את חידה לא פתורה, גם לא לעצמך- דמויות.

'אני כמו זכוכית, אם שברת אותי אז אל תחזור לתקן כי בטח אפצע אותך חזרה'
אם תפגעו בי אני אמצא דרך לפגוע חזרה.

●תבל ממן-
בת 16 וחצי כיתה יא מראשון לציון.
אפשר להגיד שאני ילדה חצופה, עקשנית ולפעמים גם רעה.
אני אומרת את כל האמת בפנים בלי סינונים, מי שלא טוב לו – יכול לעשות אחורה פנה ולהיעלם לי מהפנים.
אני שונאת אנשים שקרנים וצבועים.
כשצריך? אני יודעת לאהוב. לרוב אני נפגעת אז אני מעדיפה להימנע.
יש לי שיער חום ארוך, ממש ארוך, חלק.
יש לי עיניים חומות עם ריסים ארוכים ועבים שמקשטים אותן.
שפתיים ורודות ובשרניות.
אני רזה וגבוהה יחסית.
ההורים שלי? אין להם זכות להיקרא כך בכלל.
למה? הם שולחים אותי לפנימייה בפאקינג צפון הארץ.
הם פשוט החליטו שהם צריכים לעבור לארצות הברית לשנתיים שלמות.
הם עובדים בחברת שיווק מאוד מצליחה והם אנשים שמאוד, אבל מאוד עסוקים בעצמם.
עכשיו אני צריכה עבור את כל מה שאני מכירה, את כל החברים שלי, כל החיי פאר שהייתי רגילה אליהם ולעבור לפנימייה מחורבנת.

●אסיף נהרי-
בת 16 וחצי, במקור מבת ים אבל כרגע אני מתגוררת בפנימיית 'עלומים' בצפון הארץ.
לפני כשנתיים ההורים שלי החליטו שהשכונה שגרתי בה, לא טובה לנערות מתבגרות. אבא שלי החליט שהוא יתן את הכל כדי שאני אצליח בחיים ואצא מהשכונה הזאת.
היום אני מודה לו על הרגע שהוא רשם אותי לפנימייה הזאת.
אני ילדה טובה, לא מתחצפת, ביישנית, טובה בלימודים,
לא עושה בעיות ולא מתערבבת עם כל המופרעים.
יש לי שיער חלק ושחור שמגיע עד אחרי קו החזיה עם פוני לצד.
יש לי עיניים ירוקות בהירות שמקושטות באופן קבוע באיילנר כנף שחור. יש לי נמשים שמשתרעים על כל אזור האף ותחילת הלחיים.
החלום שלי? להצליח בחיים ולצאת מהסטיגמה של נערה בסיכון.

●אריאל זוארץ-
בן 17 וחצי כיתה יב, במקור מנתניה אבל כרגע מתגורר בפנימיית עלומים.
לפני שנתיים, החלטתי שאני מכביד על ההורים שלי.
ילד בן חמש עשרה וחצי, שותה ומעשן, מופרע מאוד כבר העיפו אותי מכל בתי הספר הקרובים לנתניה והסביבה.
כל יום חוזר בארבע לפנות בוקר עם בלונדינית שיום למחרת אני כבר לא אזכור את השם שלה..
תחשבו איזה עול כבד זה להורים עם קשיים כלכליים.

פה בפנימייה מכבדים אותי, יש לי פה מילה.
אני נותן עצות ודעות לצוות ההנהלה (אחמ אחמ מזי הטבחית).
יש לי חבר שהוא יותר מאח שהכרתי אותו פה, העונשים פה הם כמו פרסים בשבילנו! כאילו מתי לצאת להירגע בדשא נחשב לעונש?!
טוב לי כאן, זה הבית האמיתי שלי.
אני עצבני באופן כמעט מתמיד, חוץ מהפעמים שליאב הטמבל הורג אותי מצחוק.
מגיל שש לא בכיתי, לא יכול להראות חולשה לאף אחד.
אני לא רגיש ולא רומטני, לא גלטלמן והאגו שלי נמצא בשמיים.
אני גבוה ושרירי, יש לי שיער שחור שמסודר בצורת מארינס ועיניים ירוקות כהות.
אהבה? וואלה לא יודע נראה, עדיין לא מצאתי מישהי שעומדת בקריטריונים שלי.
כאילו ראיתי, אבל בחלום.
כל לילה אני חולם את אותו חלום על אותה נערה בעלת הפנים המוסתרות והקול העדין והנעים.
כשאני אמצא מישהי שתרגיע אותי בעזרת מבט, כמו זאת שבחלום, אני אדע שהיא האחת בשבילי.

●ליאב בטיטו.
בן 17 וחצי, מאשקלון במקור אבל עכשיו מתגורר בפנימיית עלומים.
אהלן נשמות, אני ליאב בטיטו השם והאגדה.
גם אני כמו אריאל נשלחתי מייאוש של ההורים להתמודד איתי.
אבל אני זורם עם החיים, אין מצב בעולם שתראו אותי עצוב או עצבני.
תמיד אני שמח ומחייך. והכי חשוב, גורם לאנשים אחרים לחייך.
לי בניגוד לאריאל אין אגו. זה סתם דבר מטופש בעיניי.
אני אומר הכל בפנים, גם אם זה לא מתאים לאדם שאני אומר לו את זה.
אני גבוה, שרירי אבל לא מאוד. יש לי שיער חום בהיר שמסודר בצורת בלורית גבוהה.
עיניים ירוקות קטנות ויפות.
חולשה שלי? בנות עם נמשים. נמשים לבנות זה הדבר הכי יפה ומושך בעולם!
אהבה? נעע לא מאמין בזה.
לא מסתדר עם מחויבות. במחויבות אישית הברזתי כל הזמן, אז שתהיה לי חברה?!
שאני אדע ואמצא את האחת שלי? היא תהיה מאושרת.
עד אז יש עוד זמן.

הילל נחמיאס-
בן 21 יוצא פנימיית עלומים וכרגע מדריך נוער בפנימייה.
הגעתי לפנימייה בגיל ארבע עשרה, ילד מופרע, מרביץ לכל מה שזז, מקלל ולא מכבד.
הייתי במרחק נגיעה מלהיות רוצח, נרקומן, פושע.
אבל המנהלת לא וויתרה עליי.
בזכותה אני מי שאני היום.
אני מדריך אהוד בפנימייה, מה שהחניכים אוהבים בי זה שאני מדבר איתם בגובה העיניים ולא מתנשא מעליהם.
הם מספרים לי הכל.
מאובדן של מחברת היסטוריה עד להריון לא מתוכנן.
יש לי שיער פרוע בצבע חום ועיניים שחורות גדולות כמראה עם ריסים ארוכים ועגולים שמעטרים אותן.
החלום שלי? שכל ילד שיוצא מהפנימייה יצא מלומד, מתורבת, חכם ומאושר.
אני בעל תואר שני בספרות.
רווק.