"את אחת ויחידה , אהובה שלי מלכהה…" פרק 31

פרק 31 –

שמעתי את הצעקה חוזרת וחוזרת, לא מפסיקה.
כמו טלפון שבור , כמו רדיו
הפכתי את כל החדר חיפשתי מאיזה זה מגיע
עד שמצאתי את הטלפון שלה, על הקלטה שחוזרת שוב ושוב
זרקתי את הטלפון על הקיר בעצבים וירדתי מהר למטה
לא ידעתי מה לעשות, הרגשתי אבוד.
"היא לא כאן, היא נעלמה. היא לא כאןןן" אסי צרח
שתקתי לא עניתי, לא ידעתי מאיפה להתחיל לחפש,
מה לחשוב…הייתי מנותק.
ואז נזכרתי…אושר!
"אושררר" אמרתי מהר נזכר במה שליהי סיפרה לי
"מה אושר קשור עכשיו?"
"תעלהה לאוטוו מהרר, אושררר" אמרתי ורצנו לאוטו
התנעתי את האוטו מהר ונסעתי עקפתי מכוניות לא עצרתי ברמזורים
לא עצרתי לשנייה, רק רציתי להגיע לבית שלו.
עצרתי בחרק מול הבית שלו וקפצתי מהאוטו ורצתי לדלת פתחתי אותה בלי לדפוק
וכלום ועליתי מהר למעלה..
"סהר הוא פהה!" אסי צעק לי וירדתי למטה בבטיללל
"איפה היאאא? איפהה היאאא???" צעקתי לו בעצבים, עצרתי את עצמי
מלהשתגע לגמרי

מנקודת המבט של ליהי –

הרגשתי כאב ראש עצום! קמתי והייתי על מזרון בריצפה באיזה חדר לבן מכוער
עם המון קשקושים על הקירות..לא הבנתי מה אני עושה פה.
פחדתי….מאוד!
ראיתי את הידית של הדלת יורדת למטה וישר העמדתי את עצמי ישנה
פחדתי לראות את מיזה , פחדתי שאם אני יהיה ערה הוא יעשה לי משהו
הרגשתי את היד שלו נוגעת בי, יד קרה..
הוא הקים אותי והושיב אותי, הרגשתי את הגב שלי נשען על הקיר .
התאפקתי לא לפתוח את העיניים
הרגשתי אותו מחזיק לי את הלחי השמאלית ומסובב לי את הפנים, וככה גם בלחי הימנית
הרגשתי שבוחנים אותי…את הפנים שמסתכלות.
"מה נעשה בך?" הוא שאל בשקט לעצמו
הרגשתי את הלחי שלי שורפת..ממש שורפת, כל כך כאב לי.
התאפקתי לו לבכות, הוא העיף לי כאפה..
לא פתחתי את העיניים, שמרתי את הדמעות בפנים, בלעתי אותם
רציתי לראות את אסי..את סהר..רציתי לעוף מכאן, ועכשיוווו
הרגשתי את היד שלו על הכתף שלי והוא העיף אותי לרצפה
ואחרי כמה שניות הרגשתי את הרעש של הדלת, פתחתי טיפה את העין
וראיתי שאני לבד, פקחתי את העיניים מהר והתקרבתי לקיר מפחד
איפה אני?

