"את הסיבה שהחיים שלי כבר לא אותם חיים" פרק 36
היי בנות יפות , מצטערת שהזנחתי , לא ההייתי בארץ והיה לי עומס , אז אני אמשיך עכשיו מקווה שתאהבו
"היא פשוט .."
"אתה מוכן כבר להגיד לי מה דוקטור?" התעצבנתי
"היא בפוסט טראומה , היא לא מגיבה ולא מוכנה שנגע בה"
"אין דבר כזה דוקטור אתה תדאג שהיא תגיב אתה שומע אותי , היא הדבר הכי חשוב לי בחיים אסור לה להיות ככה אסור לה" צעקתי מייאוש והחלקתי לאט לאט לרצפה
"דניאל אני מבין את כעסך , אך אנו עושים כמיטב יכולתנו , זה אינו מצב פשוט"
"דוקטור תבטיח לי שתעשו כל מה שתוכלו , שלא תצאו מהחדר עד שהיא תחזור לעצמה"
"אנחנו משתדלים דניאל , לך הביתה תנוח קצת אתה נראה תשוש"
"לא לא אני נשאר כאן זה בסדר"
"אוקיי כרצונך .."
"סעמקקק" צעקתי ובעטתי בפח הקרוב
"שקט שיהיה שם" צעקה המזכירה
"איפה היא ??" נכנס רועי וצעק "דניאל איפה היא?" שאל שוב כשקלט אותי
"היא בפוסט טראומה רועי" אמרתי ותפסתי את הראש
" מה טראומה ? איך טראומה ? מה קרה דניאל ? אני לא מבין כלום" רועי תקף בשאלות
"אני בעצמי לא יודע מה הלך שם רועי , היא התקשרה אליי פתאום מאמצע שום מקום בוכה והתחננה לעזרה , היא אמרה שרודפים אחרייה לא הבנתי מה מי מו פשוט התנעתי ונסעתי לשם כשהיא עדיין איתי על הקו וכשהגעתי ראיתי אותה שוכבת על הרצפה ודקה אחרי היא איבדה את ההכרה"
"כוסאמאשלהם אם אני תופס אותם אני שובר אותם בני אלף זונות"
"בספר תורה אני תופס מי אלה אני מזיין אותם" איגרפתי את ידי לבוקס ונשכתי אותה בעצבים
"היא התאוששה , אתם יכולים להיכנס אלייה אבל אחד בכל פעם" אמר הדוקטור כשיצא מהחדר
"כנס ראשון" אמרתי לרועי והוא הנהן להסכמה ונכנס
~עמית~
פקחתי את עיניי במקום לא מוכר , לא הבנתי מה קרה לי ואיך הגעתי לשם , התיישרתי על מיטתי ובדיוק הדלת נפתחה
"היי קטנטונת" רועי נכנס לחדרי
"היי רועיקי , מה קורה ?"
"אני בסדר , אבל איך את ?"
"אני לא יודעת מה קרה לי בכלל רועי , איך הגעתי לכאן , למה הגעתי לכאן"
"מה את לא זוכרת כלום ?" התפלא
"לא , אתה יכול לספר לי?"
"אני לא הבן אדם הנכון לבקש ממנו" התקדם לדלת "עדיף שתשאלי אותו" הוסיף ומשך מישהו פנימה
"היי" לחש אליי
"מה אתה עושה פה?" שאלתי לא מבינה
"טוב אני אשאיר אתכם לבד" אמר רועי ויצא
דניאל התיישב על קצה המיטה והסתכל עליי
"איך את?" שאל אחרי כמה דקות של שתיקה
"לא בדיוק מבינה מה קרה איתי , אבל הבנתי שאתה כן"
"אממ כן בערך סוג של" אישר את דבריי
"אז ספר לי"
"התקשרת אליי פתאום מאמצע שום מקום בוכה והתחננת לעזרה , אמרת שרודפים אחרייך לא הבנתי מה מי מו פשוט התנעתי ונסעתי לשם כשאת עדיין איתי על הקו וכשהגעתי ראיתי אותך שוכבת על הרצפה ודקה אחרי איבדת את ההכרה"
"וואיי מה , דניאל אני לא זוכרת כלום , הכל נמחק לי , אני רק זוכרת שנסעתי לתל אביב לבקר את החברים שלי מהעיר הקודמת"
"כן הרופא אמר שאת בפוסט טראומה"
"וד..ניא..ל , הם הם ע..שו ..?" גימגמתי בלי יכולת להמשיך את המשפט
"אני לא יודע , אני מצטער יפה שלי אני באמת לא יודע , כי כשהגעתי הפלא היה רחוק ממך ולא שמעתי"
"יכ..ול לה..יות ש.. ש.. א..אנסו אותי?"
"אני לא חושב וגם אם כן אני אמצא אותם והם ידממו עד שימותו"
"לא לא לא , אנ..י לא רו..צה שתסת..בך"
" ששש די פיצית , הכל בסדר , אל תדאגי" התקדם אליי וליטף את שיערי "את צריכה לנוח קצת , אני אשאיר אותך לבד" קם ממיטתי , תפסתי מיד בידו הוא הסתובב אליי לא מבין
"בבקשה תישאר איתי , אני מפחדת" התחננתי אליו
"מה שתרצי קטנה" אמר והתיישב לידי בחזרה מלטף את שיערי וגורם לי לרצות להירדם עד שלאט לאט עיניי נעצמו ושקעתי לתוך שינה עמוקה
תגובות (1)
הפרק מהמם!!!
את חייבת להחזיר אותם כבר שיהיו ביחד(עמית ודניאל!)
ואני רוצה פיצוי! חחחח פרקים נוספים!