"את הסיבה שהחיים שלי כבר לא אותם חיים" פרק 27

"גם אני אותך חיים שלי" אמרתי מלטפת את לחייו
"ההייתי מת אם היה קורה לך משהו"
"היי אני פה עכשיו , הכל בסדר" הרגעתי אותו
"תגידי , הרופאים אמרו שמשהו מונע ממך להילחם , מה הרגשת שם ?"
"זה לא הזמן עכשיו דניאל , לא באלי לדבר על זה כרגע"
"אז את כן זוכרת , למה שיקרת לרופאים?"
"כי זה משהו פרטי ואישי , לא כולם צריכים לדעת"
"אני זה לא כולם" התעצבן עליי וצעק
"דניאל תנשום קצת , אני אספר לך אבל לא עכשיו , השנייה יצאתי מהתאוששות תן לי לעכל"
"אל תמכרי לי סיפורים ותסבני אותי עמית , זה מביא לי עצבים באלוהים"
"מי מוכר לך סיפורים , אתה ראית בעצמך מה קרה"
"נכון אבל כבר אמרת בעצמך שנגמר ואת פה , אז תספרי לי בבקשה ממך , אני מתחנן"
"די דנדוני לא פה , בבקשה ממך תבין אותי"
"את יודעת מה סבבה , אין בעיה , שתרצי לספר את יודעת לאן לבוא" אמר והפנה את גבו אליי
"זה הוא .. זה היה אבא שלי" ייללתי בבכי והחלקתי למורד הרצפה
"מה?" דניאל הסתובב
"הוא לא נתן לי להילחם , הוא אמר שהגיע תורי שאני צריכה למות , שהרסתי לו את החיים , שאני ילדה ארורה , הוא תפס בצאוורי וחנק אותי , נהפגתי אדומה והאוויר נגמר לי , שנייה לפני שעמדתי למות מישהו נכנס לחדר והציל אותי" סיפרתי הכל ברצף מבלי להפסיק
"חיים שלי אני מצטער לא התכוונתי באמת שלא , אני רק דואג לך אל תחשבי לרגע שלא , את הדבר הכי חשוב לי בחיים כרגע , אני לא רוצה לאבד אותך !!"
"אתה לא תאבד יפה שלי , בחיים לא" התכנסתי בתוך חזהו הקשיח והרטבתי את חולצתו
" טוב קדימה סייימנו לבכות , לכי תשטפי פנים , נעצור אצלך תארגני לך תיק ונלך , את ישנה אצלי היום , ליה מתגעגעת ואמא דואגת" קבע עובדה
לא יכולתי אפילו להגיד לדבר המושלם הזה לא , נעמדתי על רגליי בזהירות תוך כדי שנתמכתי בדניאל ונכנסתי לשירותים , שטפתי את פניי וניגבתי אותן במגבת , יצאתי לחדר וראיתי את דנדון נשען על הקיר , באתי מאחוריו ופשוט חיבקתי אותו אליי
" אתה המלאך השומר שלי" הודיתי בפניו הוא הסתובב אליי ותפס בראשי
"ואת הדבר הכי טוב שקרה לי בחיים" נשק לראשי
חתמתי על טופס שחרור ונכנסנו לאוטו
"יאללה יפה שלי זריז אני בנתיים יחכה לך בסלון"

~דניאל~
"היי אני בבית" נכנסה אמא של עמית בצעקה
"היי" אמרתי לה
"מי אתה? ומה אתה עושה בבית שלי?" שאלה בבהלה
"אני חבר של הבת שלך"
" לבת שלי יש חבר ?????"
"אממ כן" גירדתי בראשי כמבוכה
"אוי איזה נס , ומה שמך?"
"חחח , אני דניאל , דניאל לוי גברתי"
"שם יפה , נעים מאוד דניאל , אני מקווה שאתה שומר לי על האוצר הקטן שלי"
"אל תדאגי היא בידיים טובות , אני שומר עלייה כמו על החיים שלי"
"אני שמחה"
"טוב אני מוכנה , זזנו?" קטעה עמית את שיחתנו
"אמא , היי"
"היי מיתי , איך לא הכרת לי את החבר שלך?"
" אממ דניאל מיכל , מיכל דניאל"
"יפה שלי מזל טוב , אני גאה בך שהמשכת הלאה , ואדון לוי מקרה אחד לא במקום ואתה מחוק"
"אין בעיה המפקדת מיכל" הצדעתי לה
"טוב מאמא אני ישנה אצל דניאל אני אחזור מחר , לילה טוב אוהבת אותך" נשקה ללחייה
"ביי נסיכה שלי , ודניאל אתה מוזמן לארוחת שישי תבוא"
"בטח בכיף , ביי מיכל היה נחמד להכיר"

