"את אחת ויחידה , אהובה שלי מלכהה…" עונה 2 פרק 30

עונה 2 פרק 30 –

מנקודת המבט של ליהי –

הסתכלתי עליו, ישבנו בספסל..הוא ישב לבד, עישן, הפרצוף שלו היה אטום.
העיניים שלו היו אבודות, הוא לא זז..כאילו הוא מת עם עיניים פקוחות ומעשן..
דאגתי לו, רציתי לראות מה קרה לו, אם הכל בסדר..הוא עדיין חשוב לי
הוא תמיד יהיה חשוב לי!
"יפה שלי הכל בסדר?" יקיר שאל אותי
"כן" אמרתי וחייכתי, ידעתי שאני לא יכולה ללכת לסהר,
שאני עם יקיר..ואני צריכה להיות רק איתו.

מנקודת המבט של סהר –

המשכתי להסתכל..להסתכל איך הרסתי הכל בידיים שלי.
היא מאושרת עכשיו, בלעדיי.
ואיך לא? גרמתי להכל..התייחסתי אליה בזלזול, הייתי סהר הישן בשבילה
סהר הבן זונה. ואהבתי את זה!!
והרסתי את הילדה שאני הכי אוהב, את האושר בחיים שלי..
הרסתי כל מה שיש לי, והכל בגלל שאני מטומטם.
היה צלצול, חיכיתי שהיא תיכנס לכיתה..היא נשארה בחוץ
החבר לא לימד אותה שחייב ללמוד?
'אפשר לדבר?' שלחתי לה, היססתי המון אבל בסוף שלחתי.
'זה קצת בעייתי..' היא שלחה לי, העפתי מבט קטן אלייה היא הייתה שקועה בטלפון
מחכה לתשובה שלי..
'זה דחוף!' שלחתי לה
'מה כל כך דחוף?'
'ניפגש בערב?'
'תבוא אליי ב7' היא רשמה, חייכתי. חיוך קטן מבחוץ וחיוך של השמחותת מבפנים
קפצתי מהחומה והלכתי לכיוון הכיתה.
'כנסי לכיתה..שלא ידרדר אותך החבר(;' שלחתי לה
'וואה מי זה שדואג ליי'
'לא דואג..סתם אומר' שלחתי, לא רציתי שהיא תדע שאני זוכר
עדיין לא..
'ועוד חשבתי שסהר שלי חזר..' היא שלחה לי
חזרתי! אני כאן אהבת חיי!! רציתי לשלוח לה, אבל מה אני קיטשי?
'לחשוב זה לא תמיד טוב' שלחתי
'אז על מה כבר יש לדבר בערב?! אני עם יקיר.' היא שלחה, לא עניתי.
מה אני יענה? אינעל אמא של יקיר שנדחף לחיים שלה.

מנקודת המבט של ליהי –

"כפרה שלייי כמה שאני אוהבב" יקיר אמר, היינו בדרך לבית שלי
לא הייתי איתו, פיזית הייתי. אבל רגשית הייתי בעננים איפשהו במחשבות על סהר
ועל מה שהוא רוצה לדבר בערב.
"מה יש את מעופפת כל היום?" הוא שאל בעצבים
"לא מעופפת..סתם מרגישה לא טוב, בחילות" אמרתי
"כשנגיע לבית אני יעשה לך נעימי" הוא אמר וחיבק אותי מהמותניים
"חחח איזה כיף ליי, אני לא ירגיש טוב לעיתים יותר קרובות" אמרתי, הוא צחק ונתן לי נשיקה
קטנה.
שכבנו אצלי במיטה, הראש שלי היה על החזה שלנו וראינו סרט..
"אני נרדם, ואותך יותר משעמם הסרט הדפוק הזה מהחבר ההורס שלך" הוא אמר
"תנסה להתעמק בסרט, אתה תתחבר אליו!"
"מה להתעמק מה? אז היא שכחה הכל, והוא מנסה לגרום לה לזכור הכל..אבל היא השתנתה,
נו ו..? ממש לא מעניין." הוא אמר, אני אוהבת את הסרט הזה , הוא בדיוק עליי
רק ההפך, ('אל תשכח' סרט אמיתי ממליצה(;)
"טוב אני יצטלם לך בטלפון כדאי שיהיו לך תמונות שלי" הוא אמר ולקח לי את הטלפון
המשכתי לראות את הסרט.
"עוד פעם סהר?" הוא שאל עצבני
"מה?" שאלתי והסתובבתי אליו
"קבעתם להיום ב7????" הוא צעק בעצבים
"אתה מחטט לי בהודעות?" שאלתי בשקט
"אל תעצבני אותי ליהי!"
"אתה מחטט לי בהודעות כי אתה לא סומך עליי?"
"וצדקתי אה?"
"זה לא ככה."
"אז למה לא אמרת לו שאת לא יכולה? שאת איתי..למה כי חשבת שסהר שלך חזר?!
לכי כוסרבאק ערססס" הוא אמר בעצבים וזרק את הטלפון על הקיר
"די יקיר, אתה עושה סיפור מכל דבר" אמרתי בקול שמחזיק שהדמעות לא ייצאו
אבל העיניים שלי היו אדומות ורטובות
"אל תבכי לי בכלל, אתן הבנות..פ'חח ועוד שואלים למה אני לא מתאהב, חשבתי שאת אחרת!"
"אני כן.." אמרתי ודמעה קטנה מטומטמת יצאה
"אל תצחיקי אותי, את כמו כל הבנות שכשהאקס שלהן חוזר הן רצות אחריו כמו כלבלב"
"יקיר…"
"את מחוקה אצלי" הוא אמר לי ויצא לי מהחדר
הדמעות יצאו, יכולתי להוציא אותם הייתי לבד..

