"את האחת של חיי" פרק 2

בפרק הקודם:
“זה נגמר בינינו…” הייתי בשוק, הוא גמר את מה שיש בינינו, 8 חודשים נגמרו, על כלוםם!! הסתכלתי עליו בכיתי את נשמתי אבל לו זה לא הזיז, יצאתי מחדרו ואז מביתו, כואבת, שבורה…

קמתי בבוקר יום חדש, כלכך כואב לי, לא אמרתי כלום לאף אחד, לא לאדיר, לא לאמא שיודעת ולא להדר ירדן וקורל רציתי לחשוב על זה קצת, הוא הרס אותי אז נכון שהוא נכנס בדיוק שסער נישק אותי אבל זה לא אשמתי בכלל וזה כלכך כואב שהוא לא חושב על זה…
התארגנתי לביצפר, טיפה קר בחוץ אז לבשתי גינס בהיר ארוך, חולצה ארוכה ונעלי ואנס.
התאפרתי בקטנה כי זה כולה ביצפר לא צריך להשקיע כלכך לקחתי את התיק וירדתי למטה.
אדיר היה שם.
“בוקר טוב” אמרתי לו
“בוקר” ענה יבש, לא משנה כמה אני מנסה ליצור אווירה טובה בינינו ושלא יהיה את המתח המגעיל הזה אני לא מצליחה, הוא מגעיל אליי.
“אתה יכול להסיע אותי לביצפר?” שאלתי אותו (יש לאדיר רישיון).
“כן, יוצאים עכשיו בואי” אמר והתקדם לדלת, לקחתי שוקו מהמקרר ויצאתי איתו.
נכנסנו לאוטו, הוא ישר שם שירים, נסיעה לביצפר היא נסיעה של עשר דקות, הגברתי קצת את השירים.
“תשתיקי את השירים האלה!” התעצבן עליי
“טוב סליחה” עניתי בלחש, אני כבר מיואשת ופגועה מהקשר המסריח שיש לנו ומהיחס שלו אליי.
“ליאן” התחיל להגיד
“אני באמת מצטער שהקשר שלנו הוא קשר כזה, אני לא רוצה שזה יהיה ככה שלא תחשבי שאני שונא אותך לא שומר עלייך או אנלא יודע מה, אני תמיד שומר עלייך מרחוק ואינלי מושג למה הקשר שלנו ככה” אמר, שמחתי, םשוט שמחתי.
“אתה לא מבין כמה אני שמחה שאתה אומר את זה עכשיו, חשבתי שבכלל לא אכפת לך ממני”
“ממש לא ליאני” הוא חנה, הגענו לביצפר
“מחר אני ואת לא הולכים לביצפר הולכים לעשות יום אחים ולדבר על כל זה” המשיך
“אוקיי” חייכתי
“עכשיו צאי לי מהאוטו” חייך חזרה
“חח יום טוב אדיר” ציחקקתי
“יום טוב חייםשלי” נשק על ראשי, הלכתי לכיתה, הוא למחששה כרגיל.
“יפהשליייי” צעקהה לי הדר כשנכנסתי לכיתה
“חייםשלייי” צעקתי לה בחזרה וחיבקתי אותה
“ליאניי” קפצה עלי ירדן בחיבוק
“ירדנושש” החזרתי לה
“איפה קורל?” שאלתי
“נשארה בבית היום” אמרה ירדן

בסוף היום יצאנו שלושתינו מהכיתה, אני הדר וירדן.
“אז היום בשש?” שאלה הדר
“היום בשש” חייכנו אני וירדן, קבענו ללכת היום לקורל לראות מה איתה.
הגעתי הביתה.
“אני בבית” צעקתי שנכנסתי, אף אחד לא היה, מוזר תמיד שאני חוזרת הביתה אחד מהמשפחה פה והיום לא.
התקשרתי לאדיר
“אה יפהשלי?” ענה
“איפה אתה אדיר?” שאלתי מהר
“אני אצל סער” אמר
“מי זאת?” שאלתי מהרקע, זה היה קולו של סער
“ליאן” ענה לו
“תביא אותה דקה” שמעתי אותו אומר
“אדיר לא אני לא רוצה לד..” התחלתי אך הוא כבר נתן לו את הפלאפון.
“ליאני נסיכה שלי” התחיל
“לא שלך זה מה שבטוח, תביא לי את אדיר עכשיו” קבעתי
“מאמי אנחנו צריכים לדבר זה לא הולך ככה” אמר לי מאמי עלאק
“אני לא מעוניינת לדבר איתך” השבתי
“אני לא שואל אותך, ליאן תתחילי להבין אני אוהב אותך” מה?!
“חתיכת בן זונהה היא שליי” הספקתי לשמוע את עומרי צועק והשיחה נותקה…