"את אחת ויחידה, אהובה שלי מלכהה.." עונה 2 פרק 33

עונה 2 פרק 33 –

מנקודת המבט של ליהי –

מצחיק איך שעובר הזמן..שבוע עבר, שבוע לא שמעתי מיקיר
לא הודעה, לא שיחה, ולא בא לבית ספר..כאילו אף פעם לא היה יקיר בבאר שבע!!
היו כמה פעמים שנשברתי, רשמתי הודעה, ואז מחקתי.
הוא היה רוצה הוא היה נלחם. הוא וויתר..לא אני, הוא!
גם מסהר לא שמעתי…רק ראיתי דברים בפייסבוק ובאינסטגרם, לא חזר לעצמו
זה בטוח, נהנה מכל יום!
אומרים שהוא פרש מבית ספר, הורג אותי לשמוע שהוא וויתר על הדבר היחיד שיעזור לו
בחיים, העתיד שלו.
חחח אירוני איך שנשארתי פתאום לבד אה? עם המון חברות, אבל לא שם.
תמיד באוויר, מחשבות שהורגות.
הדלקתי את הטלוויזיה, עצרתי בערוץ 10 לגיא פינס.
"ומי שכבש את לב האוהדים, היה כבר בשתי אימונים..הגיע הזמן להציג את השחקן החדש של בית"ר ירושלים לא?" גיא אמר
"כן גיא, פרסום ראשון לשחקן הצעיר ביותר בבית"ר ירושלים" הבלונדינית הזאת אמרה…תמיד אני שוכחת את השם שלה!
אבל יפה הכלבה.
"תכירו את סהר יפרח מבאר שבע" גיא אמר, הפה שלי נפתח, השלט נפל לי מהיד
והתקדמתי קדימה, סהר שליייייי???
הייתה תמונה של סהר על המסך
"אין ספק שהגבר הזה יכבוש ויפרק המון לבבות, אבל נקווה שהוא משחק כמו שהוא נראה, אם כן בית"ר ירושלים
חוזרת לכותרות של הקבוצה הטובה ביותר" היא אמרה

מנקודת המבט של סהר -שבוע לפני-

'אני מתפלל תבואי לדקה לא רוצה יותר….' הטלפון צלצל,
אני ישן אני לא מתכוון לקום בשביל איזה דבע.
'אני מתפלל תבואי לדקה לא רוצה יותר לומר מה קרה…' צלצו שוב
לכו זדיינו, בטוח לא יתקשרו שוב.
ניתקו ולא התקשרו עוד הפעם..מטומטמים.
'אני מתפלל תבואי לדקה לא רוצה יותר לומר לך מה קרה איך אני מתפרק מתרסק…'
זרקתי את הכרית לרצפה והעפתי את הפוך מימני
"כוסרבאק ערסססס" צעקתי ולקחתי את הטלפון מהמטען , מספר חסום.
"כוסאמשלכם השעה 3 לא שמעתם על לא להתקשר בין 2 ל4????" צרחתי
"סהר יפרח?" אישה אמרה בקול תמים כזה, קול מפוחד
"מדבר" אמרתי יותר רגוע
"מדברת המזכירה של איציק זוהר" אמרו לי
"ומה המזכירה של איציק זוהר רוצה מימני?" שאלתי, זרמתי עם הדבעה הזאת.
"איציק שמע על התאונה שלך, הוא מקווה שאתה עוד יכול לשחק" היא אמרה
"שחקן טוב תמיד יודע לשחק" אמרתי
"גישה טובה! הוא רוצה לקבוע איתך פגישה" היא אמרה יותר מתלהבת
"חה בדיחה טובה, בשביל זה הערתם אותי קרציות? יאללה בן יבן זונה אתה יכול לצחוק" אמרתי
"סליחה?" היא שאלה לא מבינה
"נו חאלס משחקים, עומר איתך נכון?"
"אני רצינית מאור סהר"
"בטוח זה אסף" אמרתי, בדיחה גרועה.
איציק זוהר רוצה לפגוש אותי? משתגידווווווו.
"אני לא יודעת עם אתה זוכר, אבל פעם התאמנת אצלו." היא אמרה
ברור שאני זוכר. אני זוכר הכל ימפגרת.
"שכחתי הכל בתאונה" אמרתי, אני היחיד שצריך לדעת שאני זוכר וככה זה ישאר.
"אני ממש מצטערת" היא אמרה
"נו בקיצור מי זה אין לי זין לחארטות האלה על הבוקר"
"חכה רגע סהר, בשביל שלא תחשוב שעובדים עלייך, איציק מוכן לדבר איתך עכשיו" היא אמרה
זאת הולכת להיות בדיחה טובה, אחרי מה שעשיתי בקבוצה שלו
נראה לי לא רוצה לשמוע מימני בחיים!
"סהר?"
"שומע"
"למרות כל הבלאגן של שנה שעברה, אני רוצה לתת לך עוד הזדמנות. שנה עברה אני בטוח שהתבגרת!
אתה אחד השחקנים הטובים בקבוצה שלי, ואסור לפספס שחקנים טובים" זה היה הוא, זה היה הקול שלו
אני יודע שזה הקול שלו…איך אפשר לא לזהות את הקול של מלך הכדורגל הישראלייי?????
"וואה על החיים שלי איזה לא נעים" אמרתי
"מה קרה?"
"המזכירה שלך, דיברתי לא לעניין"
"חחח זה בסדר סהר, אתה תוכל להגיע לאצטדיון?"
"איזה?"
"בלומפיד, של תל אביב."
"בטח." אמרתי, עכשיו מתדלק ובא אליו אם הוא רק אומר
"מתי תוכל להגיע?"
"מתי שאתה רוצה." אמרתי, אינעל דינאק איתי ועם המזל הטוב שליייי

