"את הסיבה שהחיים שלי כבר לא אותם חיים" פרק 43

ואווווו כמה זמן לא ההייתי כאן , מצטערת שנטשתי הכל היה עמוס מידיי אבל חזרתי ועכשיו ישר לפרק ..

~דניאל~
חייגתי לבן אדם שאני כביכול קורא לו "אבא" אך אין שום מענה , חייגתי לאמא , אולי היא יודעת איפה הוא
"מאמא , תגידי את יודעת איפה אבא?" יריתי לכיוונה בלי לשאול מה שלומה
"שלום גם לך איבני איך אתה מרגיש ?"
"אמאאא אין לי זמן , את יודעת איפה הוא או לא?"
"דניאל מה קרה?" שאלה חוששת לומר לו היכן הוא
"כלום אמא פשוט תגידי איפה הוא"
"אדון דניאל לוי , עד שלא תאמר לי מה קרה אני לא מוכנה לומר לך כלום"
"לא צריך אני אסתדר לבד" אמרתי עצבני וניתקתי
כוסאמאמק איפה הוא יכול להיות הדפוק הזה?
התקדמתי לכיוון הכניסה ויצאתי אל האוטו , התנעתי ונסעתי לבית ששנים לא ההייתי בו .. תיארתי לעצמי שלשם הוא ייקח אותה , יותר נכון קיוותי
אחרי נסיעה של כ20 דקות החנתי ויצאתי מהאוטו מתקדם לדלת , אחרי 2 דפיקות הוא פתח
"סופסוף כמה זמן אני צריך לחכות לך ?" שאל בנימה עוקצנית
"אתה מת , מה נראה לך שאתה נוגע בה ?" תפסתי בצווארו ודחפתי אותו אחורה לקיר
"ואווו דניאל איזי איזי , אני עדיין אבא שלך אל תשכח"
"אבא אתה כבר ממזמן לא , איפה ליה?" התעצבנתי
"השארתי אותה ברחוב" ופה כבר לא יכולתי להחזיק את עצמי יותר ..
"אני מקווה שאתה צוחק , אני נשבע לך אני יהרוג אותך אל תחכם איתי איפה ליה?" האחיזה בגרונו רק התחזקה "אל תנסה אותי אני לא יהסס לשנייה לחנוק אותך חזק יותר" הוספתי בכעס
" אתה לא תעז אתה חלק מבשרי מדמי"
"ואני כל כך נגעל מזה , עצוב שאבא שלי הוא בן אדם כזה , עכשיו תענה לי על השאלה ואל תעשה את זה יותר גרוע"
"כמו שאמרתי לך השארתי אותה ברחוב" התחכם בשנית
ואני בתגובה חיזקתי את האחיזה שלי יותר ויותר ומנעתי מאוויר להיכנס לריאותיו
"דני..אל , א…א.ניי לא נו..שם , ת..תפ..סיק , הי..א ל..מע..לה בח..ד..ר" בשנייה שיחררתי את האחיזה והוא צנח לרצפה מנסה לנשום מעט רצתי למעלה במעלה המדרגות ופתחתי את דלת החדר
"דניאלללל" ליה רצה אליי והרמתי אותה לחיבוק
"קטנטונת, את בסדר ? הוא עשה לך משהו? לא קרה לך כלום?" הצפתי אותה בשאלות
"לא הכל סדר (בסדר) אני רק קסת (קצת) רבה (רעבה)"
"אוייי כפרה על הפה הזה , בואי נלך לקנות לך לאכול יפה שלי" נמסתי ממנה
אספתי את דבריה וירדנו למטה , הוא ישב בסלון ושתה מים , הוא פנה להביט בי ואני הסתכלתי עליו בשנאה
"זו פעם אחרונה שאני מזהיר אותך , אם עוד פעם תתקרב אל ליה אני לא אהסס להרוג אותך , ושלא תעיז להראות את הפרצוף שלך , ובקשר לעמית יש לך מזל שהיא בסדר כי אחרת לא ההייתי יודע מה ההייתי עושה לך יא חלאת אדם" ירקתי לעברו בזעם ויצאתי מהבית עם ליה לעבר האוטו , חגרתי אותה בבוסטר ונכנסתי למושב הנהג
" מה באלך לאכול אהובה?"
"אני רוסהה (רוצה) שייצל (שניצל) וציפ (צ'יפס)"
"אחחח אני מכור" הסתכלתי עלייה מבעד למראה
"דנייי אני רוסה (רוצה) ללכת למית (עמית)"
"אוייי נכון נכון אהובה שלי כמעט שכחתי" נזכרתי בעמית שבבית חולים והתקשרתי אלייה
"דניאללל , איפה אתה ? הכל בסדר ? מצאת את ליה?" צעקה והמטירה עליי שאלות
"כן כן היא פה איתי באוטו , ליוש תגידי שלום"
"מיתתת שאוהם (שלום)" אין אין אני לא יכול אני מכור
"ליוששש יפה קטנה , מה שלומך ? התגעגעתי אלייך"
"את סדר (בסדר) ? אבא נתן מכה חזק (חזקה)" ליה נעצבה קצת
"כן כן , מה את אומרת שתבואי אליי הביתה ונראה ביחד סרט של נסיכות ?"
"אבל חיים שלי , את עדיין שם לא ?" התערבתי באמצע
"כן מאמי אבל תכף אני משתחררת מפה , הספיק לי" השיבה בקלילות
"אז חכי לי שם , אני בא לאסוף אותך , ונלך לאכול משהו"
"כן כן כן " התלהבה ליה
" אוקי אוקי אני בעד" ציחקקה עמית
"כבר אמרתי כמה אני אוהב את הצחוק שלך"
"טוב אני הולכת להתארגן ולחתום על הטפסים , אחכה לך בחוץ עוד רבע שעה ,ביי בנתיים" אמרה וניתקנו את השיחה
לא יודע מה ההייתי עושה בלי הילדה הזאת , אני כל כך אוהב אותה , בחיים לא אהבתי ככה מישהי
כשהגעתי לבית החולים , עמית כבר עמדה למטה בכניסה עם הדברים שלה , התקדמתי לעזור לה ונתתי לה נשיקה "אני אוהב אותך" אמרתי בלחישה כשהסתכלתי עמוק לתוך עינייה היפות
"גם אני אוהבת אותך , אבל מה פשר העניין ?"
" סתם , אסור לי להגיד לחברה שלי שאני אוהב אותה?"
"אפשר ואפילו רצוי , ועכשיו אם לא אכפת לך חברה שלך רעבה , והיא מסוגלת לאכול אותך" ציחקקה
"בואי נלך לקנות אוכל לנסיכות שלי " נישקתי את ראשה והתקדמנו לאוטו ..