"את אחת ויחידה , אהובה שלי מלכהה…" עונה 2 פרק 3.

עונה 2 פרק 3 –

הייתי בשוק שהוא דיבר אליי ככה, זה כאילו מישהו אחר נכנס לו לגוף, לנשמה, ללב.
בלעתי את הרוק שלי ושתקתי.
"קיצר מה העניין? אמרתי לך אמא את לא צריכה לדאוג כשאני שותה" הוא אמר והסתכל עלייה
"ליהי מאמי לכי תקראי לרופא" אמא שלו אמרה, הנהנתי לכן ויצאתי
זה סהר ששם בחדר? סהר שליי?
מנקודת המבט של סהר –
כולם מבטים אליי, עוד שנייה כל אחד חוטף כאפה של השמחות.
"אמא אמרתי לך תפסיקי כבר. אז שתיתי יותר מדי זה אומר שאת צריכה לשלוח אותי לבית חולים?"
שאלתי בעצבים, הדאגה הרגה את החתול..או שזה הסקרנות? לא יודע, אבל הפואנטה
זה מה שחשוב כאן.
"סהר אתה סובל משכיחת זיכרון, אתה היית בקומה חודשיים." הרופא אמר
"תגיד לקחת טריפים? איזה שכיחת זיכרון ואיזה קומה, כולה יצאתי אתמול למועדון
שתיתי אתמול בלילה יותר מימה שאני רגיל וזהו מה הסיפור?" שאלתי בעצבים
מה הם מזיינים לי את השכל עכשיו על שיכחת זיכרון קומה עיניינים
הילדה הקטנה הזאת לא הורידה מימני את העיניים, אם יש משהו שאני שונא
זה שונעצים בי עיניים אני ינעץ להם איזה משהו בגוף. מה היא בכלל עושה פה?
אם זאת זאתי שהייתה כאן אתמול בלילה, אז צריך לומר לה שהיא לא הקטע שלי בכלל.
"סהר מה קרה אתמול בלילה?" אמא שלי שאלה אותי
"היה פתיחה של מועדון חדש, שאני לא ילך? אז שתיתי קצת יותר מדי, וואלה הפעם השתגעתי
אם השתייה, אני זוכר שרקדתי עם איזה מישהי..לא מכיר אותה. חיפשתי את אסי נעלם עם איזה בחורה מזמן אז הלכנו אליה הביתה ו….קיצר מה זה משנה לכם מה עשיתי אתמול בלילה?!" אמרתי , עצרתי את עצמי בזמן.
"אתה זוכר את אסי?" הילדה שאלה
"איך אני ישכח אותי ימפגרת?" שאלתי בצחוק
"מתי הפעם האחרונה שראית אותו?" היא שאלה
"נו מה חסר לך בורג? הרגע אמרתי שבמועדון..הוא יצא עם איזה בחורה כמה זמן לפניי" אמרתי
והיא עשתה פרצוף עצוב כזה…נראלי הבן זונה עשתה אותה ועכשיו היא מאוהבת בו
חחח חולה על האח הזה מילה.
"מה התאריך היום?" הרופא שאל אותי
"די אתה רציני? אני גרוע בזה" התלוננתי
"תתאמץ" הוא אמר
"בשבילי.." הילדה הקטנה אמר
"חח בשבילך?" אמרתי בגיחוך מזלזל, מה היא חיה בסרט זאתי?
"תקשיבו אתם…בואו נראה, אם הפתיחה של המועדון היה ב17 ל4 אז אנחנו ב18 ל4, עוד שאלות?" שאלתי והרמתי גבה
כולם הסתכלו אחד על השני ואז עליי
"קיצר אני יכול ללכת הביתה? אני מבטיח לא לשתות יותר עלאק ובלהבלהבלה" אמרתי ובאתי לקום
אבל הרופא מהכתף החזיר אותי למיטה והשאיר את היד שלו שמה
"בואנה תעיף ת'יד" אמרתי באיום והסתכלתי עליו ואז על היד ואז שוב על היד
אחרי כמה שניות הוא נאנח והוריד את היד
"אני הולך להביא תוצאות של בדיקות, סהר יצטרך כל דבר שיעזור לו לזכור, חברים משפחה הכל" הוא אמר ויצא
"טוב עכשיו אמא ומה שמך את? יכולים לומר לי מה הולך כאן?" שאלתי בעצבים והעפתי מבט
לילדה הקטנה שאיכשהו לא יודע למה…פשוט מעצבנת לי בעין.
"ליהי את יכולה להביא לנו משהו לשתות?" אמא שלי שאלה , ליהי הנהנה לכן ויצאה
ידעה שאנחנו רוצים להעיף אותה..כפרה על האמא שלי.
"סוף סוף הלכה. מה היא רוצה זאתי?" שאלתי את אמא שלי
"סהר אתה והיא כבר חצי שנה ביחד, עברתם הרבה דברים ביחד, ואתה היית חודשיים בקומה
והיא הייתה כאן כל שניה ודקה, לא זזה מימך." אמא שלי אמרה
אני? חחח סהר יפרח הייתה לו חברה חצי שנה? וואה וואה כניראה נדפקתי חזקקקקק.
"וואה וואה, איך אני נפטר מימנה עכשיו?" שאלתי
"הגיע הזמן שתפסיק להיות כזה אגואיסט מגעיל! הילדה הזאת נתנה לך יותר מחצי שנה מהחיים שלה הדבר היחיד שאתה יכול לעשות זה קצת לכבדד!" אמא שלי התעצבנה עליי
מה נכנס בה? משחקת אותה כאילו פעם ראשונה שזה קורה, אני תמיד נפרד מבנות בזלזול
עכשיו היא נזכרה לדבר? נו באמת.
היא קמה והתקדמה לדלת
"לאן את הולכת?"
"לשאוף קצת אוויר, להירגע. תנסה להתנהג יפה." היא אמרה בעצבים והלכה.
אחרי כמה דקות הילדה באה והתיישבה ליידי
"אתה באמת לא זוכר אותי?" היא שאלה בשקט
"תראי אני לא יודע מה קרה בחצי שנה שהיינו ביחד, ואיך כל זה קרה אבל אל תקחי את זה אישית
זה האופי שלי, זה אני." אמרתי , ניסיתי לעשות את זה יפה.
"אתה לא כזה..אתה השתנת" היא אמרה ושמה על היד שלי את היד שלה,
הזזתי את היד שלי לצד השני
"תקשיבי אני מנסה להיות נחמד, אל תקשי טוב? אני ואת לא יכולים להיות ביחד, מה שאמרתי לך
וואלה כנראה שאמרתי לאלף ואחת בנות, חח אולי יותר. אז אל תיתני לעצמך להרגיש מיוחדת.." אמרתי
"אתה זוכר את היום הזה שברחנו מאסי? כל כך נלחצת שהוא ראה אותנו ביחד, שעשית בכביש הראשי פרסה גרמת לכמעט תאונה ונסעת לצד השני בשיא המהירות כדאי להתחמק מאסי." היא אמרה מתעלמת מימה שאמרתי.. בואנה איזה חבר זין אני הם היו ביחד
ואני באתי ולקחתי לו אותה? בן זונה של חבר.
"היית חברה של אסי? איזה זין של חבר אני."
"אחותו" היא אמרה
"מה אחותו?" שאלתי
"אני אחות של אסי" היא אמרה, שו אדה? לאסי יש אחות??
ועוד יצאתי איתה, אז אחות של אסי פתוחה? וואלה לא הייתי מצפה.
עכשיו לגמור איתה זה יותר מסובך..איך אני נפטר מימנההה????

