את אף פעם לא מתגעגעת לדבר טוב , עד שזה נעלם – פרק 2

" נטלי .. ? " דפקתי בדלת שלה בבוקר בשקט , יואב ביקש ממני שאני אעיר אותה
" אתה יכול להכנס " היא אמרה לי בקול של ילדה בת 5 היא קיפלה את הבגדים
" ארוחת בוקר . עוד חמש דקות " אמרתי לה ובאתי לצאת " מה השם שלך ? " היא שאלה שאלה אותי כשהיא מסתכלת במראה עושה ומורחת מסקרה אנא עראף אם קוראים לזה ככה .
" איתי אמסלם " אמרתי מחייך והכנסתי ידיים לכיסים הקדמיים שלי
" לך ? " שאלתי והיא נעלה את הכפכפים שלה
" נטלי אליהו " היא אמרה והניפה את השיער לאחור וירדנו למטה . " זאת נטלי " יואב הציג אותה לפני כולם והיא התיישבה בשולחן והתחילה לאכול . לא הורדתי ממנה את העיינים , רציתי לבחון אותה איך היא מתנהגת וגם היא סיקרנה אותי יותר נכון העבר שלה מסקרן אותי .
" אתם זוכרים שאתם צריכים ללכת היות לבית הקהילה ? כולם ? " יואב אמר ודפק לי מבט כאילו הוא אמר את זה רק לי .
" אבי ונטלי אתם נשארים בבית לנקות את הגינה מהעלים " נטלי המשיכה בשלה ואבי התעצבן
" וואי . .מעדיף להיות כבר בבית הקהילה המזדיין הזה ! לא מספיק שאני לא רוצה להיות במקום הזה אני גם צריך לנקות אותו !? " הוא אמר עצבני ועלה לחדר . אני אבי ודניאל ויצחק ואריאל ביחד בחדר , כאילו כל הבנים ביחד וכל הבנות ביחד , שהן שיר רומי מאיה וספיר . ורק נטלי בחדר לבד .

נקודת מבט נטלי –
כולם עזבו את הבית כשהם הלכו לבית הספר ללמוד או לפחות לנסות את זה .. אני הייתי בבית ולא ידעתי מה לעשות עם עצמי , אני מתחילה את הלימודים עוד יומיים כי יואב וירון חושבים שאני צריכה להתרגל למקום . הבית היה נראה דיר חזירים אז החלטתי לנקות את הבית
" שלום לך .. " שמעתי קול של אשה מבוגרת וחייכתי , שמחתי לראות מישהו מהמוצא שלי
" אני יפה ואת ? " היא שאלה אותי " אני נטלי , מי את ? " שאלתי אותה
" אני אשתו של יואב . אני באתי רק להביא לו את הטפסים שהוא ביקש ממני בבוקר " היא אמר בחיוך
" אז נראה לי את תצטרכי לשים את זה במשרד שלו " אמרתי והיא הנהנה לחיוב והתחלתי לטאטא את המקום וכל הבגדים שלהם היו זרוקים בסלון בספה בכל מקום ! אז הכנסתי את הבגדים לכביסה
" את לא הולכת לבצפר ? " היא שאלה אותי והניחה את התיק שלה על השולחן
" אני מתחילה עוד יומיים " אמרתי לה כשהייתי עם הגב עלייה מרימה את כל הכוסות
" את רוצה לשתות משהו ? "שאלתי אותה
