"את אחת ויחידה , אהובה שלי מלכהה…" פרק 20

פרק 20 –

עבר שבוע..שבוע שלא ראיתי אותה,
שבוע שלא יצאתי מהבית לא בצפר לא מסיבות
אני והבקבוק וודקה..הדבר היחידי שמשכיח אותי מליהי
זה הגיוני שאני לא יכול לחשוב על אף אחד אחרת ?
נעלמתי מכל מקום לא עונה לטלפונים הודעות באים לבית שלי ואני לא פותח
לא רציתי לשמוע אף אחד או לראות..
"גם היום אתה נשאר בבית חיים שלי?" אמא שלי נכנסה לחדר ושאלה
"כן."
"סהר תדבר איתי..תספר לי מה קרה"
"סתם לא מרגיש טוב, תכבי את האור אני רוצה לישון"
"אתה לא יוצא מהחדר, אתה מסתגר בחושך לאן נעלם הילד שלי?"
שתקתי לא עניתי לה.. היא נאנחה ויצאה מהחדר, ואז מהבית..
אחרי חצי שעה שאני מסתבך עם עצמי במיטה קמתי
לבשתי את המדים של הכדורגל, נעלי ספורט לקחתי את הכדור שלי
נכנסתי לרכב, ונסעתי לאצטדיון..
ירדתי מהרכב, נכנסתי לאצטדיון..
איפה הימים שכדורגל היה החיים שלי? התגעגעתי לריח של הדשא..
את ההרגשה של הדשא, של הכדורגל של האנדרנלין..
התחלתי לבעוט שערים לשער, סתם מעצבים, רק להוציא את העצבים מימני.
כל גול נכנס בפנים, הפעם תפסתי מרחק גדול מהשער
נישקתי את הכדור שמתי אותו ליד הרגל התרחקתי טיפה..
ונתתי בעיטה חזקה, נכנס בול בסוף.
שמעתי מחיאות כפיים, מישהו ישב על אחד הכיסאות
הוא קם ובא לכיווני, עדיין מוחא כפיים כמו איזה חמור
הוא התקרב אליי, לאט זיהיתי מיזה..
"שלום אני…"
"מלך הכדורגל הישראלי" אמרתי,
איציק זוהר עמד מולי, זה אמיתי???
"אתה בועט טוב,אתה שחקן מקצועי?"
"חובבן.." אמרתי
"יש לך בעיטות ועמידה טובה"
"לא בעיטות כמו שלך" אמרתי, איציק ידוע מהבעיטות החופשיות שלו
הוא אלוף!
"אני רוצה שתצטרף לקבוצת הנוער שלי" הוא אמר
"אני? לקבוצה שלך??" שאלתי בשוק
"כן"
"וואו..בטח!"
"תכתוב את המספר שלך כאן, אני יתקשר אליך כשיתחילו האימונים" הוא אמר והביא לי את הטלפון שמרתי את המספר
"סהר יפרח" אמרתי
"סהר יפרח, אתה יכול להיות שחקן גדול" הוא אמר והלך
חייכתי לעצמי, שמחתי. סוף סוף יצא מימני חיוך..

מנקודת המבט של ליהי –

חזרתי מבית הספר, גם היום הוא לא בא.
אני מתה לדעת מה איתו!
אף אחד לא שמע או ראה אותו..
"ליהי" אסי קרא לי, לא עניתי לו.
"את עדיין עצבנית?" הוא שאל
שתקתי, לקחתי מים מהמטבח ועליתי לחדר שלי
נכנסתי לקיר של סהר, שום תמונה שום סטטוס
מלא הגיבו לו בקיר אפילו לייק הוא לא עשה
נכנסתי להודעות לשיחה עם סהר..
קראתי את השיחה הראשונה שלי שמתי את השיר אחת למיליון
צחקתי מהאירוניה.. צחקתי מהשיחות הסתמיות האלה
שעכשיו? שיחה כזאתי תיחשב לכל העולם שלי.
דמעה קטנה יצאה לי מהעין
לא ניגבתי אותה, רציתי לבכות..רציתי לשחרר..
כל השבוע אני מראה שהכל בסדר,שלא כואב לי אני מתנתקת מהכאב..
נתתי לדמעות להשתחרר, הפעלתי את אחת למיליון שוב,
נזכרתי איך הוא שר לי את זה..
נכנסתי לתמונות שלו, סתם הסתכלתי על החיוך שלו, על איך שהוא מתלבש
בא לי שהוא ייכנס עכשיו בדלת ופשוט יגיד לי..
אני אוהב אותך, אני ילחם בשבילנו…אבל במקום זה הוא שחרר
הוא וויתר..

מנקודת המבט של אסי –

ניסיתי לעשות את המעשה הטוב, להגן על אחותי הקטנה ולהשאיר את החבר הכי טוב שלי כמו שהוא
ויצאתי זין משתי הכיוונים..
פתחתי קצת מהדלת של ליהי בלי שהיא תראה, ראיתי את הדמעות שיוצאות לה מהעיניים
בלי הפסקה, השיר אחת למיליון..
"ליהי…." לחשתי , היא הסתכלה עליי
"אני שונאת אותך." היא אמרה , הורדתי את הראש ויצאתי מהחדר..
שמתי נעליים והלכתי לתקן את המצב..