"את אחת ויחידה , אהובה שלי מלכהה…" פרק 24

פרק 24 –

"את חייבת להכיר אותה, בכל זאת חמותך לעתיד..זה טוב שתסתדרו מעכשיו" אמרתי לליהי ונתתי לה נשיקה קטנה בפה
"אוף אבל אני מתביישת…מחרר!! יאללה מחר." היא אמרה מהר
"את יודעת שאת באוטו שלי נכון?" שאלתי בהתחכמות והוצאתי חצי חיוך
"נו ו..?! זה לא כאילו תחטוף אותי." היא אמרה
לחצתי על הכפתור והיה קליק בכל האוטו שננעל.
"אבל את גם לא יוצאת מהאוטו, כמובן עד שנגיע לבית שלי" אמרתי
"הידעת שזה נקרא חטיפה?!"
"לא אם הנחטפת מאוהבת לי בתחת"
"הנחטפת מתנגדת !!" היא אמרה
"ההתנגדות מבוטלת"
"יש לי זכויות!!" היא אמרה בעצבים
"נו ו…??? אני חוטף אותך לא מעניין אותי הזכויות שלך רק שאני יקבל את מה שאני רוצה" אמרתי
"מה זה?! לאיזה מצב של עולם הגענו?? אין לנחטפים זכויות? לב? מחשבות???" היא אמרה כאילו נפגעה
"יפה שלי המחזור מדבר.." אמרתי וגיכחתי מעט
"שתוק זה לא המחזור שלי זה הלב שלי.." היא אמרה ונגעה בלב
"אני אומר לך אם ככה את במחזור..וואה על החיים שלי כשתהיי בהיריון"
"אם אני יהיה בהיריון זה לא יהיה מימך פ'חחח ימכוער" היא אמרה
"מה את אומרתתת, למה את מתכננת מותק שלי?"
"להכיר חתיך מימך שיצאו לי ילדים יפים"
"1.אין חתיכים מימני, אין.
2.אם הגנים שלך…רוב הסיכויים שהם ייצאו דיסלקטים" אמרתי וקרצתי לה
"אתה רומז שיש לי בעיות?! שאני דיסלקטית?! שאני צריכה ללכת לבצפר מיוחדד???
אה תענה לי? למה אתה לא עונה לי? השתתתקת אה?! אין לך מה לומרר ליי???" היא אמרה מהר
לא הבנתי מה היא רוצה מימני…לא הבנתי בכלל.
גירדתי טיפה בשיער בתנוחה לא נעימה, לא ידעתי מה לומר
"אני אוהב אותך?" אמרתי את זה ביותר שאלה מאשר משפט ובמעט זהירות..
"למה בנימה הזאת? מה קרה אתה כבר לא בטוח??
זהו נמאס לך?! חמוד אני לא מחזיקה אותך בכח!!"
"מצד שני..צודקת את לא צריכה עדיין להכיר את אמא שלי" אמרתי וסובבתי את ההגה
"אתה אומר שאני מטורפת מדי עכשיו בשביל להכיר את אמא שלך? ובגלל זה אתה לא רוצה
אתה מתבייש בי?!"
"די זהו אני לא מדבר אין לי כח יותר!" אמרתי בקול כניעה
כל מילה שאני אומר והיא מוצאת איך לנפח את זה…הרגה אותי.
"בדיוק לא נדבר, לא נדבר בכלל." היא אמרה בעצבים והסתובבה לצד השני
איך יצא המצב שאני הזבל פה והיא עצבנית עליי איךךך????
הטלפון שלי צלצל
"הלו?"
"סהרושש מה קורה?"
"מי זאת?" שאלתי
"מאיה" היא אמרה
"לא מכיר שום מאיה.." אמרתי , או שאולי כן?
ליהי הסתכלה עליי בפרצוף עצבני , אני המטומטם הראשי מסבך את עצמי עוד
במה חטאתי?!
"נו אתה לא זוכר? הכרנו בלונה פארק…נכנסנו יחד למנהרת החושך" היא אמרה
נזכרתי..מנהרת חושך ככה קוראים לזה?
אני חושב שסגרו את המקום הזה מזמן בגלל שזה היה יותר מנהרת "המזמוזים" מאשר מנהרת החושך הפחד לא זוכר..
"אההה…מאיה הזאת" אמרתי
"חח כן.."
"מה את רוצה?"
"אני באה לבאר שבע השבוע, אולי ניפגש?" היא שאלה, לפני שהספקתי לדבר לנשום או לזוז
ליהי חטפה לי את הטלפון מהיד
"יש לו חברה מאמי אז אל תתקשרי לפה יותר!" היא צעקה לטלפון וניתקה
ריחמתי על מאיה. ועוד יותר ריחמתי על עצמי שאני הולך לחוות את זה כל השבוע
זה לא אמיתי.
"לא יכלת לומר לה את זה מההתחלה?!" ליהי אמרה והסתכלה עליי
"יכולתי…אבל לא רציתי" אמרתי בהתחכמות ועצרתי את הדלת מול הבית שלה