" לא האמת שאני ממש ממהרת .. תודה " היא מלמלה ויצאה ונעלתי את הדלת . שטפתי את הכלים כיבסתי , ושטפתי את הבית ופתחתי חלוונות זה מרגיש כמו בית כלא , הכל חנוק פה ומסריח ועכשיו האוויר יותר נקי יותר מריח טוב . הכנתי אוורז עם קציצות ועלו לי דמעות בעיינים . תמיד כשהייתי חוזרת מבצפר אמא שלי הייתה מכינה לי אתזה תמיד , אני כל כך מתגעגעת אלייה ומפחדת מאז שהיא ואבא שלי נפטרו לא הלכתי לבקר אותם בבית קברות כי אני מפחדת ולא רוצה להתמודד עם הידיעה שאין לי הורים ! אמרתי לעצמי שאם אני אלך לבית הקברות אני מודיעה לעצמי שאני יתומה . איך שהם נרצחו כשדדו אותם , ואני זוכרת שאמא שלי החביאה אותי במרתף , אבל הצצתי וראיתי איך הם נרצחו לי מול העיינים אני לא אשכח איך השודדים לקחו את הכסף ואז ירו באבא שלי וצחקו ואמא שלי צרחה וירו גם בה בראש ושוב פעם בלב לאבא שלי , לא צרחתי ירדו לי דמעות ואז השוטרים באו .. .הטלפון צלצל וקטע לי את המחשבות
" נטלי ? " שמעתי בקו השני
" מי שואל ? " אמרתי בזמן שאני מבשלת את הרוטב לקציצות
" זה איתי " הוא אמר ונאנח
" מי זה ? " שאלתי , לא מכירה שום איתי ושום נעליי אצבע
" נו מה את רצינית !? " הוא שאל בעצבים , באמת שלא הכרתי אותו הייתה שתיקה של דקה
" זה אני שהראתי לך את החדר וקראתי לך בבוקר לארוחת בוקר " הוא אמר מיואש ובטון אייטי כאילו אני קשת הבנה
" הא , מה אתה צריך ? " שאלתי
" אני צריך שתקני כמה דברים " הוא אמר ובא להמשיך אבל קטעתי אותו
" אני די עסוקה כרגע , אז תקנה כשתחזור מהבצפר אוקיי ? " אמרתי וניתקתי סיימתי להכין הכל והייתי מותשת הדלקתי טלוויזיה ובחור שנראלי שנכנס לבית , גר כאן
" וואי מי בישל ? " הוא אמר בהתלהבות כשהוא שם לעצמו בצלחת
" מודה באשמה "אמרתי מרימה את היד , כשאני שקועה בטלווייזיה
" וואי תקשיבי , טעים " הוא אמר והכין לעצמו עוד צלחת , איך לעזלזאל הוא הספיק לגמור תראשונה ?!
" מה השם שלך ? " אמרתי לו מכינה לעצמי גם צלחת
" הא אני יצחק , וכולם קוראים לי ציקי " הוא אמר אחרי שאכל הוא דפק גרעפס
" יאיייכ " אמרתי ושמתי יד על האף ואז שתינו נקרענו מצחוק הוא הדליק סיגריה
" אפשר ? " שאלתי והוציא מהקופסא סיגריה והדליק לי אותה והניח את המצית והקופסא על השולחן שמתי רגליים על השולחן
" אז למה אתה פה ? " שאלתי אותו ולקחתי שאכטה
" כי השתחררתי מהכלא , את ? " הוא שאל
" כי אין לי הורים " אמרתי
" גם לי " הוא אמר וטיפה טיפה שמחתי , בעצם לא מכוונה רעה אלא מכוונה שהנה עוד מישהו איתי בעסק מישהו שמכיר את ההרגשה הזאת שאין לך הורים
" מה .. איך הם מתו ? " שאלתי עם עיניים גדולות , אולי גם הם נרצחו ?
" לא הם לא מתו , בשבילי הם מתים .. אחרי שהם זרקו אותי לרחוב ככה " הוא אמר כשהוא מדליק ומכבה את המצית
" הא. . " אמרתי בקול שקט והייתי טיפה עצבנית
" אבל דאגי .. אני די חי טוב " הוא אמר " ועוד עם אישה כמוך אני בכלל מסודר , אשת חיל " הוא המשיך וצחקתי , צחקנו .. מגיל 14 שלא התסובבתי עם נערים שבגילי אלא עם אנשים סוטים ודפוקים בני 35 + .