"את אחת ויחידה, אהובה שלי מלכהה.." עונה 2 פרק 25

עונה 2 פרק 25 –

-מנקודת המבט של סהר, כעבור שבוע.-

כבר אין כאבי ראש, הכל חזר לקדמותו.
כניראה שהייתי צריך לסגור את הפינות האלה,
אני בטוח..אני לא רוצה לדעת כלום מהעבר שלי, פשוט להתחיל את החיים שלי
מחדש..מה רע?
מה שהיה היה ולעולם לא יחזור.

מנקודת המבט של ליהי –

'אתה יכול כבר להתקשר אליי?!' שלחתי ליקיר עוד הודעה, דאגתי לו.
אתמול בלילה הוא הלך מימני בעצבים..ממש עצבים.
לא הסביר לי כלום, לא דיבר איתי, פשוט קם והלך ומאז לא עונה לשום הודעה או שיחה
אני בסהכ הכל רק דואגת לו..אני יודעת מה הוא עושה, וזה יותר מגביר את הדאגה
"גברת ליהי, את מוכנה לעזוב כבר את הטלפון?!" המורה צעקה עליי..בפעם המאה.
"נו אבל זה חשוב!"
"תעזבי עכשיוווו" היא צרחה, נאנחתי ושמתי את הטלפון בתיק, למי יש כח לריב?
לא התרכזתי בשיעור, רק רציתי לדעת שלא קרה לו כלום, שאני סתם דואגת..

מנקודת המבט של יובל –

תחושה כזאת בבטן, כיווץ בלב..לילה בלי שינה, או במילה אחת געגוע..
מכירים?
מכירים את הגעגוע הזה שתוקף אתכם?
שאתם מרגישים מועקה בלב? רק מתגעגעים לאהבה שלכם..
ההרגשה הזאת, שכל שניה נראית כמו נצח, וכל דקה מרגישה כמו שנה
שהמחשבות..רק על האהבה הזאת, ועל מה שהפסדתם?
מה שציפיתם שיהיה לכם? ושהכל פשוט הלך.
נו הימים האלה של הגעגוע, שהלב מחליט להזכיר לך אותו , שהלב שלך אומר
אל תשכחי שהוא היה האהבה הראשונה שלך, הראשונה והכי גדולה..
שהמוח שלך אומר, אל תוותרי תלחמי..תלכי אליו ותהיי איתו
למרות הכל, כי חייב לסלוח. כי בשביל האהבה צריך להלחם!
שרק אהבה אמיתית באה עם כאב..זה החבילה.
אז היום הזה הגיע גם לי, אני מרגישה את זה..בלב שלי, במוח ובגוף
בכל חלק קטן בגוף שמזכיר לי אותו..כל מקום, זה אחד הימים האלה.
נשארתי בבית, לא היה לי מצב רוח לכלום..רציתי פשוט לחשוב עליו וזהו.
על אסי שלי..
נכנסתי למספר של אסי, למספר הישן.
ידעתי שהוא לא יקרא את זה, שאין לו יותר את הטלפון הזה..נתתי לעצמי לשפוך הכל.
'היי..זאת אני, זוכר? יובל..זאתי שנתנה הכל בשבילך, שוויתרה ותוותר על הרבה בשבילך..
אני שאף פעם לא יוכל לשכוח אותך, ומה יש בך זה מה שאני שואלת?
מה יש בך שלא מצאתי באף אחד? למה דווקא אתה..
הבן אדם הכי עצבני, הכי ערס, הכי מתוסבך, הכי מתסבך..אתה הכל מהכל!
כל החרא יש בך..וכל האהבה, מי יודע יותר טוב מימך להעניק לי אהבה?
לקרוא אותי כמו ספר פתוח, להרגיע אותי, היחיד שהחיבוקים שלו עוזרים לי..
היחיד שנלחמתי בו..עד שנגמרו לי הכוחות. עד שהיית איתה..
ליז? כן ליז. היא באמת יפה! ואם אתה מאושר…אני מאושרת.
ואם טוב לך, טוב לי. זה קשה לי, אסי אני לא ישקר..וכבר נמאס לי להעמיד פנים!
כמה אפשר? כאב לי לראות אותכם ביחד, כאב לי לראות אותך ובאותו מצב הלב שלי צנח
לרצפה מאושר וגעגועים..מדאגה שהכל בסדר.
כמו הדאגה שלך..איך שדאגת לי פעם, שהכל בסדר איתי..שאני לא יוצאת עם בנים, או לא יוצאת בכלל אחרי 9 בערב, שאני לא שמה בגדים חשופים, ושאני לומדת..
שחס וחלילה לא תדרדר אותי, שלא באשמתך אני יהיה גרועה בלימודים.
התקופה איתך אהוב שלי..הייתה התקופה הכי טובה, והכי רעה בחיים שליי!!
אבל הייתי נותנת הכל כדאי לחזור לתקופה שהיית שלי, שיכלתי לומר שאתה שלי
ושאף בת לא יכלה להתקרב אלייך כי אסי פרץ תפוס.
ועדיין אסי פרץ תפוס..אבל לא לי.
אומרים לי להתגבר, אבל מה הם בכל מבינים???
אמרו לי פעם..תמיד לעמוד על שלי אבל אתה כבר מזמן לא שלי..אז על מי הם מנסים לעבוד??
אבל שתדע..שבטוב וברע תמיד אני איתך!
'ואני התאהבתי בך כי הכח שלך תואם בדיוק לחולשה שלי..'
היי דפוק…אני אוהבת אותך!! ואתה תמיד תהיה שלי, תמיד ולעולם לא..'
שלחתי. קו אחד..שמחתי! לא רציתי שהוא יראה, רק רציתי לשפוך את הלב.

מנקודת המבט של אסי –

נתתי אגרופים, חזק. לא ריחמתי!!
ככה אני משחרר עצבים..רק מכות!!!
"אסי תירגע, אתה תהרוס את השק איגרוף!" המאמן אמר לי
עצרתי לאט, לא רציתי לעצור
"הכל בסדר? אתה נראה לא טוב, לא הביתה..תחזור מחר רגוע"
"אני רגועע" אמרתי בעצבים, הרגל שלי רעדה אוטומטית
הוא הסתכל עליי בפרצוף נאנחתי, הוא צודק.
לקחתי את התיק שלי והמשכתי לכייון היציאה
"היי אסי..עצה מימני, לפעמים אתה צריך לעזוב את הדברים שאתה רוצה,
ולחפש את הדברים שאתה ראוי להם.." הוא אמר וחייך,
הסתובבתי חזרה, ויצאתי מהחדר כושר..הוצאתי את הסים של הטלפון הקודם
הכנסתי לטלפון, רציתי לראות אם עדיין אוהבים אותי..אם זוכרים אותי.
וואצפ, הודעות רגילות, פייסבוק..מהר מאוד שמעתי מלא רעשים של הודעות
קראתי, לא עניתי.
'אהבת חיי' היה רשום, לפני שעתיים היא שלחה לי הודעה, ארוכה.
התחלתי לקרוא…

מנקודת המבט של יובל –

הייתי בוואצפ, עברתי על השיחות.. שמתי לשתי ווי שהיה בהודעה של אסי, נכנסתי . 'אסי פרץ מחובר/ת'.
הלב שלי דפק חזק, ירד לתחתונים..הוא קורא את ההודעה, אני בטוחה.
'אסי פרץ מקליד/ה.'