"את אחת ויחידה, אהובה שלי מלכהה.." עונה 2 פרק 29

עונה 2 פרק 29 –

מנקודת המבט של אסי –

פתחתי את הדלת, השעה הייתה 12 בלילה.
אני לא יודע למה אני כאן, כל כך הצטערתי..
היה חושך, הדלקתי תאורה עם הטלפון, כל החדר היה נרות
נרות מכובים..היא הייתה כאן, היא ארגנה את כל זה..
רציתי להרביץ לעצמי! פיספסתי עוד הזדמנות, הכל בגלל שאני דפוקקק
"אסי?" שמעתי את הקול שלה שואל בשקט, בפחד.
"יובל?" שאלתי בתקווה, להיות בטוח שהיא כאן ושזה לא רק הדמיון הדבע שלי.
היה שקט, כמה שניות של שקט..
"תעני לי בבקשה.." אמרתי בקול מתחנן
"חיכיתי לך.." היא אמרה בקול עצוב, מאוכזב
"אני מצטער.."
"כמה תגיד שאתה מצטער?"
"אני אוהב אותך יובל"
"עוד כמה פעמים תגיד אני אוהב אותך, ותיפגע בי אסי עד מתי?" היא אמרה בקול שבור
"תני לי להסביר..אני מבטיח, אני יגלה לך הכל.!"
"כל מה שאני רוצה לדעת? לא תסתיר פרט אחד?" היא שאלה
"הכל.." אמרתי
"אני בספה..בוא" היא אמרה, עשיתי את הפלאש והתקדמתי לספה
היא שכבה שם, מתכסה במעיל שלה..הרגשתי בן זונה, חרא.
"קר לך?"
"למה איחרת?" היא שאלה מתעלמת מימני, הורדתי את הסריג שלי ונתתי לה אותו
"אני עובד אצל מישהו..הוא עם ליהי, ראיתי תמונות שלהם. חירפן אותי לראות שעוד חבר שלי עם אחותי..
הייתי עצבני, הוא זה לא כמו סהר..הוא פי שתיים מימנו, לא יכלתי לסבול את העובדה שהם יהיו ביחד.." אמרתי
"מי זה? היא בקשר רק עם יקיר.."
"את מכירה אותו?" שאלתי בשוק, ואז נזכרתי שהיא הייתה במסיבה שלו
"מליהי, אז הם ביחד בסוף? כמה שהוא רדף אחרייה."
"ומה את? עם איתמר?"
"איתמר חבר של יקיר? לא"
"עשה רושם שהוא הגן עלייך יותר מדי.." אמרתי בקול מקנא.
"ומה ליז? איך היא מרגישה מאז היום הזה שהיא רצה אליי עם כאבים?"
"ליז…" אמרתי
"החברה שלך? המחליפה שלי?"
"בחיים לא תהיה לך מחליפה!" אמרתי מהר, אולי יותר מדי מהר.
"למה עזבת בכלל?"
"אני לא יכול לומר.."
"הבטחת שתספר לי הכל אסי!"
"אבל לא את זה.."
"אז אני הולכת"
"לבד? בחושך? בבאר שבע?! אני יספר לך מעצבנת" אמרתי בכניעה
איך אני יתן לה ללכת ככה? ולהפסיד אותה שוב? לא בא בחשבון, לא עוד פעם.
"כשהחזרנו את ליהי הביתה אחרי החטיפה? בכלל כשהחזרנו אותו, אני רצחתי את הבן אדם הזה שחטף אותה,
הוא לא התאבד, לא תלה את עצמו ולא נמצא בכלא..אני.
הייתי באיזה יחידה, לפני הצבא. והם נתנו לי הצעה, לעזוב הכל, להתחיל חיים חדשים ביחידה..לשכוח מהכל ולעזוב
ולהיות ולגדול כמישהו בכיר ביחידה ולשרת את המדינה..בהתחלה לא הסכמתי, מה היה רע לי?
היה לי את החיים המושלמים אחרי המון זמן. אבל אחרי שרצחתי..הרגשתי מסוכן, הרגשתי שאני יגרום רק רע
אם אני ישאר עם כולכם, שאני יפגע..שאם אני יתעצבן אני יאבד את זה לגמרי ולא ישלוט במעשים שלי כמו באותו רגע..
אז הסכמתי להצעה, לא ראיתי שום ברירה אחרת."
"למה לא דיברת עם מישהו לפניי? היינו עוזרים לך אסי..אני הייתי עוזרת לך"
