"את אחת ויחידה , אהובה שלי מלכהה…" פרק 34

פרק 34 –

סוף סוף בית..זה מה שחשבתי.
בחיים לא חשבתי שאני יתגעגע ככה לבית, ישר עליתי לחדר שלי
למרחב הפרטי שלי, למיטה שלי..
קפצתי על המיטה ועצמתי עיניים, אחרי כמה דקות קמתי
ומיליתי לי אמבטיה חמה עם המון קצף..לא יזיק לי להתקלח קצת
הורדתי את הבגדים ונכנסתי עצמתי עיניים ונתתי למים החמים להרגיע אותי
לסבון להציף את הגוף שלי, לריח למלא את החדר..
"ווהוו.." שמעתי קול, פתחתי את העיניים מהר ודפקתי צעקה קטנה
"סהרר!! עוף מיפההה" צרחתי ונכנסתי יותר בפנים המים
נתקע לו המבט ואז הוא עשה פרצוף מבולבל והסתובב מהר
"אני..בטע…חשבתי ש…אני לא..רציתי להש…אני אממ.." הוא אמר בגמגומים
"צא מיפה, נו!" אמרתי בכעס
"אני חייב?" הוא שאל
"סהררר!" צרחתי
"נו אני יהיה ילד טוב מבטיח, אני יישב ככה ולא יסתובב.." הוא אמר
"סהר עוף מיפה עכשיו!" אמרתי בעצבים
"נו אבל מה אכפת לך? סתם לדבר איתך אני לא יציץ" הוא אמר
"נו סהרר!" צעקתי שוב, עקשן.
"טוב טוב..חבל כשהתקלחתי עם בנות לא שמעתי תלונות..ההפך" הוא אמר ובא לצאת
חוצפן.
"אני לא רוצה לשמוע על הסטיות שלך ושל הזונות שלך." אמרתי
"זאת הנאה בייבי" הוא אמר ופתח את הדלת ויצא
"לך לך" אמרתי ונאנחתי
הוציא את כל החשק המפגר הזה..
"אני יחכה לך בחדר שלך" הוא צעק פתאום
"לך תחכה בחדר של אחת הזונות שלך לא שלי!!" צעקתי לו בעצבים
"קנאית" הוא אמר בקול מתוחכם
"לא מקנאה מאמי" צעקתי חזרה
פשוט לא אוהבת שנוגעים במה ששייך לי..והוא שייך רק לי!
אחרי עוד רבע שעה כבר מיציתי את העניין, ויצאתי לבשתי פיג'מה ורודה של טוויטי בתוך החדר מקלחת
סירקתי את השיער ויצאתי מהחדר , סהר ישב בחדר שלי שהבטן שלו על המיטה וניראה לי שהוא ישן
לבינתיים ישן.
קפצתי על הגב שלו וצרחתי , הוא קם בבהלה וגרם לי לעוף לרצפה
"מה מה מה קרההה?" הוא אמר מהר באינסטיקט והסתכל לצדדים
ואז הסתכל עליי כשאני על הרצפה מתופצצת מצחוק
"כוסאמק לא שמעת שאסור להעיר ככה אנשים?" הוא שאל ונשכב שוב על המיטה
"לא שמעת שאסור לדבר על האקסיות שלך ליד החברה שלך?!"
הוא גיחך.
"אל תצחיקי אותי..הן לא היו אקסיות סתם סטוץ של רבע שעה, לפעמים פחות."
"יהרוג אותך להיות ג'טלמן ולעזור לי לקום מהרצפה?!" אמרתי
"את תסתדרי לבד את מספיק גדולה.." הוא אמר באנחה
"גם כן חבר מצאתי לי, אני רוצה שאתה תעזור לי לקום." אמרתי בדרישה
"מה קרה אין לך רגליים? ידיים?"
"מה קשור ידיים ללקום?"
"אנערף..תחפשי משהו להיתפס משהו בו ותקומי למה את צריכה אותי.."
"אויש אז תהיה גבר פעם אחת מה קרה?"
"תאמיני לי..אני גבר" הוא אמר בצחוק
"הכרתי גברים יותר טובים מימך..כאלה שעזרו לי כשנפלתי על הרצפה וביקשתי עזרה!" אמרתי בהתחכמות
יכולתי לקום לבד..אבל לא רציתי.
הוא קם באנחה, תפס לי את היד ומשך אותי למעלה, בלי להתאמץ בכלל.
ניראה לי כמעט תלש לי את היד הבהמה הזה.
"מרוצה?" הוא שאל
"מאוד.." אמרתי וקפצתי לו על הגב ושתינו נפלנו שוב על הרצפה
"את לא רצינית.." הוא אמר באנחה
"מאוד רצינית" אמרתי וצחקתי ונתתי לו נשיקה קטנה בעורף
"עוד אחת.." הוא אמר בקול של ילד קטן
"מה חח?"
"עוד נשיקה..עוד אחת" הוא אמר שוב
"אתה צריך להרוויח את זה.." אמרתי בהתגרות
הוא הפך אותי ככה שהייתי למטה והוא למעלה ותפס לי את הידיים משתי הצדדים וריתק אותם לרצפה
שאני לא יכולה להזיז אותם, הוא התקרב אליי עד שמה שהפריד בינינו זה טיפת אוויר
"מה אני צריך לעשות בשביל לזכות בנשיקה מימך?" הוא אמר בלחש שרק לקפוץ ולאנוס אותו
"ממ..תפתיע אותי" אמרתי בהתגרות
הוא חייך חצי חיוך ממזרי כזה , הוא סגר את המרחק הקטן שהיה בינינו ונישק אותי
נשיקה צרפתית עדינה והתרחק, כשאני דרשתי בלב לעוד.
"שווה נשיקה מימך?" הוא שאל
"לדעתי..אתה יכול להפתיע עוד" אמרתי בהתחכמות
הוא העביר את הידיים שלו מהמותניים שלי לגב כמה פעמים והתקרב לפנים שלי הסתכל לי על השפתיים
הסתכלתי על שלו , נתקע לי המבט. הוא חייך חיוך ממזרי
ופשוט..קם.
מה?!
"למה?" שאלתי בקול שרק אחרי זה הבנתי שנשמע נואש מאוד.
הוא הסתובב עם חצי ראש אליי חייך חיוך ממזרי וגיחך טיפה
"את בסוף תתחנני לנשיקה מימני" הוא אמר

