"את אחת ויחידה , אהובה שלי מלכהה…" עונה 2 פרק 9

עונה 2 פרק 9 –

-7 חודש לפניי, מנקודת המבט של אסי –

נכנסתי לחדר, נשכבתי על המיטה והדלקתי סיגריה..
לקחתי את התמונה מהשלוחן והסתכלתי עלייה, כל כך התגעגעתי אלייה.
עבר חודש מאז שראיתי אותה, הסתכלתי על התמונה הזאת..היא לא ראתה שאני מצלם אותה
התמונות הכי יפות יוצאות כשאנחנו לא יודעים כשמצלמים אותנו..
היא הסתכלה לצד השיער שלה היה חצי על הפנים וחצי עף ברוח והיה לה חיוך ענק על הפנים.
אחרי שעזבתי פיתחתי אותה..כל פעם אני מסתכל עלייה.
על האהבה הראשונה שלי.
ואז דפקו בדלת, הכנסתי את התמונה מתחת לכרית ופתחתי את הדלת
"היי.." ליז אמרה
"מה קורה?" שאלתי
"אני לא נרדמת.." היא אמרה
"בואי כנסי" אמרתי וזזתי לצד והיא נכנסה ואני אחריה
ליז כמוני, גויסה ליחידה ובחרה בזה ומאז גרה כאן, כמוני רק שהיא פה לפני..
"קרה משהו?" שאלתי
"סתם, געגועים הביתה.." היא אמרה והתיישבה על המיטה והתיישבתי מולה על השולחן
"למה בעצם עזבת?"
"לא יכלתי לברוח כל הזמן בשביל היחידה וזה סתם גרם לריבים משפחתיים, אז עזבתי" היא אמרה
"ואתה למה אתה עזבת?" היא הוסיפה
"להגשים את החלום שלי" אמרתי , היא חייכה ואז הסתכלה לכיוון הכרית וקלטה את התמונה
"אפשר לראות?" היא שאלה
"כן" אמרתי והיא הוציאה את התמונה, והסתכלה עליה, עברתי לשבת לידה
"היא יפה..זאת אחותך?"
"לא..חברה שלי" אמרתי וחייכתי כשהסתכלתי על התמונה
"יש לך חברה?"
"יותר נכון הייתה.."
"אתה מתגעגע אליה?"
"האהבה הראשונה שלי" אמרתי ולקחתי מימנה את התמונה ושמתי אותה במגירה
"איך קוראים לה?"
"יובל.." אמרתי, כמה שאני מתגעגע אליה!

-חודשים אחריי-

"7 סיבובי ריצה, בלי עצירות. קדימה!" המפקד צעק וכולם רצו
אני וליז היינו בין הראשונים
"הסיגריות יהרגו אותי" אמרתי
"תפסיק כבר לעשן מעצבן אחד!"
"לא יכול, התמכרתי"
"אתה גם מכור אליי" היא אמרה
"ובדיוק בגלל זה אני לא יכול להפסיק איתך" אמרתי ועצרתי אותה, קירבתי אותה אליי ונישקתי אותה.
"בא לך שנבריז מה7 סיבובי ריצה?" שאלתי אותה
"אבל המפקד.."
"ככה את מסרבת לחבר שלך?"

-כיום, מנקודת המבט של יקיר-

"הבאת?" שאלתי את אסי כשהוא חזר
"כן" הוא אמר וזרק את התיק מולי, פתחתי את התיק
"כוסאמק אז למה האצבע הזאת?" שאלתי, כשראיתי את האצבע על הכסף
"סתם..היה בא לי" הוא אמר והתיישב מולי
"עברתי?" הוא שאל והרים גבה, הוא טוב. הוא יותר טוב מחצי מהחיילים שלי..אבל משהו בו..
משהו לא מסתדר לי בו.
"עברת" אמרתי
"מה הסיפור שלך?" שאלתי אותו והתקדמתי עם הכיסא
"סיפור?"
"אתה בגיל שלי, אני זה משפחתי..מה התירוץ שלך אתה?" שאלתי והרמתי גבה
"לפני שנה פלוס מינוס רצחתי מישהו בפעם הראשונה בחיים שלי.."
"זה מה שעושה אותך לרוצח?" שאלתי
"זה מה שהופך אותי לרוצח בעתיד" הוא אמר בהתחכמות
"אתה טוב אתה, אבל פאשלה אחת שלך…." אמרתי באיום
"אני לא נוטה לפשל" הוא אמר וקם
"איפה אתה גר?"
"אופקים"
"אני צריך אותך בבאר שבע." אמרתי
"אני לא מתקרב לשם" הוא אמר
סימנתי לו עם היד להתיישב, והוא התיישב.
"מה זאת אומרת לא מתקרב לבאר שבע?"
"לא מתקרב לעיר הזאת"
"אני לא יודע עם הבנת את זה.אבל אתה עובד אצלי, אתה תהיה בכל מקום שאני יגיד לך בכל רגע שאני יגיד לך" אמרתי, שיבין .
"יש לי צו הרחקה מהעיר" הוא אמר
"צו הרחקה?"
"סיפור ארוך, יש לך זמן?" הוא שאל והרים גבה
"עזוב, לא מעניין אותי. אני יצור איתך קשר במשימה הבאה, או כשאני יצטרך אותך" אמרתי
הוא קם והלך..צו הרחקה עלאק.
התקשרתי לאבא שלי
"אבא?"
"משהו דחוף יקיר?"
"יש מישהו במשטרה מבאר שבע?" שאלתי אותו
"מורדכי, תתקשר אלייו אם תצטרך משהו. קרה משהו לשלוח אליך אנשים?"
"אני מסתדר, נדבר." אמרתי וניתקתי

מנקודת המבט של אסי –

בדקתי שלא עוקבים אחריי בפעם האלף להיום, ועליתי לבית.
"אהוב שלי..דאגתי לך" ליז אמרה וחיבקה אותי
"הכל בסדר"
"עברת?"
"עברתי עברתי" אמרתי והתיישבתי על הספה
"עשית כל מה שהוא ביקש?"
"עשיתי הכל."
"פגעת בו?" היא שאלה
"ליז!" אמרתי בעצבים, שתפסיק לשאול שאלות.
היא הסתכלה עליי בפרצוף פוגע וקמה והתקדמה למטבח
נאנחתי וקמתי אחריה וחיבקתי אותה מאחורה ונישקתי אותה בצוואר
"את יודעת שאני לא אוהב שאת מתערבת בזה" לחשתי לה והזזתי לה את השיער מהצוואר ונישקתי
אותה עוד נשיקה קטנה
"אני רק דואגת לך.." היא אמרה בלחש, סובבתי אותה אליי וחיבקתי אותה יותר חזק מהמותניים
הזזתי את השיער שלה מהפנים בעדינות
"אני יודע יפה שלי.." אמרתי וחיבקתי אותה