"היית משכנעת אותי להישאר, הייתי נשאר. הייתה יכולה להיות לנו תקופה יפה זה נכון..אבל מה יקרה כשאני יתעצבן?
אז מה? הכל ילך לפח. אני יפגע בך, אני יפגע בעצמי..וכאילו כלום לא קרה בנינו, כמו שני זרים אנחנו נהיה.
רציתי למנוע את זה, רציתי שתכירי מישהו יותר טוב מימני האמנתי שמגיע לך הרבה יותר טוב מימני"
"אז למה היית עם ליז?"
"ליז..עוד דרך לשכוח את כולם, מה שלא הצליח..אלוהים עשה כל הדרכים כדאי להפגיש אותי איתך, עם ליהי, סהר..
כאילו לא רצה שניפרד, אבל עשה הכל כדאי שזה כן יקרה."
"אתה אוהב אותה?"
"אותך יותר.."
"זה לא מה ששאלתי.." היא אמרה באכזבה
שתקתי. אני ישקר אם אני יגיד שאני לא אוהב את ליז..
"אתה ראית את ליהי?"
"כן..הייתה פשיטה לפני כמה זמן..חטיפה גדולה בכל מיני אזורים וערים בארץ..עם העולם הקטן הזה
והנאחס של משפחת פרץ ליהי הייתה אחת מהחטופות, ועוד הייתה באותו חדר עם ליז"
"השלמתם?"
"איזה השלמנו..היא שונאת אותי, היא מאוכזבת מימני, פעם איכשהו הייתי המודל לחיקוי שלה..היום היא סתם
מתביישת שאני אח שלה, חחח איך גלגל מסתובב אה? רגע אחד הכל מעולה..רגע שני מתפוצץ" אמרתי וגיכחתי
"תחזור הביתה..תשכנע את כולם , תדבר עם כולם..אף אחד לא יגיד לך כלום רע, כולם מתגעגעים"
"זה לא כזה פשוט.."
"למה?"
"יקיר? אחד ממשפחת העבריינים, אני עובד אצלו"
"מה זה מה שאתה רוצה להיות? חייל של עבריין?"
"לא..אני עושה את זה כדאי להפיל אותו."
"אסי..מספיק! תחזור איתי הביתה..תחזור להיות אסי שכולם אוהבים, השטותניק המשוגע
הערס האהוב על כולם"
"לא יכול..את לא רואה שהשתנתי?"
"אתה יודע שזה יהיה הסוף שלנו נכון?" היא שאלה
שברה אותי, לא רציתי שזה יהיה הסוף, זה לא הסוף!
"למה שזה יהיה הסוף?!" שאלתי בעצבים
"כי ככה..אני לא יודעת איפה אתה גר, ואני בטוחה שזה רחוק.
אתה ביחידה, או חייל של עבריין. יש לך חברה"
"אני עוזב בשבילך את ליז..אם רק תגידי שאת עדיין אוהבת אותי ורוצה אותי
אני נשבע לך, אני אעשה הכל כדאי שנהיה ביחד"
"איך תעשה את זה?"
"את לא סומכת עליי?"
"איך אני אמורה לדעת שאתה לא סתם אומר?"
"חחח דה זה וו', השיחה של הפעם הראשונה שיצאנו" אמרתי
"ועובדה צדקתי, פגעת בי"
"אבל לא בכוונה..חשבתי שאני עושה לך טוב"
"חשבת לא נכון"
"אז תני לי לתקן את זה!"

מנקודת המבט של יובל –

לא ידעתי אם להסכים, לתת לו לתקן.
אני מפחדת להיפגע שוב, להתאכזב וסתם להתאהב.
אבל מצד אחר…צריך לקחת סיכונים לא? ככה זה כשאוהבים
נלחמים! אולי גם אני צריכה להילחם?
אני לא רוצה לוותר על אסי.
"אתה מבטיח לי?" שאלתי בפחד
"אני לא יעשה לך רע יותר, מבטיח!" הוא אמר
"אוף נו.." אמרתי
"עלאק אוףףף" הוא אמר וחיבק אותי , מחץ אותי.
הוא הרים אותי והניח אותי על הרגליים שלו, סובבתי את הידיים שלי סביב הצוואר שלי
והתנשקנו…כל כך התגעגעתי לנשיקות שלו…