"את אחת ויחידה , אהובה שלי מלכהה…" פרק 36

פרק 36 –

"את משקרת עליי..הוא לא עזב" יובל אמרה בקול רועד
כל כך כאב לי לספר לה..
איך הוא יכל לעשות את זה?
"יובלי.." אמרתי
"ליהי הוא לא עזב, איך הוא יכל?" היא שאלה בשוק
"קחי." אמרתי לה והושטתי לה את המכתב, קראתי אותו אולי אלף פעם
וכל פעם בכיתי מחדש..אני עדיין לא מאמינה שהוא עזב
ולא אמר לאן, ומתי הוא יחזור..אם הוא יחזור.
היא קראה את המכתב עם יד רועדת ולאט לאט הדמעות יצאו לה מהעיניים
"מטומטםםם!!" היא צרחה וזרקה את המכתב לרצפה והתחילה לבכות
התקרבתי אלייה וחיבקתי אותה, הדמעות עמדו לי בעיניים והתאפקתי לא להוציא אותם
כמה אפשר לבכות?
"אני שונאת אותו." היא אמרה, ניגבה את הדמעות וקמה.
"שונאת אותו, שונאת אותו!" היא אמרה שוב, ויצאה מהחדר שלי, ואחרי זה שמעתי את הדלת נטרקת.
אסי הביא את זה על עצמו..הוא לא הבין כמה הוא יחסר לנו, כמה אנשים אוהבים אותו
כמה צריכים אותו, והוא פשוט חשב רק על עצמו..ועזב.
יותר קל לכעוס ולהדחיק את העצב, הגעגוע. ולתת לכעס ולשנאה להשתלט..וזה מה שיובל עושה
אני לא יתערב לה בזה..זאת זכותה, אני לא יכולה לעשות את זה לא יכולה לשנוא אותו..
ואני יודעת שיובל לא עושה את זה בכוונה, ובתוך תוכה היא אוהב אותו, ומתגעגעת ועצובה שהוא עזב
היא פשוט מדחיקה את זה.. כל אחד והדרך שלו להתגבר על הכאב
החלטתי לפרוק את העצבים, את הכעס, ואת העצב בספורט, אז יצאתי לרוץ
שמתי טיץ' של אדידס, וחולצת בטן אדומה שחורה של כסטרו נעלי ספורט של נייק לקחתי אוזניות ויצאתי מהבית

מנקודת המבט של סהר –

אני חושב שאני שיכור, חשבתי והתחלתי לצחוק סתם.
עישנתי נרגילה, הייתי לבד בבית.
נהניתי, נזכרתי בימים של פעם..
שלא היו דאגות, לא מאוהב ולא נעליים.
רק לזיין ומסיבות וכל העולם על הזין שלי.
היום הכל מסובך וזה לא שרע לי..אני מאוהב בליהי משהו מפחיד
אבל חסר לי הסטלה הזאת, ההנאה הזאת..הפשטות בכל דבר.
התקשרתי לכמה חברים לבינתיים, למה להינות לבד?
למה להיות מסטול לבד?
אחרי איזה כמה דקות דפקו בדלת, פתחתי
איזה 10 חברים התחילו לצעוק ולהיכנס
"איפה אתם איפהה התחלתי את הסטלה לבדדד" אמרתי
"אהה יאח סוף סוף חזרת אליינו.." מישהו אמר, לא זיהיתי פרצופים
או קולות..כלום.
הוצאתי פיצוחים, הם הפעילו את המערכת ושמו שירים.
העלתי תמונה לאינסטגרם של הוודקה והאקסלים והפיצוחים ורשמתי 'ישיבת צוות'
אחרי זה הצטלמתי אני ועוד אחד, הייתי עם כוס וודקה ביד בלי חולצה
והייתי עם פרצוף של משוגע ולשון בחוץ
והעלתי אותה לפייסבוק ורשמתי 'לילה שיכור עובר על כוחותינו'
"סהר איפה אסי החמור הזה? עוד לא חזר לעולם הזה ומשחק באמא ואבא?" מישהו שאל
"וואלה אסי נעלם" אמרתי
"מה נעלם? יעני מתחת לאדמה?"
"איך אתה מדבר יקוקסינל?" מישהו אחר אמר
"חחח שתקו יעקומים מתים עזב ולא יחזור..עזב את כולם"
"לעעעע גם את החברה החמודה שלו?"
"גם אותה"
"מה אתה אומר…מעניין." מישהו אמר
"בואנה יזין" אמרתי
"מה קרה אחי? אל תדאג אף אחד לא ייגע בילדונת שלך"
"וואה על החיים שלך" איימתי

מנקודת המבט של ליהי –

"יפה שלי את רוצה ללכת לקניון?" שאלתי את יובל, אחרי שהתקלחתי מהריצה
"כן זה יעזור לי.." היא אמרה
"עוד חצי שעה תהיי אצלי?"
"כן אהובה" היא אמרה וניתקתי את השיחה.
הלכתי להתארגן..שמתי ג'ינס בויפרנד שכולו קרעים בהיר וקיפלתי אותו קצת למטה
וחולצה נופלת זרוקה שפתוחה בכל הגב בצבע אפור שרשרת זהב גדולה צמודה ונעלי אצבע אפורות של הוויאנס
וארנק אפור שחור , והתאפרתי בקטנה..
אחרי 10 דקות שסיימתי להתארגן יובל נכנסה לבית
"יאללה בואי" היא צעקה לי, השפרצתי בושם וירדתי למטה
"מה זכיתי לראות יפה כזאתי?? מה זה ההשקעה הזאתת" אמרתי בהתלהבות
היא הייתה נראית מעלף.
"כלום, סתם התחשק לי להרגיש יפה.." היא אמרה וחייכה
"אחותי את מעלפתת גם אם תשימי שרמטוטים עלייך" אמרתי וחיבקתי אותה
"מי שמדברת כלבה כוסית." היא אמרה
"אפרופו כוסית..צלמי אותייי" אמרתי בהתלהבות, אני מכורה לתמונות!!
אחרי שעשינו תמונות העלתי אחת לאינסטגרם ואחת לפייסבוק ורשמתי שופינג עם אהבת חיי
הזמנו מונית לקניון
"אני אומרת לך..אני מתה כבר להגיע לגיל 16 וחצי בשביל להוציא רישיון, דוך אני עושה לאילת בלי שקל על התחת" היא אמרה וצחקה
"ומה תעשי באילת בלי שקל על התחת ידבעה?"
"מה אכפת לי..העיקר אוטו העיקר רישיון..סתם בשביל ההתלהבות, והים אני יחזור שזופה רצח" היא אמרה בהתלהבות
"שלא תחזרי אתיופית אה?" אמרתי וצחקתי
"מה את מזלזלת, שתקי אוף. עכשיו חצי שנה עד גיל 16..אני קטינה." היא אמרה בקול בכי לא אמיתי
"בכיינית" אמרתי וצחקתי , לדעתי זה לא כזה נורא..
לעולם צעיר.