שלך" היא אמרה וקמה מהמיטה.
"בואי הולכים" קמתי מהר מהמיטה ומשכתי אותה מהיד.

הגענו לשירותים, תבל בדיוק שטפה פנים.
"נו תגל, כנסי כבר!" צעקתי.
היא חייכה וסגרה את הדלת אחריה.
רגע מה?! הם נעלו אותנו?!
תבל הסתכלה עליי בבהלה.
"תגל תפתחי" דפקתי על הדלת בחוזקה.
"עד שאתם לא משלימים אני לא פותח לכם שום דלת" שמעתי את הקול של ליאב. רק הוא יכול לעשות את הדברים האלה!!
"ליאב יא בן זונה, תפתח את הדלת או שאני שובר אותה!" דפקתי על הדלת כמעט שובר אותה.
היה שקט מאחורי הדלת.
"זה אתה ביקשת מהם לעשות את זה?!" תבל צעקה עליי.
"ממש לא! אם הייתי רוצה לדבר איתך, הייתי עושה את זה במקום נורמלי לא בשירותים!" צעקתי בחזרה.
פתאום נשמעה מוזיקה נעימה כזאת ברחבי השירותים.
"ליאב תפתח את הדלת!!" צעקתי. אין קול ואין עונה.
נשענתי על הדלת והתיישבתי על הרצפה.
הסתכלתי לתבל שנראתה קצת חיוורת.
"מה קרה?" שאלתי.
"אני לא מדברת איתך" היא אמרה וראיתי נטיפי זיעה קטנים מהמצח שלה.
"תבל מה קרה?" שאלתי בלחץ.
היא התעלמה.
"תבל!!" הרמתי את הקול.
"אריאל, בבקשה שישחררו אותנו, אני קלסטרופובית" היא מלמלה. התיישבתי לידה וחיבקתי אותה חזק חזק.
באמת יצאתי זבל שלא התייחסתי אליה אתמול.
"הכל בסדר, אני פה ואני שומר עלייך" לחשתי ונישקתי את קודקוד ראשה.
היא חייכה בקטנה.
"מה את רוצה לעשות בנתיים?" שאלתי.
היא הסתכלה לכל עבר, ואז מצאה בקבוק.
"אמת או חובה" היא חייכה.
"אמת או חובה?" היא שאלה אותי.
"אמת" בחרתי.
"יש לך מישהי?" היא שאלה.
"בלב" אמרתי.
החיוך ירד לה. לא!! זאת היא!! היא בלב שלי, במחשבות שלי, בראש שלי, בכל זמן שאני נושם זאת היא!!
"אמת או חובה?" שאלתי.
"אמת" היא בחרה.
"את אוהבת אותי?" שאלתי.
היא היססה לכמה רגעים.
"כן" היא לחשה. עלה לי חיוך מאוזן לאוזן.
"זאת את" אמרתי.
"מה אני?" היא שאלה ללא הבנה.
"זאת את ששולטת בלב שלי כרגע" חייכתי.
היא חייכה את החיוך שהייתי משלם מיליון דולר רק כדי שהוא לא ירד לה מהפנים.
"חובה עליך לנשק אותי" היא חייכה.
"כרצונך עלמתי" צחקתי ורכנתי לעברה.

נקודת מבט של תבל.
הרגשתי את הנשימות שלו ואת הדפיקות לב שלי.
הוא רפרף בין שפתיי.
וזה קרה! הנשיקה המיוחלת!!
הוא היה כל עדין ומתוק.
כשהתנתקנו הוא חייך.
"אני אוהב אותך, תמיד אהבתי" הוא אמר.
"הגעתי לפני חודש לפנימייה, איך תמיד?" שאלתי בגיחוך.
"זה מה שניסיתי להסביר לך כשהגעת, אני חלמתי עלייך תבל. במשך שנתיים היית דמות בלי פנים, רק קול. איך ששמעתי את הקול שלך, ידעתי שזאת את. אותה ילדה מהחלום" הוא אמר.
"אתה חלמת עליי?" שאלתי.
"כן" הוא חייך ורפרף בין שפתיי.

"מתי הבנת שאת אוהבת אותי?" הוא שאל.
"באותו יום שמשכת אותי מהיד והלל תפס אותנו אבל התכחשתי לזה עד עכשיו" אמרתי.

"נו השלמתם?" שמענו את הקול של ליאב מאחורי הדלת.
"ליאב תפתח את הדלת, תבל קלטרופובית" אריאל אמר בעצבים.
"אל תקלל!!" ליאב צעק.
"זה מחלה!! דביל!" צעקתי.
ליאב פתח את הדלת, כולם עמדו שם. תגל, ליאב, בן, שיר, אושר, אסיף, אמבר וגייסון.
"אתם תכננתם את זה?" שאלתי.
"זה ליאב" כולם אמרו במקהלה והפנו אצבע מאשימה לליאב.
"מפקירים! כולכם זונות" ליאב אמר.
אריאל משך אותי לחיבוק.
התרוממתי על קצות האצבעות ונישקתי אותי.
"הופה הופה, אמרתי רק להשלים לא לבדוק את חלל הפה של כל אחד" ליאב אמר וכולנו צחקנו.
"אז, אסיפי, מה את אומרת? רוצה שנינעל גם בשירותים לאיזה שעה?" ליאב קרץ לה.
"ליאבי? שמעת פעם על השיר 'לפעמים חלומות מתגשמים?' " אסיף שאלה וליאב הנהן.
"אז השיר הזה לא תקף לגביך" אסיף עקצה וכולנו צחקנו.