-כעבור שלוש ימים-

"סהר תבעט תבעטטטטט" איציק צרח עליי,
היינו מחולקים לשתי קבוצות מתוך הקבוצה שלנו.
רציתי להכניס את הגול הראשון, משחק ראשון שלי, וואלה רוצה להוכיח את עצמי
לא טוב?
"תעבור אותווו קדימהההה" הוא צעק לאחד השחקנים
הייתי מספיק קרוב, בעטתי, חזק ועצרתי מקום
התפללתי שייכנס.
עצמתי עיניים וחיכיתי שיצעקו עם נכנס או לא
"לא נורא פעם הבאה" שמעתי, פקחתי את העיניים, קלטתי את הכדור אצל השוער
התבאסתי…חשבתי אני יכניס.
"בעיטה טובה, פעם הבאה תתמקד בצד אחד של השער, קדימה להמשיךךך!!" איציק צעק
ושרק.
כולם התחילו לרוץ, איבדתי את החשק, הרגשתי דבע שניסיתי בכלל.
כולה אימון שני שלי, מה אני עף על עצמי מה?
בעטתי פה ושם , לא כל כך התלהבתי כבר
הכדור היה ברגליים שלי, הייתי רחוק מהשער וכל השחקנים של הקבוצה סגרו עליי
הרגשתי כמו איזה בחורה שבאים לאנוס אותה, לא ידעתי מאיפה לצאת עם הכדור
רצתי עם הכדור ודחפתי את כולם, אחד מהם בא ליידי
מהלחץ בעטתי את הכדור הכי חזק, ידעתי שאין מצב שאני מגיע לשער
הייתי רחוק מדי, אבל קיוויתי שאחד מהקבוצה שלי יקח אותו,
"הווווופה איזה גולללללללל" צעקו לי
עצרתי, השוער היה על הרצפה בצד השמאלתי של השער
והכדור מאחורייו בפנים
הסתכלתי לאיציק, לראות אם הוא ראה, לקבל מימנו את האישור של גול מוצלח
וואלה מבט אחד שלו על הגול עושה אותי יותר גאה מכל מי שיגיד לי.
הוא דיבר עם איזה מישהו, כוסרבאק כשאני מכניס גול הוא לא רוצה וכשאני לא מכניס
העיניים שלו עליי.
ואז רק הבנתי עם מי הוא מדבר, רוני לוי.
המאמן של ביתר.

אחרי המשחק ירדנו לחדר הלבשה להתקלח ולהחליף בגדים, היינו מסריחים תחת
ומזיעים כמו חמוריםם.
"חבר'ה חכו עם המקלחות, בואו הנה צריך לדבר" איציק אמר
כולם התיישבו מולו
"כמו שאני בטוח שכולם ראיתם..רוני לוי כאן איתי" הוא אמר ורוני נכנס
"רוני כאן כדאי להכניס שחקנים חדשים לבית"ר, וצפה בכם כל המשחק.
כל המשחק? איזה פאשלה שיחקתי כמו איזה בן אדם צולע.
הוא שם עין על כמה מהשחקנים" הוא אמר וזז לצד ונתן לרוני לדבר.
"כולם פה שחקנים טובים, אבל רק כמה בלטו ביותר.
ומי שאני יגיע, ורוצה להיות חלק מבית"ר ירושלים יגיע אליי מחר לאימונים"
הוא אמר והצביע על כמה, אני לא הייתי אחד מהם, זה היה ברור.
"ואחרון סהר יפרח" הוא אמר, הוא קרא לי בשם, לא כמו כולם הצביע!!
חייכתי.
איציק נתן לנו שחרור וכולם קמו
"אפשר לדבר איתך סהר?" איציק שאל
"בטח"
"אתה לא היית אמור להיבחר, עשיתי כל מאמץ כדאי שלפחות יבחן אותך כי אני רואה לך עתיד גדול בתחום הזה
אתה לא תאכזב אותי מחר נכון?" הוא שאל
"ברור שלא! תודה המאמן" אמרתי.

-כעבור יום, ערב האימונים-

שיחקתי הכי טוב שיכולתי, רצתי הכי מהר שיכולתי, נתתי את כולי בשעתיים אימון
הכנסתי כמה גולים, וואלה הייתי מרוצה מעצמי!
"איציק אף פעם לא טועה. אתה שחקן טוב! מי יודע..אולי תהיה ברק יצחקי החדש של בית"ר" רוני אמר לי
"רגע זה אומר שאני בקבוצה???" שאלתי בהתלהבות
"אני מקווה שאתה מוכן למשחקים מול קבוצות חזקות, לאוהדים הכי משוגעים, לאהבה ולהערצה גדולה" רוני אמר לי
מאמא מאמא בטח שאני מוכן אינעל החיייייים
"נולדתי מוכןןן" אמרתי.