"היי אמא אני בבית" צעקתי
"אני במטבח איבני , בוא תגיד שלום"
"אמא הבאתי לך אורחת , בואי לפה"
" את מי הבאת לי כפרה שלי?" שאלה "עמיתתתת יפה שלי" הוסיפה בצרחה
"אמא אמא שלא תהרגי לי את החברה זהירות"
"סתום קנאי אחד" צחקה אמא "טוב לכו לנוח , אני אכין לך ארוחת ערב" ופנתה למטבח
"אמא , אני רוצה שוקולד" ירדה ליה במדרגות
"היי קטנה"
"דניייייי" צעקה ליה וקפצה אל תוך ידיי
"הבאתי לך מישהי"
"את מי הבאת לי ??"
"תנחשי"
"אני מקווה שזאת לא עוד יזיזה שלך"
"איזה יזיזה ???" יצאה עמית מהמטבח וצעקה
"עמיייתתתת" ליה ירדה מידיי ורצה אליי
"קטנטונת שלי התגעגעתי , מה איתך ?"
"גם אני , ביקשתי מדניאל שיביא אותך , והוא אמר שאת לא מרגישה טוב , ואת לא יכולה לבוא"
"כן והנה הבראתי ובאתי לראות אותך"
"ישש , אני שמחה שאת כאן"
"טוב לילו אני ועמית עולים לישון קצת , תעירי אותנו כשהארוחת ערב מוכנה"
עלינו למעלה , עמית החליפה בגדים לפיג'מה קצרה מה שממש עשה לי את זה ויצא מצב שבהיתי בה
"תפסיק כבר חרמן !!" גיחכה עמית
"את לא יכולה לעשות לי את זה , אני גבר עמית"
"אז תתמודד קצת דחיית סיפוקים מאמי"
"אוחחח בואי לפה" משכתי אותה אליי ובלעתי אותה בנשיקה
"בואנה אתה ממש לא יכול להתאפק הא?" התנתקה ממני
"הממ" היממתי ומשכתי אותה אליי בשנית
"דנדוני אני עייפה , אחרי זה" מילמלה בין נשיקה לנשיקה
"עוד קצת" התחננתי
"נו די חרמני , אני עייפה"
"אווופפפ טוב , וזה שאני מת לנשק אותך לא אומר שאני חרמן , חרמן זה משהו אחר ואת לא רוצה הדגמה"
"לא ממש לא , לילה טוב" נשקה לפי והתכסתה בשמיכה
נשכבתי מאחוריה ואימצתי אותה אליי כדי שלא תברח לי ולאט לאט גם עיניי נעצמו ונרדמתי

~נקודת מבט בר (חד פעמי)~
"שמעתי שמחר היא צריכה לחזור לבצפר" אמרתי לשני ומיטל
"אוקיי ומה את מתכוונת לעשות?" שאלה מיטל
"אנחנו נחפש עלייה משהו אישי , נשפיל אותה , נגרום לכולם לצחוק עלייה , נעשה עלייה חרם , ואחרי זה נגרום לה ולדניאל להיפרד , אפחת לא תיקח לי אותו"
"שמעתן את זה?" שאלה שני
"ששש לא עכשיו שני" התעצבנתי
"נו זה רציני תקשיבו שנייה"
"אז תקשיב שנייה , היום תיקח אותה אתה לטיפול , ואני ייקח אותה שבוע הבאה , אני מקווה שזה יעלים
את המחלה הארורה הזאת ממנה" שמענו קול מדבר בפלא ואחרי דקה יצא משם לא אחר מאשר רועי אחיה של עמית
"אני חושבת שמצאתי משהו" אמרתי ברוע
"בר את לא קצת מגזימה? זה משהו ממש אישי וכואב"
"מיטל צודקת בר , זה מוגזם ואישי מידי"
"אתן איתי או מה?"
"איתך איתך" אמרו פה אחד
"מעוולהה אז נתחיל היום ב3 עד מחר זה צריך להיות מוכן , נעשה לה קבלת פנים כל כך יפה "

