"את אחת ויחידה , אהובה שלי מלכהה…" עונה 2 פרק 34

עונה 2 פרק 34 –

מנקודת המבט של ליהי –

"מה את היית חברה של הכדורגלן החדש הזה? איזה חתיך הוא" ילדה אמרה לי באמצע הקניון
"מה?" שאלתי בשוק
"זאת את..ראיתי תמונות, איך הוא מנשק? הוא פנוי עכשיו??" היא שאלה
לא היא סתומה!
ככה כל השבוע, הודעות שואלים אותי ברחוב על סהר..אני אהבתי יותר שרק באר שבע הכירו אותו!
עכשיו כולם? ועוד שואלים שאלות חטטניות, שרק בעיטה לפנים תשתיק אותם.
"אל תתייחסי אליה" יובל אמרה לי בלחש, הנהנתי עם הראש 'כן' והמשכתי ללכת
מתעלמת.
"אני חושבת ללכת לבית של אסי..את רוצה לבוא איתי?" יובל שאלה אותי.
"מה למה?" שאלתי בשוק, לא חשבתי שזה יבוא מימנה בחיים
"אנחנו לא ילדים קטנים ליהי, אנחנו כיתה י' והגיע הזמן להפסיק עם המשחקים האלה, את רוצה לראות
את אסי בצבא בלי להיות בשוק טקס שלו? או שהוא לא יהיה בזמן שתעברי בגרויות ותשמחי, אתם אחים
וזה כבר נהיה מוגזם" היא אמרה , מנסה להכניס לי לראש שטויות ורגשות אשם
"אסי בחר את זה, לא אני."
"והגיע הזמן שתהיי הבוגרת מבין שתיכם, תמיד היית..למה גם לא עכשיו?
ממתי לך יש אגו? ועוד עם אסי"
"יש לו חברה..למה את רוצה ללכת?" שאלתי כדאי להבין מה נכנס לה למוח
"שיהנה עם החברה שלו, הגיע הזמן שנמשיך הלאה ונשאיר את הריבים בצד" היא אמרה
"אני לא יודעת..אני צריכה לחשוב על זה קצת"
"את יודעת שהוא היה אצל סהר?" היא שאלה
"מה? מה הוא עשה אצלו??"
"הוא הלך לראות מה קרה, למה אתם ניפרדתם, להבין דברים.."
"ומה סהר אמר לו?"
"את האמת..שהוא לא זוכר כלום מאז התאונה"
"איך את יודעת את זה בכלל?" שאלתי בסקרנות
"אני מדברת לפעמים עם אסי.." היא אמרה בזהירות ובשקט
"כמה זמן כבר?"
"חודש..פלוס מינוס"
"ולא סיפרת לי?" אמרתי בקול פגוע אמיתי, נפגעתי שהיא לא סיפרה לי דבר כזה מההתחלה.
"לא רציתי שתפגעי, ידעתי שיפריע לך שאנחנו מדברים"
"כי הוא פגע בך, לא רק בי..גם בך!" אמרתי בקול חזק, מגנה על עצמי ועל עצמה
"אני יודעת..אבל אני אוהבת אותו. אני סולחת לו כי אני אוהבת אותו" היא אמרה וחייכה
היה בא לי להוריד לה את החיוך בפצצה.
"אני יודעת שזה נשמע לך מטומטם ליהי, ואני מבינה אותך כי הייתי מגיבה בדיוק איך שאת הגבת
לא משנה עם זה אחי או ידיד שלי..אבל תחשבי שזה כמו שעשית הכל בשביל סהר, כי אהבת אותו
עשית הכל בשביל האהבה הזאת..כמו שאת עדיין מוכנה לעשות הכל בשביל סהר" היא אמרה
"נהיית לי פסיכולוגית תגידי?" שאלתי והרמתי גבה
"לא הכל כמו שזה נראה.." היא אמרה
"מה עוד יש לך לספר לי?"
"מה זאת אומרת?" היא שאלה לא מבינה
"המשפט הזה שאמרת, זה אומר שיש לך משהו לספר לי, שאת לא יכולה לספר אבל את רוצה..
אז את פשוט מסתפקת באזהרה! מה זה?!" שאלתי בעצבים
"תבואי איתי לאסי ליהי, מה אכפת לך?"
"את חברה שלי או שלו?!" שאלתי בעצבים
"של שתיכם!" היא אמרה מגנה על עצמה
"אז את תצטרכי לבחור, זה או אני או אסי" אמרתי והלכתי.
לא רציתי לשמוע יותר את המשפטי חוכמה האלה שלה, נהייתה לי פסיכולוגית בשקל זאתי
חושבת שהיא יודעת הכל.
חושבת שהיא יודעת מה עובר עליי, אף אחד לא יודע, אף אחד לא צריך לדעת..