מנקודת המבט של ליהי –

ישבנו בשקט עוד כמה דקות לא דיברנו, לא היה על מה לדבר.
הוא פשוט לא זוכר אותי..סהר שלי, אהבת חיי לא זוכר אותי..
לא זוכר כלום מימה שהיה לנו, מה שעברנו, מה שתיכננו לעתיד שלנו
הרופאים הגיעו ונעמדתי ליידם וסהר התיישב
"אתה תצטרך להישאר כאן לעוד קצת זמן בשביל בדיקות, ושנוכל לעקוב אחרי ההתקדמות שלך" הרופא אמר
"מה זה להישאר עוד? תגיד לי מה ניראה לך אני באיזה מלון 5 כוכבים מה אני יעשה פהה?" הוא שאל בעצבים והרים ממש את הקול
"סהר אתה צריך את זה, תסכים ודי" אמרתי
"מי שאל אותך בכלל? מה את מתערבת." הוא אמר בעצבים
ספגתי גם את זה, אני צריכה להבין שסהר שלי נעלם..והישן חזר.
ניסיתי לחייך, חייכתי. חייכתי חיוך גדול כמו שהוא כל הזמן אמר לי לחייך
אבל הוא רק הסתכל על החיוך וגלגל עיניים..הדבר שפעם היה גורם לו לחייך אוטמטית
פשוט לא משפיע עליו, אני בשבילו כלום.