מנקודת המבט של ליהי –

פעם אחת ולתמיד…שבנים ייראו מה אנחנו סובלותתת!!!
צריך להעיף לך בוקס לאיבר האינטימי שלהם שיגרום להם לדמם שבוע ואחרי זה נראה אם הם יצליחו לא להיות עצבניים.
חייב לעשות על זה ניסוי.
"תראי מה זה..את רק יומיים עם סהר והספקת להלחיץ אותו טוב מאוד…אחותי את משהו" אסי אמר כשנכנס לחדר שלי והתפרס על המיטה שלי, ועליי.
"וואי אסי אתה לא מקל, ואני לא בטוחה שהכובד שלך זה השרירים שירדו לך באופן משמעותי והפך לשומנים..אז אם אתה יכול בבקשה תקום מימני" אמרתי…בקושי.
הוא קם מהר הוריד חולצה והסתכל במראה , הוא הסתכל טוב טוב על הקוביות
ועל השרירים, והשרירים בגב..
"ת'אמת גם אני התחלתי להרגיש שנהיה לי שומנים, כוסאמקק מגיל 14 אני מפתח את הגוף הזה ובגיל 17 אני מזלזל..אני חייב לחזור לריצות"
"צחקתי יענק, אתה גורילה, ליידי אתה נראה כמו השומר ראש שלי, בוריס מרוקאי." אמרתי וצחקתי קצת
"לא מספיק, אני רוצה יותר..קיצר גמדה אני זזתי לריצה נדבר" הוא אמר
"חכהה…אולי גם אני יבוא לריצה?" שאלתי
"את למה? את מקל, עוד מעט ואת נעלמת פה, עדיף שתלכי לאכול" הוא אמר
"נו זה סתם לכיףףף" אמרתי שוב
"אני לא חושב שתעמדי בקצב.."
"נסה אותי"
"רבע שעה את מוכנה" הוא אמר , קפצתי ומחאתי כפיים
נשארתי עם הטיץ שהייתי בבצפר והחלפתי את החולצת בצפר לגזיית ספורט של אדידס בצבע ורוד פוקסיה , והחלפתי את הנעליים לנעלי ספורט איכותיות של ניובלאנס צבעוניות
עשיתי קוקו גבוה גבוה ומתוח, מרחתי שכבה דקה של אודם ורוד ורימל
"אסי אני מוכנהה"
"תקחי אוזניות ויאללה בואי, אני למטה" הוא צעק,, לקחתי את האוזניות הצהובות הזוהרות שלי שמתי כמה שפריצים של בושם אקראי וירדתי מהר למטה..
"תשתי עכשיו כוס מים" הוא אמר, שתינו ויצאנו מהבית
"אני מקיפים חצי באר שבע, שזה אומר מהפארק לגן העירוני ואז לבית הספר שלנו ומבית הספר לגרנד קניון ומשם לעלאק ים שבנו לנו ואז למגרש כדורגל, עושים מתיחות וחוזרים הביתה…מובן?"
"לא.אבל אני ירוץ לאן שאתה רץ" אמרתי
"מטומטמת." הוא מלמל ובלי הודעה מוקדמת הוא התחיל לרוץ
"נו באמת..תזהיר לפני!!" אמרתי ורצתי אחריו, לאט לאט הדבקנו את הפער
אני טובה בספורט, תמיד אהבתי. אין כמו להיות בכושר..
"כל הכבוד, תשמרי על הריצה הקלה הזאת כל הריצה, תמיד תנשפי , תרימי את הרגליים גבוה כשאת רצה את תרגישי את עצמך יותר קלה ואל תיתני לחום לגרום לך להפסיק, ככל שאת רצה גם חום וגם רוח עוטפת אותך…תתרכזי ברוח" הוא אמר ניסה לעודד אותי..
"לך להיות מדריך בחדר כושר" אמרתי , הוא טוב.
"פחות דיבורים, יותר לרוץ..תפעילי שירים זה יעביר לך את הריצה ובלי שתסימי לב כבר תהיי בסוף" הוא אמר , עשיתי מה שהוא אמר והפעלתי את השירים..
עברנו כבר את הגן, ועברנו את בית הספר והגרנד קניון..חצי הלך.
ואני? נשארתי בקצב שלו. וזה היה קשה, אסי עודד אותי מדי פעם
כשהגענו לים הבנוי אסי עצר.. עצרתי אחריו והתנשמתי חזק
"מפסיקים לרוץ..עוקבים אחריינו" אסי אמר והסתכל לכל הכיוונים עם פרצוף דואג על פניו

מנקודת המבט של סהר –

"אמא אני זזתי אני יחזור יותר מאוחר" צעקתי בבית
"אל תחזור מאוחר, מחר בצפר!" היא אמרה, וטרקתי את הדלת לפני שאני אשמע עוד הרצאות
נכנסתי לאוטו והתחלתי ליסוע במהירות
הרגשתי תחושה לא טובה, כאילו משהו קורה.
פניתי פנייה חדה ימינה והרכב מאחוריי עשה בדיוק אותו הדבר
פניתי שמאלה והרכב עשה את אותו הדבר .
התקשרתי לאסי..
"איפה אתה?" שאלתי את אסי
"בים הבנוי..משהו לא בסדר" הוא אמר
"גם אחרייך?" שאלתי
"כן..אני עם ליהי" הוא אמר, נחנקתי טיפה, הגברתי את המהירות לכיוון הים הבנוי
"אני בא אליכם עכשיו, אני חושב שהצלחתי לברוח מהמכונית שעקבה אחריי" אמרתי
"אתה חושב שהם חזרו?" אסי שאל
"לא יודע..אני מקווה שלא. אבל התחושות שלי אומרות שכן…" אמרתי.