~דניאל~
"מאמי , מאמי , נו קום כבר" שמעתי קולות
"הממ עוד מעט אמא"
"אני נראת לך אמא ?!"
פקחתי את עיניי וראיתי את עמית רוכנת מעליי
"את יותר יפה מאמא שלי"
"חנפני , קום כבר אנחנו נאחר"
"טוב הנה אני קם" אמרתי
עמית כבר הייתה מוכנה , קמתי בלית ברירה שטפתי פנים ציחצחתי שיניים
"מאמי שמתי לך בגדים על המיטה , בנתיים ירדתי למטה תזדרז" צעקה עמית מהחדר
סיימתי , ניגבתי את פניי וראיתי על המיטה את הבגדים שעמית הוציאה לי " היה שם מכנס שחור ברמודה וחולצה לבנה , התלבשתי , נעלתי אדידס לבנות , שמתי כיפה , השפרצתי סילבר נישקתי את השרשרת שעליי מגיל 6 וירדתי למטה
"בייב איפה את?" שאלתי
"במטבח חיים שלי"
"בוקר טוב פיצית" אמרתי ונישקתי אותה
"בוקר טוב חתיך"
"מישהי כאן בחרה לי את הבגדים"
"פששש טעם טוב יש לה"
"כן אני יבקש ממנה עזרה בשבילך מה איפה אמא שלי?"
"מה רע במה שאני לובשת ? והיא יצאה כבר, היא לקחה את ליה ונסעה לעבודה"
"שום דבר רע , רק בפעם הבאה פחות קצר , אני אולי מרשה לך אבל אל תיסחפי"
"אויייי קנאי שלי" צבטה את לחיי
"אחחח עמית זה כאב"
"טוב פינוקי תשתה את הנס ונצא"
"אחחח כפרה על הידיים של האישה שלי" נישקתי את ידייה ושתיתי את הנס
"טוב סיימתי יאללה זזנו"
יצאנו מהבית ונכנסנו לאוטו
"יאללה פיצית שלי כנסי לכיתה , אני אראה אותך אחרי זה"
"מה איתך?"
"אני חייב סיגרית בוקר , יאללה שלא תאחרי לי"
נשקתי לראשה והלכתי למחששה
"אה אח שלי מה קורה?" צעק לי ירין
"וואלה טוב גבר מה איתך?"

~עמית~
נכנסתי לבצפר וקיבלתי הלם , הדמעות עמדו בגרוני , כולם עמדו שם חלק צחקו , חלק חיבקו , חלק ליטפו , לא ידעתי מה לעשות , בר עמדה שם וחייכה חיוך מרוצה , רציתי להיעלם , רציתי לקבור את עצמי , לקחתי את רגליי והתחלתי לרוץ

~דניאל~
"דניאללללל" מישהו צעק לי מתנשף
"אה אח שלי מה קרה ?"
"אתה חייב לבוא דחווףףף !"
"חכה אחי אני מעשן"
"זאת עמית.."
"מה קרה לעמית??" כיביתי מהר את הסיגריה ורצתי , ואז מישהי נתקעה בי
"סתכלי לאן את רצה" התעצבנתי , היא הרימה את ראשה וראיתי את הפיצית שלי בוכה
"עמיתתת , חיים שלי מה ישלך?" חיבקתי אותה אליי
"הם יודעים דניאל , כולם יודעים , הם צחקו עליי , הם ריחמו עליי , הם עשו ממני מסכנה ומושפלת , זאת היא הכל היא , היא עמדה שם וצחקה"
"עמית על מה את מדברת ? מה קרה ?אני לא מבין אותך , תירגעי שנייה ותסבירי לי מה קרה"