מנקודת המבט של סהר –

"סהר זה המשחק הראשון שלך, אני מקווה שאתה מתכנן לתת הופעה מרשימה, כולם מצפים לראות
את השחקן החדש בפעולה במלוא הכח" רוני אמר לי
"אני יהיה הכי טוב שיש, סמוך על יפרח שהיום הניצחון אצלנו" אמרתי בביטחון
אני יודע שאנחנו ננצח…כל השבוע התאמנתי, גם בבית וגם באימונים
"כל הכבוד, אני סומך עלייך" רוני אמר לי והלך.
לקחתי את התיק ויצאתי מהמגרש לאוטו ועברתי על האינסטגרם
'תמצאי מישהו שלא מפחד להגיד לך שהוא מתגעגע אלייך , מישהו שיודע שאת לא מושלמת
אבל מקבל אותך כמו שאת , אחד שיגרום לך לבכות , לא כי הוא פגע בך אלא כי הוא ריגש אותך ,
מישהו שהפחד הכי גדול שלו זה לאבד אותך , אחד שייתן את הכל בשבילך.. והכי חשוב שיוכל
להגיד לך "אני אוהב אותך" ולהתכוון לזה, אחד שיעריץ אותך גם כשאת לא בסביבה ותוכלי לישון בשקט
כמו נסיכה..' ליהי העלה את זה לאינסטגרם
נו בטח..היא מצאה כבר אחד כזה, העבריין הזה שלה.
בטח לא חושבת עליי, לא זוכרת אותי כבר..אוויר נהייתי בשבילה.
הרי איך כל מה שהיא כתבה זה יהיה אני?
גרמתי לה לבכות כי פגעתי בה בלי סוף, אני לא מסוגל להיות גבר ולומר לה שאני מתגעגע שאני אוהב..
ואם הייתי מפחד לאבד אותה…אז למה אני עכשיו בלעדייה?
אבל אני מעריץ אותה, כל צעד שלה, כל החלטה, כל חיוך כל מבט כל דבר שהיא עושה אני מעריץ בה
אוהב כל מה שהיא עושה, גם אם זה לא נכון לעשות..אני הולך אחריה בראש מורם, וגאה לומר
שהיא הבחורה של החיים שלי..
אבל בעצם…אם אני כל כך גאה בלומר את זה, אז למה אני לא אומר את זה?
למה אני רק יודע לדבר לעצמי?
אני נותן לזמן להעביר הכל, לכדורגל לשנות לי ת'מחשבות, ולכל הבחורות להשכיח לי את ליהי
אבל על מי אני עובד בכלל, מי יכולה להשתוות אלייה?
אבל יש לי החלטה, ואני יעמוד בה!
אני מתכוון לשכוח אותה, לא מגיע לה מישהו כמוני..
זה כבר לא האהבה, זה ההרגל, זה האובססיה, וזה הזכרונות שאי אפשר לשכוח!
זה בסה"כ אהבה ראשונה.

מנקודת המבט של אסי –

"זה מה שהיא אמרה?" שאלתי בשוק
"מילה במילה" יובל אמרה, גידלה ביצים אחותי הקטנה.
"אז קדימה תבחרי.." אמרתי
איך הגעתי למצב שאני צריך לחכות לתשובה של חברה שלי אם היא מעדיפה אותי או את אחותי הקטנה???
"אל תעשה את זה גם אתה!" היא אמרה בעצבים
"מה את רוצה שאני כבר יעשה?"
"שתדבר איתה כבר, שתפסיק להיות מטומטם כזה!!!" היא אמרה בעצבים
"הופה בואי ננמיך טונים" אמרתי בעצבים, שונא שמרימים עליי את הקול
"עזוב כבר את האגו של הערס מת הזה תעזוב!!!!!" היא צעקה עליי
"יובל תנמיכי טונים" אמרתי בקול עצבני אבל רגוע
"זאת אשמתך בלבד, תשלים איתה ותעשה הכל בשביל זה" היא אמרה לי יותר רגועה
"ניסיתי הכל, מה את עוד רוצה מימני?"
"שמצדי תתחנן על ארבע, שתקנה לה כל מה שהיא רוצה, שתהיה עבד שלה לכל החיים
תפתח את הדמיון שלך, או שאני יזכיר לך של מי האשמה הזאת ומי השאיר את ליהי לבד באופקים
כי האקסית המטומטמת שלו רבה איתו בגלל אחותו?"
"חייבת לעשות רגשות אשם נכון??" שאלתי בעצבים
"רק ככה אתה מבין משהו" היא אמרה וחייכה חיוך ציני רע כזה
"בא לי להעיף לך כאפהה" אמרתי בעצבים של אהבה
"תנסה..אבל אני מבטיחה להחזיר"
"איך אני בכלל יכול להרביץ לך מטומטמת איךךך?"
"ככה" היא אמרה , והביאה לי בעיטה לביצים
"כוסאמאמאמאמאמק ערססססס" צעקתי מכאבים והחזקתי בביצים
כולי התקפלתי מכאבים והיא צוחקת
"אינעל אבוק עקר את עושה אותי, איך נעשה קבוצת כדורגל ממבחנות??"
"אתה מתכוון לרקדניות בלט"
"רקדניות בלט בחלומות שלך, לכי לכי תביאי לי קרח לפני שגם דם ירד לי"
"מה אני עובדת אצלך?"
"כוסאמק אני לא מסוגל ללכת, לכי תביאי כבר הרגת אותייייי" צעקתי מכאבים
היה בא לי למות מכאבים, לא מובן שזה מקום רגיש?

מנקודת המבט של סהר –

'אף פעם לא הרגשתי מאוהב כל כך….' שמעתי את הצלצול של חוזה בנשמה, השיר שלי ושל ליהי.
עד מתי לשמוע את השיר הזה ימאמא עד מתי???
הסתכלתי על הטלפון, על הצג הייתה הודעה של הלוח שנה, תזכורת.
'עוד חודש יום הולדת לאהבת חיי, להפתיע יזין!' היה רשום
לא מחקתי את זה? אני כמעט וזוכר שמחקתי את זה מהלוח שנה..
פאק עוד חודש יש לה יום הולדת, עוד חודש זה שנה מאז התאונה
שנה מהרגע שהחיים שלנו התהפכו לגמרי!