מנקודת המבט של סהר –

ידעתי שזה יעשה את העבודה..זה תמיד עושה.
להשאיר טעם של עוד, לגרות מישהו ואז ללכת זה יכול להרוג.או מסקרנות או מעצבים
במקרה שלי..זה יהרוג את הרצונות הגבריים שלי
אני לא יודע עד כמה אני יוכל להחזיק מעמד ככה, אני חייב את זה
כמו שנרקומן זקוק לסם, כמו שהומלס צריך בית, כמו שערס רב מכות
כמו שסהר יפרח הנורמלי צריך סקס..עד כמה אני ישלוט על עצמי?
אני כבר לא יודע.
"אני יורדת להביא לי לשתות , אתה רוצה?" היא שאלה פתאום ניתקה אותי מהמחשבות
"לא יפה שלי" אמרתי, היא חייכה חיוך קטן והתקדמה למטה
"חכי רגע.." אמרתי, היא הסתובבה אליי
"אני רוצה חיוך גדול" אמרתי, אני מכור לחיוך שלה!
היא חייכה חיוך , כל פעם הוא יותר יפה מהשני אני יכול להסתכל על החיוך הזה כל החיים.
"עכשיו אני יכולה ללכת לשתות?" היא שאלה
"לכי לכי" אמרתי, היא יצאה מהדלת וירדה למטה
אחרי איזה 20 דקות שהיא למטה כבר חשבתי היא הלכה לייצר את השתייה.
"ליהי?" צעקתי לה, היא לא ענתה.
"ליהייי??" צעקתי שוב והיא לא ענתה
מה היא עושה לי את ההתקפים האלה עכשיו..ואחרי הכל
"ליהי זה לא מצחיק תעני לי.." צעקתי בעצבים, היא לא ענתה.
ירדתי מהר למטה וחיפשתי אותה, היא ישבה בסלון והחזיקה דף ובכתה..
"תגידי את מפגרת יהרוג אותך לענות ולא לעשות לי התקף לב?" אמרתי בעצבים
"סהר..אסי" היא אמרה בבכי
"מה אסי?" שאלתי
"אסי…הוא" היא אמרה בבכי
כבר התחיל לעלות לי על העצבים..
"נו כוסאמק מה אסי דברי כבר ותפסיקי לבכותת!" אמרתי בעצבים
כמה אפשר??
"הוא עזב" היא אמרה ובכתה יותר.