מנקודת המבט של סהר –

אם זה לא אושר..אז מי זה יכול להיות?!
מי כבר ירצה לפגוע בה????
לא ידעתי מאיפה לחפש את מי לשאול, כלום.
"אני הולך אליהם" אסי אמר
"הולך למי?" שאלתי אותו
הסתובבנו ברחוב כמו שתי מטומטמים
"אם הם מי שהם אומרים שהם סהר, הם יוכלו לעזור לנו!" אסי אמר , הבנתי למי הוא מתכוון
"הם לא יוכלו לעזור לנו.."
"לפחות ננסה"
"הם לא יעזרו!" אמרתי שוב שיפנים
"סהר זאת אחותי הקטנה, אני יעשה הכל אבל הכל ובכל דרך שאני יכול כדאי למצוא איך להגן עלייה
ובגללם לא עמדתי על המשמר כשהיא הייתה צריכה אותי..וזה בגללם, אני יעשה מה שהם רוצים רק שיעזרו לי..ואני ימצא אותם איתך או בלעדייך" אסי אמר ברצינות
אני לא יודע למה…אבל לא רציתי עזרה, לא יכלתי לבקש עזרה.
להשפיל את עצמי? להראות שאני לא מסתדר לבד?
לא יודע למה..לא מסתדר לי טוב.
"איך אנחנו מוצאים אותם?" שאלתי ונאנחתי. זאת הייתה ליהי,
אני חייב לוותר על האגו שלי והכבוד בשבילה..
"איב." הוא אמר
"איב.." אמרתי אחריו כמבין..היא הסכימה.
עלינו על הרכב ונסענו לבית שלו ודפקנו בדלת.
ילדה בגיל של ליהי לדעתי פתחה לנו
"כן?" היא שאלה וחייכה
"איב בבית?" שאלתי ואני ואסי הסתכלנו אחד על השני
"מי אתם?" היא שאלה
"המאהבים שלה" אמרתי בצחוק
"יבן זונה זה לא זמן לצחוק, זה אח שלה ואני חבר טוב" אסי אמר
"לאיב יש אח??" היא שאלה בשוק
"כוסאמק ליהי בבית או ללא?!" שאלתי, כמה שאלות אינעל אבוקקק
"כן..תיכנסו" היא אמרה ונכנסנו, פעם ראשונה שאני בבית הזה
בית יפה..תמיד היה לה טעם טוב
"שנייה אני יקרא לה.." היא אמרה והסתכלה עליינו מוזר והלכה
"זה הילדונת שהיא דיברה עלייה לדעתך?" שאלתי את אסי
"יש מצב…נראית טוב"
"שתוק טוב?" אמרתי, נגעלתי.
איב באה והסתכלה עליינו
"מה אתם עושים כאן?" היא שאלה, הילדונת הזאת הייתה מאחוריה כמו ילדה קטנה
"אנחנו צריכים לדבר איתך" אסי אמר
"זה דחוף? אפשר להיפגש בערב?"
"זאת ליהי..זה דחוף" אמרתי ברצינות
"קרה לה משהו?" היא שאלה מהר , הילדונת הסתכלה עלייה בעיניים פתוחות
"מי זאת ליהי?!" היא שאלה
"חברה שלי" אני אמרתי
"אחות שלי" ואסי אמר אחריי
היא הסתכלה עליינו, ושתקה
"אנחנו רוצים לדבר אם…" אסי אמר ושתק והסתכל על הילדונת
"לין לכי רגע לחדר" איב אמרה לה
לין..שם יפה.
"מה?" היא שאלה בשוק
"לכי לחדרר" אמרתי בעצבים
"סהרר!" איב אמרה בעצבים
"איבדתי את הסבלנות" אמרתי
"אז תחפש אותו ותשתוק" היא אמרה
לין הקרצייה הלכה ואיב התיישבה ליידנו
"מה קרה?"
"ליהי נעלמה…וקיבלנו הודעות שאומרות שחטפו אותה, אני רוצה לדבר על היחידה..אני יסכים לעשות כל מה שהם אומרים אם הם יעזרו לי למצוא אותה" אסי אמר
"וגם אני.."
"תראו אני ידבר איתו, זה ייקח אבל קצת זמן.."
"איןן זמןןן איבבב, עכשיווו!!!" אמרתי בעצבים
אני זוכר מה שמעתי במשטרה..אני זוכר מה אמרתי לה לעשות
אני זוכר איך אשתו של אבא שלי נראתה כשהרגו אותה
אני לא רוצה לראות שיקראו לנו לזהות את ליהי ולראות אותה ככה ויותר גרוע
"אני ינסה.." היא אמרה והלכה לצד.
הוצאתי לבינתיים סיגריה והושטתי לאסי והוצאתי עוד אחת לעצמי
עישנתי אותה מהר..ממש מהר, תוך דקה וכבר נגמרה הסיגריה
הוצאתי עוד אחת, זה מרגיע. בשלישית שלי כבר התחלתי לעשן יותר ברוגע ואיטיות
וברביעית איב חזרה והתיישבה
"דיברתי איתו..כמה מהם בדרך לפה" היא אמרה וחייכה
"ישש" אמרתי ואסי נאנח בהקלה
"אבל החברה שלך.." אמרתי
"הולכת" לין יצאה מהחדר פתאום
"לאן?" איב שאלה
"הביתה." היא אמרה וטרקה את הדלת חזק
איב כמה בעצבים ופתחה את הדלת
"לכיי כוסאמקקק" היא צעקה וטרקה גם את הדלת
"אמרתי ילדה קטנה?!" היא אמרה והתיישבה
"חחח מה את מתעצבנת מהר ימפגרת כולה הלכה הביתה" אמרתי
"שתוק אתה טוב?" היא אמרה בעצבים
"אני מצטער שנפלנו עלייך ככה" אסי אמר, תמיד הוא היה חייב שיהיה לה טוב
"זה בסדר" היא אמרה וחייכה
אם היא לא הייתה לסבית מזמן הם היו יכולים להיות ביחד באמאשלי
היו דפיקות בדלת, איב כמה ופתחה ו4 אנשים נכנסו
"אסי וסהר, טוב לראות אותכם שוב"
חייכתי חיוך מאולץ ואסי רק הסתכל עליהם
"אנחנו מוכנים לעזור..אבל אתם מעכשיו שייכים ליחידת נשר" המפקד שלהם אמר.