מנקודת המבט של סהר –

זרקתי משהו על הקיר מעצבים, הכל נמחק.
הייתי חייב להיות כזה מטומטם ולמחוק הכללל????
רציתי להרביץ לעצמי.
"סהר הכל בסדר??" אמא שלי שאלה בלחץ
"כן" אמרתי, הרגל רעדה לי
היא הסתכלה עליי ואז על הכד שנשבר, ועל הרגל שלי
"תספר לי.." היא אמרה בשקט, לא רציתי לספר
לא רציתי לספר לאף אחד.
"כלום, סתם עצבים" אמרתי
"אני פה עם תרצה לדבר.." היא אמרה, חייכתי אליה חיוך קטן והיא סגרה את הדלת של החדר
התלבשתי, טרנינג של לקוק ספורטיס ונעלי ספורט, לקחתי את הסיגריות ואת המפתח לרכב ויצאתי
"אני יחזור עוד מעט"
"בלי שטויות" היא אמרה וטרקתי בדלת
עליתי לרכב, התחלתי להילחץ. אני מספר לה עכשיו..
מספר לה שאני זוכר, אוהב ומתגעגע..
שפעם לא הפריע לי שהיא עם יקיר, או לא נכנסת לשיעור, או מתלבשת חשוף..היום בא לי לשבור את יקיר מכות כי הוא החליף את המקום שלי, מתעצבן שאת לא נכנסת לשיעורים כשללמוד זה הכי חשוב, ומתלבשת חשוף כאילו את איזה זונה ולא שומרת על הגוף שלך ושלא כל גבר צריך להסתכל עלייך!! אני רוצה לומר את זה..ואני יגיד.
חניתי מול הבית שלה והתקדמתי לדלת
דפקתי, היה שקט..דפקתי יותר חזק, היא פתחה את הדלת
העיניים שלה היו אדומות ונפוחות מבכי, דמעות על הלחיים שלא יתייבשו
"הכל בסדר?" שאלתי בלחץ
"למה חזרת? מה אתה רוצה?"
"מה?" שאלתי לא מבין, באמת לא הבנתי.
"למה באת? למה שלחת הודעההה??? עד שהתגברתי עלייך, עד שהפסקתי לתת לך להשפיל אותי, שהפסקתי לרדוף אחרייך, עד שהתאהבתי שוב…אתה בא ומפריע ליי? האגו שלך לא יכול לסבול את זה שמישהי לא תהיה איתך???" היא שאלה בקול עצוב ועצבני מעורבב ביחד
וואלה המילים נבלעו לי, רציתי לענות..לא יכלתי
כל המילים שרצו לי בראש, המשפטים הכל נעלם!
"את רוצה שאני יעלם לך מהחיים?" שאלתי, זה בסוף מה שיצא לי.
היא שתקה, לא ידעתי שזה שתיקה של הסכמה או התלבטות..ראו שהיא לא יודעת מה לענות
שהיא חושבת על תשובה
"כן" היא אמרה בהכי פשוט, היא הסתכלה עליי בעיניים, העיניים שלה היו רקות, שום אהבה שום שנאה..פעם העיניים שלה אמרו לי כל מה שהיא מרגישה, אבל לא עכשיו..לא עוד..
הסתכלתי עלייה, בפעם האחרונה..והסתובבתי
מוכן לסבול כדאי שהיא תהיה מאושרת, מוכן להיעלם לה מהחיים.