"את אחת ויחידה , אהובה שלי מלכהה…" עונה 2 פרק 23

עונה 2 פרק 23 –

נשמתי עמוק כשהבנתי שזה רק חלום, קמתי מהמיטה , כולי הזעתי
כל הגוף שלי רעד..מה קורה לי?
הלכתי בחדר שלי, עישנתי סיגריות, שמעתי שירים..ניסיתי לעשות הכל כדאי להירגע
לשכוח מהחלום הזה.
אבל הוא פשוט לא יצא לי מהראש, לא רציתי לישון שוב..לא רציתי לחלום את זה שוב
"סהררר??" אמא שלי צעקה בדאגה
"אה אמא?"
"שמעתי אותך צורח..הכל בסדר?"
"כן.." אמרתי, התיישבתי על המיטה. החזקתי את עצמי מלא להירדם

-בוקר בית ספר-

הייתי שפוך מתת, שמתי טרנינג ויצאתי לבצפר, כל דבר שיעסיק אותי ולא לישון.
העיניים שלי היו אדומות, כאב לי הראש, הרגשתי שאני מתפוצץ!!
הלכתי בבית ספר כמו מסטול, לא התייחסתי לאף אחד.
שמעתי קולות, רעשים, הרגשתי כמו משוגע
"אף פעם לא הרגשתי מאוהב כל כךךך" בן התחיל לשיר לידיי..
קיבלתי יותר כאב ראש.
"מה נזכרת בשיר הזה?" שאלתי
"מה קרה? אסור לשיר?"
"דווקא את זה?"
"כן..מה שיר לא יפה?? את אחת ויחידה אהובה שליי מלכההה" הוא שר
הכאב ראש גבר, כאב לי כל הגוף, נתתי לבן בוקס בבטן
לא בכוונה, יצא. מהעצבים..מהכאב..מהשיר, למה קשה לי לשמוע את השיר הזה?
ולמה דווקא עכשיו..
"כוסאאמאמאק ערס מה עובר עלייך יזיןןן?" בן צעק עליי
הסתכלתי עליו, ראיתי אותו מטושטש..
"אני..אני לא יודע מה יש לי" אמרתי, הרגשתי את הגוף שלי על הרצפה
כולם מתקרבים אליי, והעיניים שלי נעצמות..
לא שוב..בבקשה! אני לא רוצה לחזור לקומה..
"מה אתה עושהה??" הקול העדין חזר, הכל שמרגיע אותי..
הקול היה לחוץ, מפוחד.
"הוא יהרוג את שתינו , סהר תחזור לשם!!" הקול שוב, למה אני לא רואה תמונה?!
או את הצד שלי..למה אני לא יודע מי זאת?
"הוא לא יקבל את זה..את לא מבינה?!" הפעם זה היה הקול שלי..גם אני הייתי לחוץ.
"לברוח זאת התשובה שלך? הוא יותר יכעס ויתעצבן!"
היה שקט, כמה דקות של שקט..לא ראיתי ולא שמעתי, שוב לא הרגשתי טוב.
הרגשתי סחרחורת, כאילו הכניסו אותי לתוך מערבולת..
"גם אבן אפשר לשבור…" שמעתי את עצמי אומר, בקול מלא חרטה, פגוע..
אני נפגעתי?
"סהר? סהר תפקח את העיניים..אל תעשה את זה שוב!" שמעתי את הקול העדין
ניסיתי בכל הכח..רק רציתי לראות של מי הקול הזהה!!!
כל כך רציתי לדעת מי הקול שנכנס לי בחלומות, שלא יוצא לי מהראש..
שדאגתי כל כך..
הרגשתי טיפת מים, על הלחי שלי..דמעה. עוד דמעה..
דמעה מוכרת..
פקחתי חצי עיניים, ראיתי מטושטש..
ליהי עמדה מולי, היא ועוד אלף אנשים..ידעתי שזאת היא
שהקול שלה..הייתה לי הרגשה.
"מה אתם עושים, תתרחקו מימני..במיוחד את" אמרתי לליהי בעצבים והתרחקתי
האשמתי אותה בכאבים האלה, במה שקורה לי..
"אני בסהכ הכל דאגתי.." היא אמרה בקול פגוע..לא יכלתי לשמוע את הקול שלה
כאב לי כל פעם ששמעתי אותו, סתמתי את האוזניים
קמתי מהרצפה, והלכתי מהר..רציתי לברוח.

מנקודת המבט של ליהי –

כל כך פחדתי שקרה לו משהו..הוא היה נראה במצב רע
דאגתי לו ברמה מטורפת..לממרות איך שהוא דיבר..
"נו מה איתו?" יקיר שאל אותי בסוג של עצבים
"לא יודעת, הוא פשוט הלך." אמרתי מוטרדת, הייתי בעננים, במחשבות.
"שמעי..לא בא לי בטוב שאת רואה אותו"
"יקיר הוא התעלף, הוא היה נראה רע. פעם אחרונה שזה קרה.." אמרתי ושתקתי, בלעתי את הרוק שלו.
"זה או אני או הוא..אני לא בשביל משחקים" הוא אמר בעצבים וקם
"חכה נו.." אמרתי
"מה?"
"אתה..אל תשאיר אותי עכשיו לבד.." אמרתי
הפרצוף שלו התרכך והוא חזר לשבת ליידי, שמתי את הראש על החזה שלו..
מגיע לי טוב לא? סהר לא רוצה שאני יהיה קרובה אליו, אני עושה לו רק רע..
אני חושבת רק לטובתך אהוב שלי..

מנקודת המבט של סהר –

חיפשתי את זה הפכתי את כל החדר, הייתי חייב את זה.
הרגשתי צורך לראות את זה, לגעת בזה..
עברתי לחדר של אמא שלי, הפכתי גם אותו. כל מקום כל מגירה כל ארון ואפילו מתחת למזרון..
רציתי לראות את זה, להרגיש את זה..
הלכתי לכספת, ניסיתי להיזכר בקוד, הקשתי..
היו שם כמה תכשיטים, ובאמצע היא עמדה עדיין בקופסא..
לקחתי אותה וסגרתי את הכספת
הידיים שלי רעדו, פחדתי לפתוח את זה, התיישבתי במיטה של אמא שלי
והסתכלתי על זה..
פתחתי את זה והסתכלתי…הטבעת.