"את אחת ויחידה , אהובה שלי מלכהה…" פרק 16

פרק 16 –

'איך שרתי?' שלחתי לליהי
'זמרררר!!' היא שלחה, חייכתי לטלפון כמו דבע.
"סהררר" איזה אחת באה לי מאחורה
"כן?" שאלתי ועשיתי לה פרצןף
"אתה לא זוכר אותי?"
"אני אמור לזכור אותך?"
"נעמה…."
"אה נעמהה…לא מכיר,סלמאת" אמרתי והסתובבתי לצד השני
איך הפצועה הזאת הגיעה לבית שלי?
"אבל…רגע..חשבתי ש…." היא אמרה , נאנחתי והסתובבתי אליה שוב
"מה חשבת?"
"שאתה…שאני…" היא גמגמה.
"אז אני יודע דבר אחד עלייך!!" אמרתי בהתלהבות
"מהה?" היא שאלה וחייכה
"לחשוב זה לא הצד החזק שלך" אמרתי עקפתי אותה והלכתי
'מי זאת?, בשבילה אתה מסנן אותי?' ליהי שלחה לי
'פ'ששש מי זאת הקנאית הזאת?' שלחתי לה
'לא קנאית..פשוט לא אוהבת שנוגעים במה ששייך לי.' היא שלחה
'ומי אמר שאני שייך לך?'
'אתה'
'אמרתי את זה למלא בחורות(-;' שלחתי לה
'אין בעייה.' היא שלחה לי, לא עניתי לה.
הייתי במצב רוח טוב, רציתי לעצבן אותה קצת..
הרגשתי כאפה של החיים בראש
"סעמק" אמרתי בעצבים והסתובבתי , אסי עמד שם
"מה אתה דבע מה עובר עליייך?" שאלתי בעצבים
"למי השיר הזה היה מוקדש יזין?"
"מה אכפת לך?" שאלתי
"אני רוצה לדעת מי גנבה לי אותך, עכשיו אני הולכת למשוך לה בשיער!!"
"אויש מאמי שלי מקנאה?" שאלתי
"מאוד…איך אתה יכול לעשות לי את זה?" אסי אמר בקול של בחורה ועשה כאילו הוא בכה
"אל תדאגי מותק" אמרתי וצבטתי אותו בפטמה
"א'חחחחח יזייייין" הוא צעק
"אתה הבחורה שלי, מותר לי." אמרתי
"בחורה של כוסשלאמאמשלך הרסת לי את הפטמההה" הוא אמר
"תגיד תודה שלא נתתי לך צביטה בפטמה עם העגיל יקוקסינל" אמרתי
"בנות מתות על עגיל בפטמה" הוא אמר
"לדעתי זה לא אמור לעניין אותך על מה בנות מתות" יובל צצה מאחורה ואמרה לאסי
"פעם זה עניין עכשיו מה פתאום חיים שלי רק את מעניינת אותי" אסי אמר מהר
"אז תוריד את זה.." היא אמרה והרימה גבה
"מה?לא מה פתאום, למה?חס וחלילה" הוא אמר מהר
"אבל אמרת שלא אכפת לך מבנות אחרות אלא רק מימני" היא אמרה בהתחכמות,
הסיטואציה הזאת מצחיקה אותי.
"כן….אבל סהר אוהב את זה, נכון סהר אתה אוהב את זה?סהר הגבר שלי." הוא אמר והסתכל עליי בפרצוף של 'תגיד כןןןן'
"אחי אני לא אוהב את זה,מה אתה קוקסינל?!" אמרתי
"יבן זונה." הוא אמר
"בהצלחה" אמרתי ונתתי לו כאפה בעורף צחקתי טיפה והלכתי
עשיתי לי כס, קצת וודקה הרבה XL מה שפעם זה היה ההפך הגמור.
נשענתי על השולחן וחיפשתי את ליהי, כשלא מצאתי אותה בעיניים עליתי לקומה השנייה
חיפשתי כל חדר וכל שירותים.. יצאתי בחוץ חיפשתי בחצר האחורית ואז בקדמי..
כלום, הילדה נעלמה.
חייגתי אליה, היא לא ענתה. התחלתי להילחץ..
יצאתי בחוץ וחיפשתי אותה בכל מקום

מנקודת המבט של ליהי –

יצאתי קצת בחוץ, הבית של סהר חנוק מסיגריות וודקה.
ישבתי בספסל מסתכלת על השכונה החשוכה והמפחידה
אור אחד מעיר שכונה ענקית. הדלקתי פלאש בטלפון
סהר התקשר…לא עניתי.
הייתי באינסטוש (אינסטגרם) עשיתי לייקים, העלתי תמונה
הייתי בפייסבוק בדף בית, הכל יבש.
שמעתי רעשים מהעצים, הסתובבתי מהר ולא היה שם אף אחד
נשמתי אוויר לאט
"ליהי את הוזה,זה מהפחד..תנשמי עמוק" לחשתי
ואז ראיתי צל של מישהו שחור מסתכל עליי מהצד השני של הכביש
הסתכלתי, עצמתי את העיניים ופקחתי אותן שוב.
האיש נעלם. אולי אני הוזה?
בטוח שאני הוזה. איך הוא יכול להיעלם ככה?
שמעתי צעדים מתקרבים אליי , הסתובבתי ולא היה אף אחד.
קמתי מהר מהספסל והתחלתי להתקדם מהר לכיוון הבית של סהר
שמעתי צעדים של מישהו שרץ, בלי להסתובב אחורה התחלתי לרוץ מהר
עם עקבים ותכשיטים שמכבידים עליי ומקשים עליי לרוץ אני מנסה לרוץ הכי מהר שאני יכולה
אני שומעת את הצעדים מתקרבים , פניתי לאיזה סמטה, סמטה חשוכה לגמרי
לא הפסקתי לרוץ לא הסתכלתי לאן, פשוט רצתי.
פתאום הרגשתי שאני מתנגשת במישהו
ואני צונחת לרצפה.